Taanit 11b — Talmud auf Deutsch

והאמר

[והרי אמר]

רבי אלעזר: לעולם ימוד

[יאמוד, יחשיב] ה

אדם

את

עצמו

כאילו קדוש שרוי בתוך מעיו

. דהיינו, כאילו כל מעיו קדושים, ואסור להרעיבם ולהכחישם .

שנאמר: "בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר"

. "בקרבך קדוש" - היינו המעים שבתוכך קדושים, ולכן אסור להכחישם . רואים אנו, שרבי אלעזר סובר, שאסור לאדם להרעיב עצמו בצום!

ומתרצת הגמרא:

לא קשיא

.

הא,

מה שאמר רבי אלעזר שנקרא קדוש, היינו באופן

דמצי לצעורי נפשיה

[שהמתענה מסוגל לסבול את התענית].

ואילו

הא,

מה שאמר רבי אלעזר שאין ראוי לאדם לענות עצמו, היינו באופן

דלא מצי לצעורי נפשיה

[שאין המתענה מסוגל לסבול את צער התענית] .

הגמרא מביאה דעה נוספת בענין הגדרתו של המתענה.

ריש לקיש אמר

: המתענה

נקרא חסיד

.

שנאמר: "גמל נפשו איש חסד ועכר שארו וגו'"

.

והיינו, "גמל נפשו", המפריש נפשו ממאכל ומשתה ["גומל" לשון הפרשה הוא. כמו "ביום הגמל את יצחק", שנגמל מלינוק ] - "איש חסד", נקרא חסיד .

אמר רב ששת

האי בר בי רב דיתיב בתעניתא

[אותו תלמיד חכם היושב בתענית],

ליכול כלבא לשירותיה

[יאכל כלב את סעודתו] . כלומר, הרי הוא כאדם שמתענה מפני שאין לו מה לאכול, ואין תעניתו מועילה לו כלום.

ואמר רבי ירמיה בר אבא: אין

חומרי

תענית ציבור,

דהיינו, שאוכלין רק מבעוד יום, ואסורין בנעילת הסנדל,

בבבל אלא

בצום

תשעה באב בלבד

. אבל בתעניות הגשמים וכדומה, אוכלים כל ליל התענית, ואסורים רק באכילה ושתיה.

אמר רבי ירמיה בר אבא אמר ריש לקיש: אין תלמיד חכם רשאי לישב בתענית, מפני ש

נחלש על ידי התענית, ואינו יכול ללמוד, ו

ממעט במלאכת שמים

.

שנינו במשנתנו:

אוכלין ושותין משחשיכה כו'

.

אמר רבי זעירא אמר רב הונא: יחיד

שקיבל עליו תענית

בערב יום התענית, שאמר: הריני יושב בתענית למחר, אזי

אפילו

אם

אכל ושתה כל הלילה

שלאחר קבלת התענית, עד עלות השחר,

למחר

הוא מתפלל

בתפילת שחרית

תפילת תענית

["עננו"].

ואם

לן בתעניתו,

דהיינו, כגון שהתענה ביום א', ולא אכל כלל במוצאי התענית שהוא ליל יום ב', אלא לן כל אותו הלילה עד הבוקר לשם תענית ,

אינו מתפלל

בתפילת הבוקר של יום ב' תפילה

של תענית

.

אמר רב יוסף: מאי קסבר

[מה סובר]

רב הונא?

האם

סבירא ליה

ש

אין מתענין לשעות

,

כלומר, המקבל עליו תענית רק למספר שעות , ולא לכל היום, אין זה נחשב קבלת תענית, ויכול הוא לאכול. ולכן, היות ואדם זה לא חשב מתחילה להתענות כל הלילה שאחר תעניתו, כמשמעות הלשון "לן בתעניתו", שמשמע שלא נתכוין לכך לכתחילה, ובאמת סבר מתחילה לאכול בסיום יום התענית. ורק כשעבר מקצת הלילה, שעה או שעתים, נמלך והחליט להמשיך להתענות , אין זה נחשב תענית, ולכן אין מתפלל בבוקר תפילה של תענית.

או דלמא

[או שמא] סובר רב הונא, שבאמת

מתענין לשעות,

והמקבל עליו תענית שעות, הרי זו נחשבת תענית, ואסור באכילה ושתיה.

ו

מכל מקום

המתענה לשעות

-

אינו מתפלל תפלת תענית,

לפי שאין תענית זו חשובה וחמורה כל כך כדי להתפלל תפלת עננו?

אמר ליה אביי

לרב יוסף:

לעולם קסבר רב הונא

ש

מתענין לשעות, ו

הוא סובר גם ש

המתענה לשעות

-

מתפלל תפלת תענית

.

ושאני הכא

[ושונה הנדון כאן], במקרה שלן בתעניתו,

דאיכא שעות דליליא דלא קביל עליה מעיקרא

[שאותה תענית שעות של הלילה, לא קיבלה עליו מתחילה], שהרי מתחילה קיבל עליו תענית יום, ורק בלילה נמלך בדעתו והחליט להמשיך ולהתענות.

מר עוקבא

איקלע לגינזק

[הזדמן למקום ששמו "גינזק"].

בעו מיניה

[שאלוהו] בני המקום: האם

מתענין לשעות, או אין מתענין לשעות?

לא הוה בידיה

[לא היתה בידו תשובה לשאלתם].

הוסיפו ושאלוהו עוד,

קנקנין של נכרים,

שמכניסין בהם יין נסך כדי שישתמר בהם, האם אותם קנקנים

אסורין

להשתמש בהם לאחר שרוקנו מהם את היין,

או מותרין?

לא הוה בידיה

[לא היתה בידו תשובה].

עוד שאלוהו: מצינו ששימש משה בעבודת משכן העדות בשבעת ימי המלואים [ויקרא פרק ח']. ועלינו לברר, אילו בגדים לבש כשעבד עבודת המשכן. כי לא מסתבר שלבש בגדי כהן גדול, שהרי באותו זמן ששימש משה, לבש אהרן את בגדי הכהונה. ואף לא מצינו כתוב שלבש משה בגדי כהונה. ומצד שני, לא מסתבר לומר שלבש את בגדי החול שרגיל ללבוש כשיוצא לשוק - כשעבד במקדש, שהרי אין ראוי לעשות כן .

אם כן,

במה

[באיזה סוג בגדים]

שימש משה כל שבעת

ימי המלואים?

לא הוה בידיה

[לא היתה בידו תשובה].

אזל ושאיל בי מדרשא

[הלך מר עוקבא, ושאל את שאלותיהם לחכמים שישבו בבית המדרש].

אמרו ליה

כך:

הלכתא

[הלכה למעשה]:

מתענין לשעות, ו

אף

מתפללין

באותה תענית

תפלת תענית

.

והלכתא: קנקנין של נכרים, לאחר שנים עשר חדש

שעמדו ריקים, ובלי כל שימוש -

מותרין

בלא כל הכשרה. כי טעם היין פג מהכלים לאחר שנים עשר חודש. אבל קודם שעברו על הקנקנים שנים עשר חודש, צריכין עירוי מים שלשה ימים מעת לעת .

ועל השאלה האחרונה:

במה שימש משה כל שבעת ימי המלואים,

ענו לו: משה לא שימש בבגדי כהונה, ואף לא בבגדי חול רגילים, אלא

בחלוק לבן

של פשתן, שנעשה במיוחד לשם כך .

רב כהנא מתני

[שנה] כך: משה שימש

בחלוק לבן שאין לו אימרא

[שאין לו שפה, מכפלת]. כלומר, שהיה תפור כולו באריגה ותפירה אחת, ולא כבגדים רגילים, שתופרים קודם את גוף הבגד לחוד, ואת בתי הידיים [השרוולים] לחוד, ואחר כך מחברים אותם בתפירה, ויוצא שישנם בבגד קפלים נסתרים, שאפשר להסתיר בהם דברים.

והטעם שלבש דווקא בגד שנתפר כך, כדי שלא יחשדוהו שמא הסתיר באותם קפלים מעות קודש המצויים במשכן, כדי לקחתם לעצמו .

לקיים את מה שנאמר [במדבר לב, כב]: "והייתם נקיים מה' ומישראל" . דהיינו, שאדם צריך לדאוג שיהיה נקי מחשד לא רק כלפי הקדוש ברוך הוא, היודע צפונות לב, אלא אף מישראל. ולכן עליו לעשות הכל כדי שלא יהיה חשש כל שהוא שיחשדוהו שנוהג שלא כשורה .