Sukkah 30a — Talmud auf Deutsch

אכן אין טעם פסול לולב גזול בשאר ימים משום "לכם", אלא

משום ד

קיום מצות לולב בלולב גזול,

הוה ליה מצוה הבאה בעבירה.

שנאמר

ביחס לקרבן פסול [מלאכי א יג]: "

והבאתם גזול ואת הפסח

[הצולע]

ואת החולה,

והבאתם את המנחה, הארצה אותה מידכם"?!

השווה הכתוב את הקרבן ה

גזול, דומיא ד

קרבן

פסח

[הצולע מחמת חסרון ברגלו].

ומשמע,

מה

קרבן שהוא

פסח לית ליה תקנתא

לעולם, שהרי זהו מום קבוע,

אף

קרבן

גזול לית ליה תקנתא

לעולם,

לא שנא לפני יאוש

הנגזל [כלומר, שטרם נתיאשו בעליו],

ולא שנא לאחר יאוש

בעליו, וכגון ששמעו שאמר "ווי לחסרון כיס", אינו ראוי להקרבה לעולם.

ואף שלענין קנין קונה הגזלן את החפץ על ידי יאוש, ושוב אינו חייב להשיב את החפץ עצמו אלא רק את דמיו [למאן דאמר יאוש קני], כמבואר במסכת בבא קמא דף סח א, אפילו הכי לענין קרבן הוא פסול.

ומתמהינן:

בשלמא לפני יאוש

הרי הוא פסול, משום ד"

אדם כי יקריב מכם

"

אמר רחמנא

[ויקרא א ב], ו"מכם", משמעו שיהיה הקרבן משלכם,

ו

האי קרבן

לאו דידיה הוא.

אלא לאחר יאוש, הא קנייה

כבר הגזלן

ביאוש,

ואם כן מדוע פסול הוא להקרבה?

! אלא לאו,

על כרחנו למדנו, שפסול הוא

משום דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה,

שהרי קרבן זה גזול הוא בידו.

ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: מאי דכתיב

[ישעיהו סא ח]:

"כי ה' אהב משפט, שונא גזל בעולה"?

משל למלך בשר ודם שהיה עובר על בית המכס.

אמר לעבדיו: תנו מכס למוכסים!

אמרו לו

עבדיו:

והלא כל המכס כולו, שלך הוא,

ומה טעם שתתן מכס, הרי אותו ממון יחזור אליך?!

אמר להם: ממני ילמדו כל עוברי דרכים, ולא יבריחו עצמן מן המכס.

אף הקדוש ברוך הוא אמר: אני ה', שונא גזל בעולה.

כלומר, אני ה', שונא אני את הגזל שבעולות אשר אתם מביאים לי, אף על פי שהכל שלי, שנאמר, "לה' הארץ ומלואה ";

ממני ילמדו בני ויבריחו עצמן מן הגזל.

אתמר נמי,

שהטעם לפסול לולב הגזול בשאר ימי החג הוא משום מצוה הבאה בעבירה:

אמר רבי אמי

: לולב ה

יבש פסול, מפני שאין "הדר".

"גזול" פסול, משום דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה.

ומוסיפה הגמרא: מה שאמר רבי יוחנן בשם רבי שמעון בר יוחאי, שלולב הגזול פסול גם בשאר ימי החג משום מצוה הבאה בעבירה, לא דברי הכל היא. אלא,

ופליגא

א

דרבי יצחק.

דאמר רבי יצחק בר נחמני אמר שמואל: לא שנו

שלולב הגזול פסול,

אלא ביום טוב ראשון. אבל ביום טוב שני,

כלומר, בשאר ימי החג,

מתוך שיוצא

ידי חובתו

ב

לולב

שאול,

היות ומצות לולב בשאר ימי החג אינה אלא מדרבנן, ולא הצריכו חכמים שיהיה הלולב משלו דוקא, כמבואר לעיל, הוא הדין ד

יוצא נמי ב

לולב

גזול.

ומבואר שלא חש לכך שמצוה הבאה בעבירה היא.

מתיב רב נחמן בר יצחק

לרבי יצחק בר נחמני, ממשנתנו ששנינו בה:

לולב הגזול והיבש פסול.

ומשמע:

הא שאול, כשר.

ויש לעיין,

אימת

קמיירי מתניתין?

אילימא ביום טוב ראשון

של חג,

הא כתיב "לכם",

ודרשינן:

משלכם

יהא,

והאי

לולב השאול

לאו דידיה הוא

[אינו שלו], ואם כן, מדוע לא הזכירה המשנה שגם לולב שאול פסול לנטילה?

אלא לאו

הנידון במשנה הוא

ביום טוב שני,

שחיובו דרבנן, ואדם יוצא בו ידי חובתו בלולב שאול,

ו

אף על פי כן

קתני

בה שלולב ה

גזול פסול?!

אמר רבא: לעולם,

משנתנו מדברת

ביום טוב

ראשון

של חג, ואין לדקדק מכך שלא הזכירה משנתנו לולב שאול שכשר הוא גם ביום טוב הראשון, אלא אדרבה, אם לולב הגזול פסול כל שכן שאול,

ו

משנתנו בדרך

"לא מיבעיא קאמר"

:

כלומר,

לא מיבעיא

[הא פשיטא] שלולב

שאול

פסול, משום

דלאו דידיה הוא,

ודרשינן: "לכם", משלכם יהא.

אבל גזול, אימא

[סבור הייתי לומר]:

סתם גזילה,

כיון שיודע הנגזל מגזילתו, שהרי הגזלן נטלה ממנו בכח, ודאי

יאוש בעלים הוא, ו

לכן

כדידיה

של הגזלן

דמי,

ויוצא בו ידי חובתו אפילו ביום הראשון שנאמר בו "לכם",

קא משמע לן,

שסתם נגזל אינו מתיאש מגזילתו, אלא עדיין מקווה הוא להוציאה מן הגזלן בבית דין ואין הגזלן זוכה בה.

אמר להו רב הונא להנהו אוונכרי

[רוכלים הסובבים בעיירות] המוכרים הדסים:

כי זבניתו אסא מנכרי,

כשתקנו הדסים מן הנכרים כדי למוכרם לצורך מצות לולב,

לא תגזזו אתון

בעצמכם את ההדסים משדות הנכרים,

אלא לגזזוה אינהו

שיגזזוה הנכרים מן הקרקע,

ויהבו

[ויתנום]

לכו

[לכם] כאשר הם כבר תלושים.

מאי טעמא?

משום ד

סתם נכרים גזלני ארעתא

מישראל

נינהו,

ויש לחוש שמא קרקע זו שגדלים בה ההדסים גזולה היא בידם,