Sukkah 4b — Talmud auf Deutsch

אבל אם יש משפת החקק לכותל

פחות משלושה טפחים,

הסוכה

כשרה.

לפי שקבלה היא בידינו, הלכה למשה מסיני, שאם שני דברים מרוחקים זה מזה פחות משלושה טפחים, רואין אותם כאילו הם סמוכים זה לזה, ודין זה נקרא "לבוד".

ומקשה הגמרא:

מאי שנא התם

, לגבי סוכה הגבוהה מעשרים ובנה בה איצטבא,

דאמרת,

אם היו המחיצות מרוחקות מן הסכך

פחות מארבע אמות,

הסוכה כשרה,

ומאי שנא הכא,

בסוכה הפחותה מעשרה טפחים,

דאמרת

שהיא כשרה דוקא אם מרוחקות הדפנות מהסוכה

פחות משלושה טפחים,

אבל אם היו מרוחקות יותר הסוכה פסולה?!

ומבארת הגמרא:

התם,

בסוכה הגבוהה מעשרים,

דאיתיה לדופן,

יש דופן קיימת, שכן דופן הגבוהה מעשרה טפחים שמה דופן, לכן, אם הדופן מרוחקת

פחות מארבע

אמות סגיא,

הרי היא כשרה משום דופן עקומה.

אבל

הכא,

שמחיצותיה פחותות מעשרה טפחים, ואין שם דופן עליהם, ועתה רצוננו על ידי ההלכה של דופן עקומה

לשוייא דופן,

לעשותם לדופן, על ידי שנדון כאילו נעקם הדופן עד כנגד מקום החקק, לכן, דוקא אם הדופן מרוחקת

פחות משלושה

טפחים,

אין,

אז הסוכה כשרה.

ואי לא

מרוחקת פחות משלושה, אלא יותר,

לא!

ופסולה.

הלכה נוספת מבארת הגמרא:

היתה

הסוכה

גבוהה מעשרים אמה, ובנה בה

בתוכה

עמוד שהוא גבוה עשרה טפחים,

ויש בו

ברוחבו שיעור כדי

הכשר סוכה,

שהוא שבעה טפחים על שבעה טפחים, והעמוד רחוק מהדפנות הרבה, ואי אפשר להכשירו על ידי דופן עקומה.

סבר אביי למימר,

הסוכה כשרה, משום דאמרינן

"גוד אסיק מחיצתא".

כלומר, רואין כאילו עולים צידי העמוד כמחיצות סביבותיו עד הסכך, והן מחיצות הסוכה. וסוכה כשרה היא, לפי שמקרקע העמוד לסכך יש פחות מעשרים אמה.

[ובעמוד שהוא גבוה פחות מעשרה טפחים אי אפשר לומר "גוד אסיק מחיצתא", כי רק כאשר יש מחיצה קיימת אמרינן "גוד אסיק" להחשיבה כעולה למעלה, ואין מחיצה פחותה מעשרה טפחים].

אמר ליה רבא

: דוקא בשבת נאמרה ההלכה של "גוד אסיק מחיצתא", וניתן להחשיב את העמוד כרשות היחיד, אבל בסוכה

בעינן מחיצות הניכרות

דוקא,

וליכא.

וביאור החילוק בין שבת לסוכה: יסוד דין "גוד אסיק", הוא שעל ידי הלכה זו נחשב המקום שבתוך המחיצות כרשות נפרדת מרשות הרבים שחוצה לו. וזה שייך רק בשבת, שענינה הוא חילוק רשויות. אבל סוכה ענינה הוא שתהיה כעין דירה, ולכן היא צריכה מחיצות ממש.

תנו רבנן: נעץ ארבעה קונדיסין,

עמודים,

וסיכך על גבן

ולא עשה דפנות לסוכה,

רבי יעקב מכשיר

את הסוכה,

וחכמים פוסלין.

אמר רב הונא: מחלוקת

רבי יעקב וחכמים בברייתא, היא דוקא אם נעץ את הקונדיסין

על שפת הגג,

בקצה הגג ממש כנגד כותלי הבית.

דרבי יעקב סבר: אמרינן גוד אסיק מחיצתא,

ורואין כאילו עולים כתלי הבית עד הסכך ממש. והם אינם כמחיצות של עמוד שלא נאמר בהן גוד אסיק, לפי שכאן ניכרות הן יותר, הואיל והן גודרות את חלל הבית, ואף שאינן ניכרות בסוכה, מכל מקום, ניכר שמחיצות הן.

ורבנן סברי

: אף כאן

לא אמרינן גוד אסיק מחיצתא,

כיון שאין המחיצות ניכרות למעלה בסוכה.

אבל

אם נעץ את הקונדסין

באמצע הגג,

שאי אפשר לומר גוד אסיק מחיצתא,

לדברי הכל הסוכה פסולה,

שהרי אין מחיצות סביבותיה.

ורב נחמן אמר

: בנעץ את הקונדסין

באמצע הגג מחלוקת

רבי יעקב וחכמים בברייתא.

וטעמו של רבי יעקב הוא, שהקונדסין עצמם נחשבים מחיצות, וכגון שרחבין טפח מכל צידיהן, ועשויין כעין זוית ישרה, ונקראים "דיומדין" [דו עמודים - שני עמודים]. ועומדים העמודים זה מול זה, ולכל אחת מרוחות הסוכה יש תחילה וסוף של דופן, וכיון שרחבים טפח, נחשב הדבר כאילו כל אותו הצד סתום במחיצה, כמבואר להלן.

ולדעת חכמים, אין הסוכה כשרה, עד שיהיו לה שתי מחיצות עשויות כהלכתן, ולשלישית די בטפח.

ומסתפקת הגמרא:

איבעיא להו

: האם לדעת רב נחמן, רק

באמצע הגג

היא

מחלוקת

רבי יעקב וחכמים,

אבל על שפת הגג דברי הכל כשרה,

ומודים הכל דאמרינן "גוד אסיק מחיצתא".

או דלמא, בין בזו

[באמצע הגג]

ובין בזו

[על שפת הגג]

מחלוקת.

ומסקנת הגמרא:

תיקו.

מיתיבי

מהברייתא, לרב הונא המפרש, שרבי יעקב וחכמים נחלקו בסוכה שעשאה על שפת הגג:

נעץ ארבע קונדסין בארץ וסיכך על גבן, רבי יעקב מכשיר

את הסוכה

וחכמים פוסלין.

ומקשה הגמרא:

והא "ארץ" דכאמצע הגג דמי,

ולא שייך לומר שם דין "גוד אסיק",

וקא מכשיר רבי יעקב

את הסוכה, ומוכח שטעמו משום דיומדין, ולא משום גוד אסיק?! ומסיקה הגמרא:

תיובתא דרב הונא, תיובתא.

עתה דנה הגמרא:

לימא תהוי תיובתא דרב הונא בתרתי

:

א. לגבי מה שאמר שבאמצע הגג, דברי הכל פסולה. כי בברייתא מוכח שנחלקו בזה ורבי יעקב מכשיר.

ב. לגבי מה שאמר מחלוקת על שפת הגג, ולדעת חכמים לא אמרינן גוד אסיק מחיצתא. ובברייתא משמע שלדברי הכל כשרה, ואף לדעת חכמים אומרים גוד אסיק מחיצתא.

דוחה הגמרא:

אמר לך רב הונא,

לא!

פליגי באמצע הגג, והוא הדין

דפליגי

על שפת הגג.

והיינו, אף שלדעת הכל אין אומרים גוד אסיק מחיצתא, הכשיר רבי יעקב, בין אם היתה הסוכה באמצע הגג, ובין אם היתה על שפתו, משום "דיומדין", ולרבנן הסוכה פסולה, דלא הכשירו משום דיומדין.

והאי דקמיפלגי באמצע הגג,

אף שגם על שפת הגג נחלקו באותו הדין - האם דיומדין דינם כמחיצות, או לא,

להודיעך כוחו דרבי יעקב, דאפילו באמצע הגג מכשיר

את הסוכה משום דיומדין. כי אם לא היו נחלקים בשפת הגג, היה מקום לומר שטעמו של רבי יעקב הוא מצד גוד אסיק ולא מצד דיומדים, ולא היינו יודעים שהוא מכשיר גם באמצע הגג.

תנו רבנן: נעץ ארבע קונדסין

עגולים

בארץ, וסכך על גבן.

רבי יעקב אומר: רואין, כל

שיש בעוביין שיעור רוחב כזה

שאילו יחקקו,

שאם יחתכו את הקונדסים המעוגלים, וירבעום,

ויחלקו

אותם מבפנים, ויעשום כעין זוית ישרה, עד אשר

יש בהן,

בקונדסים, בצלעות הזוויות,

טפח לכאן וטפח לכאן,

הרי הם

נדונים משום דיומד,

ואפשר להשתמש בהן כמחיצות סוכה.

ואם לאו,

שאינן עבים כל כך,

אין נדונין משום דיומד.

שהיה רבי יעקב אומר

: שיעור

דיומדי סוכה,

הוא, אם יש בדיומד

טפח

לכל צד.

וחכמים אומרים

: לא מועילות מחיצות של "דיומד" בסוכה, ואינה כשרה

עד שיהיו שתים כהלכתן

שתי דפנות שלמות צמודות באורך שבעה טפחים, אחת לאורכה ואחת לרוחבה,

ו

הדופן

השלישית

דיה שתהיה

אפילו טפח,

וכמו שיתבאר להלן ו ב.

שנינו במשנה:

ושאינה גבוהה עשרה טפחים

פסולה:

ודנה הגמרא:

מנלן

הלכה זו?

ומביאה על כך הגמרא מימרא של אמוראים:

איתמר: רב ורב חנינא, ורבי יוחנן ורב חביבא, מתנו

להך מילתא דלקמן.

ובמאמר מוסגר מוסיפה הגמרא, כי

בכולה סדר מועד, כל

מקום שמזכירים

כי האי זוגא,

את שני זוגות האמוראים הללו בגמרא יחד,

חילופי

, יש שאינם גורסים

רבי יוחנן, ומעיילי

במקומו את

רבי יונתן.

ושני זוגות אמוראים אלו אמרו, שמכאן למדים את הסיבה שסוכה אשר אינה גבוהה עשרה טפחים, פסולה:

גובה ה

ארון

במשכן היה

תשעה

טפחים, שנאמר [שמות כה י], "ואמה וחצי קומתו".

ומדובר באמה בת שישה טפחים, ולא באמה בת חמישה טפחים.

וכפורת,

הכיסוי שמעל הארון, גובהה

טפח.

הרי כאן,

גובה הארון עם הכפורת שעליו,

עשרה

טפחים.

וכתיב

[שמות כה כב],

"ונועדתי לך שם, ודיברתי איתך מעל הכפורת".