Taanit 23a — Talmud auf Deutsch

דבר אחר

[ביאור אחר בענין]:

"בעתם"

מדבר בעניין זמן ירידת הגשמים.

דהיינו, שירדו הגשמים בזמן הראוי ביותר לכך. בזמן שאין בני אדם רגילים להלך בדרכים, ואין הגשמים מפריעים למהלך החיים.

והיינו,

בלילי רביעיות

[ימי רביעי בלילה]

ובלילי שבתות

. שבזמנים אלו מצויה בחוץ שידה שנקראת אגרת בת מחלת, ושמונה עשרה ריבוא של מלאכי חבלה, והם מזיקים את הבריות . ולכן אין בני אדם יוצאים בזמנים אלו .

שמא תאמר, כיון שהגשמים יורדים רק שני ימים בשבוע - אין בהם די!

אין הדבר כן. כי אותם גשמים - מבורכים הם, ולכן הם שקולים כגשמים שיורדים כל ימי השבוע, ואף יותר מכך.

שכן מצינו בימי שמעון בן שטח, ש

היתה עת רצון, ולמרות ש

ירדו להם

לישראל

גשמים

רק

בלילי רביעיות

ובלילי שבתות,

בכל זאת נתברכה מאוד התבואה,

עד

כדי כך

שנעשו

גרעיני ה

חטים

גדולים

ככליות

[כלומר, כל גרעין של חיטה - היה גדול ככליה ],

ו

גרעיני ה

שעורים

נעשו גדולים

כגרעיני זיתים

[כי גרעיני השעורים קטנים מגרעיני החיטים],

ועדשים

נעשו גדולים

כדינרי זהב

.

וצררו

בני הדור

מהם,

מאותם חטים ושעורים ועדשים,

דוגמא

למשמרת

לדורות

הבאים,

להודיע כמה החטא גורם

. שלולא החטא, היתה התבואה צריכה להיות בגודל כזה. ורק מחמת החטא - התבואה קטנה כפי שהיא כעת.

שנאמר: "עונותיכם הטו אלה, וחטאתיכם מנעו הטוב מכם"

.

וכן מצינו בימי הורדוס,

שסתר את בנין בית המקדש השני שבנה עזרא, ובנה הוא בנין אחר במקומו, יפה ממנו [כפי שמצינו במסכת בבא בתרא ג ב, עיין שם].

שהיו

העם

עוסקין בבנין

אותו

בית המקדש, ו

כדי שהגשמים לא יפריעו את העם ממלאכתן,

היו יורדין גשמים

רק

בלילה

.

למחר

בבוקר

נשבה הרוח, ונתפזרו העבים, וזרחה החמה, ויצאו העם למלאכתן

[למלאכת בנין בית המקדש].

ו

על ידי כך, שירדו גשמים באופן כזה, שאינם מפריעים למלאכת הבניה,

ידעו

העם

שמלאכת שמים בידיהם

. דהיינו, שבנין זה הוא רצון הקדוש ברוך הוא.

שנינו במשנתנו:

מעשה ששלחו לחוני המעגל וכו'

.

תנו רבנן: פעם אחת יצא

[עבר]

רוב

חודש

אדר

,

שהוא כבר סוף החורף,

ו

עדיין

לא ירדו גשמים

.

שלחו

העם

לחוני המעגל: התפלל

עלינו -

וירדו גשמים!

התפלל

חוני על כך -

ו

עדיין

לא ירדו גשמים

.

עג

חוני

עוגה

[צייר חוני עיגול סביבו]

ועמד בתוכה, כדרך שעשה חבקוק הנביא

.

שנאמר: "על משמרתי אעמדה ואתיצבה על מצור וגו'"

. והיינו, שכך עשה חבקוק, שעג עוגה ועמד בתוכה, ואמר שלא יצא משם עד שיענהו הקדוש ברוך הוא .

וכך

אמר

חוני

לפניו

[לפני הקדוש ברוך הוא]:

רבונו של עולם! בניך שמו פניהם עלי

[בטחו בי, שתפילתי תועיל], משום

שאני

כבן בית לפניך

.

נשבע אני בשמך הגדול, שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך,

ותוריד להם גשמים.

התחילו גשמים מנטפין

מעט מעט.

אמרו לו תלמידיו

לחוני:

רבי, ראינוך ולא נמות!

כלומר, השתדל שנזכה לראותך ולא נמות ברעב מפני עצירת הגשמים . כי

כמדומין אנו שאין גשמים

אלו

יורדין אלא להתיר שבועתך

. שנשבעת שלא תזוז מן העוגה עד שירדו גשמים - והרי ירדו .

אבל באמת גשמים מועטים אלו אינם מועילים לנו דבר.

אמר

חוני

לפניו

[לפני הקדוש ברוך הוא]:

לא כך שאלתי

. לא ביקשתי גשמים כאלה, שאינם מועילים כלל.

אלא גשמי

ברכה, הממלאים

בורות שיחין ומערות,

כדי שיהיה לעם מה לשתות.

ירדו

גשמים

בזעף, עד ש

גודלה של

כל טפה וטפה

היה

כמלא פי חבית

.

ושיערו חכמים,

שהיו הטיפות גדולות כל כך, עד

שאין

שיעורה של

טפה פחותה מלוג

.

אמרו לו תלמידיו

לחוני:

רבי, ראינוך ולא נמות!

התפלל עלינו שלא נמות

! כמדומין אנו, שאין גשמים יורדין אלא לאבד העולם!

אמר להם

חוני:

לא תמותו

.

אמר

חוני

לפניו

[לפני הקדוש ברוך הוא]:

לא כך שאלתי, אלא גשמי רצון ברכה ונדבה

.

ירדו

הגשמים

כתיקנן

. לא טיפות מועטות, ולא טיפות ענקיות, אלא גשם רגיל. אבל ירדו וירדו ללא הפסק,

עד ש

הוצפה בהם כל ירושלים, ו

עלו כל העם להר הבית,

שהוא המקום הגבוה ביותר בירושלים,

מפני הגשמים

.

אמרו לו

תלמידיו לחוני:

רבי, כשם שהתפללת

על הגשמים

שירדו

ונענית,

כך התפלל

עתה על הגשמים - ויפסקו

וילכו להם

.

אמר להם

חוני:

כך מקובלני

מרבותי,

שאין מתפללין על רוב הטובה

שתיפסק.

אבל,

אף על פי כן,

היות ואתם מבקשים זאת,

הביאו לי פר הודאה,

להתוודות עליו ולסמוך עליו, ולהקריבו בבית המקדש [כי חוני היה בזמן בית המקדש], ואתפלל עליכם.

הביאו לו פר הודאה

.

סמך שתי ידיו עליו, ואמר לפניו

[לפני הקדוש ברוך הוא]:

רבונו של עולם! עמך ישראל, שהוצאת ממצרים

, אינן יכולין לעמוד

[לסבול],

לא ברוב טובה

-

ולא ברוב פורענות

.

כעסת עליהם,

ומנעת מהם גשמים -

אינן יכולין לעמוד

בכך.

השפעת עליהם

רוב

טובה

-

אינן יכולין לעמוד

אף בכך.

יהי רצון מלפניך, שיפסקו הגשמים, ויהא ריוח בעולם

.

מיד נשבה הרוח, ו

על ידי כך

נתפזרו העבים, וזרחה החמה

.

ויצאו העם לשדה, והביאו להם כמהין ופטריות

שצצו מיד אחרי ירידת הגשם, והיה להם מיד מה לאכול.

שלח לו שמעון בן שטח

לחוני:

אלמלא חוני אתה

[אם לא שחוני אתה], דהיינו, שאדם גדול אתה -

גוזרני

[הייתי גוזר]

עליך נידוי

על מה שעשית, כי לא נהגת כראוי בכך שהטחת דברים כלפי מעלה, ואמרת: לא כך שאלתי. וגוזרין נידוי על כבוד הרב .

שאילו שנים

אלו, שלא ירדו בהם גשמים,

כ

מו

שני אליהו

הם,

ש

נשבע לאחאב שלא ירדו גשמים שלש שנים, וביקש מהקדוש ברוך הוא, ונתן את

מפתחות גשמים בידו של אליהו,

האם

לא נמצא שם שמים מתחלל על ידך?!

שהרי אם כך הוא, שמצד אחד קיֶימֶת כבר שבועה שלא ירדו גשמים, ומצד שני אתה נשבעת שלא תזוז עד שירדו גשמים, יוצא שאיך שלא יהיה - יש כאן שבועת שוא!

אבל מה אעשה לך, שאתה מתחטא

["מתחטא" - לשון חטא הוא]

לפני המקום

-

ו

בכל זאת

עושה לך רצונך, כ

מו

בן שמתחטא על אביו

-

ועושה לו רצונו

.

ואומר לו: אבא, הוליכני לרחצני בחמין! שטפני בצונן

[רחוץ אותי במים צוננים]

! תן

לי אגוזים, שקדים, אפרסקים, ורמונים!

-

ונותן לו

כל תאותו.

ועליך הכתוב אומר: "ישמח אביך ואמך ותגל יולדתיך"

.

תנו רבנן: מה שלחו בני לשכת הגזית

[הסנהדרין]

לחוני המעגל

-

מקרא זה:

"ותגזר אמר ויקם לך ועל דרכיך נגה אור"

.

שדרשו מקרא זה כלפי חוני. וכך דרשו:

"ותגזר אמר"

.

אתה,

חוני,

גזרת מלמטה,

על הארץ, שירדו הגשמים, ושיפסקו הגשמים,

והקדוש ברוך הוא מקיים מאמרך מלמעלה

.

"ועל דרכיך נגה אור"

.

דור שהיה אפל

מחמת צער על עצירת הגשמים -

הארת

אותו

בתפלתך

.

עוד נאמר בהמשך אותו מקרא: "כי השפילו ותאמר גוה, ושח עינים יושע: ימלט אי נקי, ונמלט בבר כפיך".

וכך דרשו מקרא זה כלפי חוני:

"כי השפילוּ ותאמר גֵוָה"

.

דור שהיה שפל

-

הגבהתו

בתפלתך

.

"ושַׁח עינים יוֹשִעַ"

.

דור ששח

[היה כפוף]

בעונו

-

הושעתו בתפלתך

מן המיתה, על ידי שהבאת להם שובע.

"ימלט אי נקי"

.

דור שלא היה נקי

מעוון -

מלטתו

מעונש

בתפלתך

.

"ונמלט בבר

כַּפֶיךָ"

.

מלטתו,

את הדור,

במעשה ידיך הברורין

.

אמר רבי יוחנן: כל ימיו של אותו צדיק, היה

מצטער על

הבנת

מקרא זה

שנאמר בתהילים:

"שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים"

. והיינו, שגלות בבל, שנמשכה שבעים שנה, היתה כחלום .

אמר

ותמה חוני בליבו:

מי איכא דניים שבעין שנין בחלמא

[האם יתכן שאדם ישן שבעים שנה בשינה אחת ללא הפסק]?

יומא חד הוה אזל באורחא

[יום אחד הלך חוני בדרך].

חזייה לההוא גברא דהוה נטע חרובא

[ראה אדם שנטע עץ חרוב].

אמר ליה

חוני:

האי, עד כמה שנין טעין

[עץ זה, תוך כמה שנים הוא טוען פירות]?

אמר ליה

אותו אדם:

עד שבעין שנין

[עד שבעים שנה].

אמר ליה

חוני: אם כן, למה לך ליטוע עץ זה, שספק גדול הוא אם תהנה מפירותיו? וכי

פשיטא לך דחיית שבעין שנין

[וכי ברור לך שתחיה עוד שבעים שנה]?

אמר ליה

אותו אדם:

אנא עלמא בחרובא אשכחתיה

[אני מצאתי בעולם עצי חרובים טעונים פירות], ששתלום אבותי.

כי היכי דשתלי לי אבהתי, שתלי נמי לבראי

[וכפי שאבותי שתלו עבורי, כך אני שותל לצורך בני].

יתיב, קא כריך ריפתא

[ישב חוני, וסעד את ליבו בפת].

אתא ליה שינתא, נים

[נפלה עליו שינה, ונרדם].

אהדרא ליה משוניתא

[עלתה סביבו שן סלע והקיפתו], ועל ידי כך

איכסי מעינא

[נתכסה מעיני בני אדם, שלא ימצאוהו ויפריעוהו בשנתו],

ונים שבעין שנין

[וישן שבעים שנה רצופות].

כי קם

[כאשר התעורר משנתו לאחר אותן שבעים שנה],

חזייה לההוא גברא דהוא קא מלקט מינייהו

[ראה אדם אחד, שהיה מלקט מפירות אותו חרוב שנשתל לפני שנרדם].

אמר ליה

חוני לאותו אדם:

את הוא דשתלתיה

[האם אתה הוא האדם ששתל את החרוב הזה]?

אמר ליה

: לא. אלא

בר בריה אנא

[בן בנו של השותל אני].

אמר ליה: שמע מינה דניימי שבעין שנין

[מוכח שישנתי שבעים שנה].

חזא לחמריה דאתיילידא ליה רמכי רמכי

[ראה חוני שלאתונו, שרכב עליה לפני שנרדם, נולדו ולדות רבים]

וכיצד היה הדבר?

האתון היתה אז מעוברת, וילדה זכר. ובא עליה אותו ולד, ונולדו להם ולדות .

אזל לביתיה

[הלך חוני לביתו].

אמר להו

[אמר לבני הבית]:

בריה דחוני המעגל מי קיים

[האם בנו של חוני חי]?

אמרו ליה

בני הבית:

בריה ליתא

[בנו של חוני איננו. שכבר נפטר].

בר בריה איתא

[בן בנו יֶשנו].

אמר להו

לבני הבית:

אנא

[אני הוא]

חוני המעגל

.

לא הימנוהו

[לא האמינו לו] .

אזל

[הלך] חוני

לבית המדרש

.

שמעינהו לרבנן דקאמרי

[שמע את החכמים כשהם אומרים]:

נהירן שמעתתין כבשני חוני המעגל

[ברורה לנו שמועה זו שלמדנו עתה, כפי שהיו השמועות ברורות לנו בימיו של חוני המעגל].

דכי הוי עייל לבית מדרשא, כל קושיא דהוו להו לרבנן

-

הוה מפרק להו

[שכאשר היה חוני נכנס לבית המדרש, היה מיישב כל קושיה שהיתה להם לחכמים].

אמר להו

לחכמים:

אנא ניהו

[אני הוא חוני המעגל].

ולא הימנוהו, ולא עבדי ליה יקרא כדמבעי

ליה

[לא האמינו לו, ולא כבדוהו כראוי לו] .

חלש דעתיה

[חלשה דעתו] של חוני ,

בעי רחמי

-

ומית

[ביקש רחמים שימות - ומת].

אמר רבא, היינו דאמרי אינשי

[זהו מה ששגור בפי בני אדם]:

או חברותא, או מיתותא

[אם אין חבריו של אדם נוהגין בו כבוד, נוח לו שימות] .

אבא חלקיה, בר בריה דחוני המעגל הוה

[בן בנו, כלומר - נכדו, של חוני המעגל היה].

וכי מצטריך עלמא למיטרא

[וכאשר נצרך העולם למטר],

הוו משדרי רבנן לגביה

[היו שולחים אליו חכמים, שיבקשו ממנו להתפלל על כך],

ובעי רחמי, ואתי מיטרא

[והיה מבקש רחמים, והיה בא מטר].

זימנא חדא איצטריך עלמא למיטרא

[פעם אחת הוצרך העולם למטר].

שדור רבנן זוגא דרבנן לגביה, למבעי רחמי

דניתי מיטרא

[שלחו החכמים אליו שני תלמידי חכמים, כדי שיבקשו ממנו שיתפלל שיבוא מטר].

אזול לביתיה

-

ולא אשכחוהו

[הלכו לביתו של אבא חלקיה, ולא מצאוהו שם].

אזול בדברא, ואשכחוהו דהוה קא רפיק בדברא

[הלכו בשדה, ומצאוהו שם כשהוא עודר את הקרקע].