Sukkah 25a — Talmud auf Deutsch

ואלמה אמר רב הונא בריה דרב יהושע: אין מטלטלין בו

אלא

אם אין עולה היקף האילן על

בית סאתים

[שטח שזורעין בו סאתיים זרע, וגודלו מאה על חמשים אמה כחצר המשכן]?! ומשנינן:

משום דהוה דירה שתשמישיה לאויר

שחוצה לה. כלומר, אינה עשויה הדירה שתחת האילן אלא לצורך אויר שחוצה לה, לשמור את השדות.

וכל דירה שתשמישיה לאויר

שחוצה לה אין חשוב ההיקף כהיקף לדירה.

והיקף שאינו לדירה

אין מטלטלין בו אלא

בית

סאתים

.

תא שמע

מברייתא בענין תחום שבת:

א. העומד בשעה שקידש יום השבת מחוץ לעיר, במקום שאינו מוקף מחיצות, יש לו ארבע אמות כ"מקום שביתתו" שהן נחשבות "מקומו של אדם". שהרי אמרה תורה "שבו איש תחתיו, אל יצא איש ממקומו ביום השבת". ומאותן ארבע אמות הרי הוא מונה תחום שבת, אלפיים אמה.

ב. השובת במקום מוקף מחיצות, כל המקום המוקף נחשב לו כארבע אמות, והרי הוא מונה תחום שבת אלפיים אמה מגבול ההיקף ואילך.

ג. היקף שאינו עשוי לדירה אינו נחשב "היקף" אלא אם היה ההיקף קטן מבית סאתים, וכפי שנתבאר.

ד. תל גבוה עשרה טפחים הרי הוא חשוב כמוקף מחיצות, מפני שאומרים "גוד אסיק מחיצתא".

אדם אשר

שבת

בכניסת השבת

בתל שהוא גבוה עשרה

טפחים,

והוא

[שטחו] יותר

מארבע אמות

עד בית סאתים

.

ו

כן

השובת

בנקע

, שקע באדמה העשוי מששת ימי בראשית,

שהוא עמוק עשרה

טפחים,

ו

שטחו

הוא מארבע אמות עד בית סאתים

.

וכן

השובת בתוך

קמה קצורה

, בקרחת שנוצרה בתוך קמה, לאחר שנקצרה הקמה שבאמצע,

ושבולות מקיפות אותה

, והיה גודל הקרחת מארבע אמות ועד בית סאתים [רש"י].

הרי זה

מהלך

בשבת

את כולה

[את כל שטח ההיקף] כדין שובת באויר מחיצות, שאינו מונה תחום שבת אלא מהמחיצות ואילך,

וחוצה לה

עוד

אלפים אמה

, שיעור תחום שבת.

הרי למדנו שהשיבולות חשובות כמחיצה,

אף על גב דקאזיל ואתי

[הולכים ובאים ומתנועעים ברוח מצויה], ותיקשי לרב אחא בר יעקב?!

ודחינן:

התם נמי דעביד ליה בהוצא ודפנא

, חיזק באמצעותם את השיבולות כדי שלא ינודו ברוח.

מתניתין:

א.

שלוחי מצוה

ההולכים בדרך מצוה, כגון מי שהולך ללמוד תורה או להקביל פני רבו, או לפדות שבויים [רש"י], הרי אלו

פטורין מן הסוכה

אפילו בשעת חנייתן, לפי שכל העוסק במצוה פטור מן המצוה אם אינו יכול לקיים את שתיהן [רש"י ותוספות].

ב.

חולין ומשמשיהן פטורין מן הסוכה

-

החולים פטורים משום שהם מצטערים בישיבתם בסוכה, וכתיב: בסוכות "תשבו" שבעת ימים, ובעינן "תשבו כעין תדורו", ואין דירה במקום שמצטער [ריטב"א]. והמשמשין פטורין משום שהעוסק במצוה פטור מן המצוה [משנה ברורה].

ג.

אוכלין ושותין עראי חוץ לסוכה

, לפי שאדם אוכל אכילת עראי חוץ לביתו [ריטב"א].

גמרא:

והוינן בה:

מנא הני מילי

שהעוסק במצוה פטור מן המצוה?

דתנו רבנן

: כתיב "והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך, ושננתם לבניך ודברת בם. בשבתך בביתך, ובלכתך בדרך, ובשכבך ובקומך". ויתור יש כאן, שלא היה לו לומר אלא: ודברת בם בשכבך ובקומך [ריטב"א]. אלא בא הכתוב ללמד:

"

בשבתך בביתך

" -

פרט לעוסק במצוה

, שהוא פטור מקריאת שמע.

"

ובלכתך בדרך

" -

פרט לחתן

, שהוא פטור מקריאת שמע הואיל והוא טרוד במחשבת בעילת מצוה.

ומפרשת הגמרא האיך דינים אלו נדרשים מן המקראות.

מכאן אמרו: הכונס את הבתולה

ועדיין לא עשה מעשה [שו"ע], שהוא טרוד טרדה דמצוה, שמחשב על עסק בתולים [משנה ברורה], הררי הוא

פטור

מקריאת שמע.

ו

אילו הכונס

את האלמנה

, שאינו טרוד במחשבת בעילתה, הרי הוא

חייב

בקריאת שמע!

מאי משמע

, האיך משמע ממקראות אלו לפטור את העוסק במצוה?

אמר רב הונא

: לפי שנאמר "בשבתך ובלכתך", הוקשו לדרך [רש"י ברכות], כדי לומר לך: לא חייבה תורה אלא

כ

"

דרך

" של ההולך בסחורה:

מה דרך רשות, אף כל רשות

.

לאפוקי האי

, עוסק במצוה, וחתן שהוא טרוד בטירדא של מצוה,

דבמצוה עסוק

.

ותמהינן:

מי לא עסקינן דקאזיל

[הולך]

לדבר מצוה?

וכי אינך יכול לכלול במקרא דרך מצוה עם דרך הרשות? והרי "דרך" סתם כתבה תורה,

ו

אפילו הכי

קא אמר רחמנא: ליקרי

קריאת שמע?!

ומפרשינן:

אם כן

שהמקרא מדבר אף בדרך של מצוה,

לימא קרא

[יאמר הכתוב]:

"בשבת ובלכת

".

מאי

"

בשבתך ובלכתך

"?

ללמדך:

בלכת דידך

דרך רשות שהיא לך ולצורכך -

הוא דמחייבת, הא בלכת דמצוה

שאינה לך ולצורכך אלא לצורך המקום -

פטירת

.

ותמהינן:

אי הכי

, שהעוסק במצוה פטור מן המצוה,

אפילו כונס את האלמנה נמי

יהא פטור מקריאת שמע, כי אף שאינו טרוד, הרי עוסק הוא במצוה!

ומפרשינן:

כונס את הבתולה

פטור משום דלבו

טריד

במחשבת בעילה, ואינו יכול לקיים את שתיהן. אבל

כונס אלמנה

הרי

לא טריד

בכך, ויכול לקיים את שתיהן.

וקא סלקא דעתין לפרש, כי חתן פטור לאו משום דין עוסק במצוה, אלא משום שעל ידי הטירדא אינו יכול לכוין דעתו ולקרות, ולפיכך תמהינן:

וכל היכא דטריד

, האם

הכי נמי דפטור?!

אלא מעתה

, אם

טבעה ספינתו בים, דטריד

בצערו, האם

הכי נמי

נימא

דפטור?!

וכי תימא הכי נמי

, שמא תאמר: אכן הטרוד בצערו פטור מקריאת שמע -

והאמר רבי אבא בר זבדא אמר רב: אבל חייב בכל המצוות האמורות בתורה, חוץ מן התפלין, שהרי נאמר בהן

"

פאר

". כדכתיב ביחזקאל: "פארך חבוש עליך", ואבל לאו בר פאר הוא, וכשמתפאר מראה בעצמו שאינו אבל [רש"י].

הרי למדנו שאפילו אבל שהוא טרוד בצערו חייב בקריאת שמע, שהרי אינו פטור אלא מתפילין?!

ומשנינן: הא דפטור חתן מקריאת שמע אינו משום שאינו יכול לכוין לבו, אלא:

הכא

, בחתן הטרוד במחשבת בעילה, הרי

טריד

הוא ב

טירדא דמצוה

, ולכן פטור הוא. וללמדך בא הכתוב, שאינו מחויב להסיר דעתו ממחשבת מצוה ראשונה בשביל מצוה זו הבאה עליו, אלא יעסוק בראשונה, ויתן לבו להיות בקי בדבר -

אבל

התם

, באבל [או מי שטבעה ספינתו בים], הרי

טריד טירדא דרשות

. שאף על פי שהוא חייב לנהוג אבלות של נעילה רחיצה וסיכה כדי להראות כבוד מתו, הרי אינו חייב להצטער, וכיון שכן חייב להסיר מחשבותיו ולכוין.

ותמהינן:

ו

כי דין

העוסק במצוה פטור מן המצוה מהכא

, מ"בשבתך בביתך" הוא ד

נפקא?

והרי

מהתם נפקא

, מפסוק אחר אפשר ללמוד שהעוסק במצוה פטור מן המצוה?!

דתניא

: כתיב גבי קרבן פסח שעשו ישראל בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים: "

ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם

ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא".

ומפרשת הברייתא:

אותם אנשים מי היו?

נושאי ארונו של יוסף היו

אותם אנשים,

דברי רבי יוסי הגלילי

.