Sukkah 24a — Talmud auf Deutsch

רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון אוסרין

, ומשום שמא יבקע הנוד של היין ולא יבוא לידי ברירה ונמצא שותה טבלים.

הרי למדנו שרבי יהודה חושש למיתה [בקיעת הנוד], ואילו רבי מאיר אינו חושש לכך; ובכך מתיישבת הסתירה בין המשנה והברייתא בענין תרומה אם חוששת למיתה, כי הא רבי מאיר והא רבי יהודה.

והשתא תיקשי: הרי לדעת אביי רבי יהודה הוא החושש למיתה, ואילו רבי מאיר אינו חושש; ואילו לגבי בהמה שעשאה דופן לסוכה, אמר אביי, כי רבי מאיר הוא החושש למיתה, ורבי יהודה אינו חושש?!

ומשנינן:

איפוך

תירוצו של אביי על הסתירה בין המשנה לברייתא בתרומה, וכך אמר:

רבי מאיר חייש למיתה

והברייתא כדעתו,

ורבי יהודה לא חייש למיתה

והמשנה כדעתו; ולא השוה אביי לדין "הלוקח יין", אלא ל"עשאה לבהמה דופן לסוכה" -

דתניא: עשאה לבהמה דופן לסוכה: רבי מאיר פוסל

משום דחייש למיתה,

ורבי יהודה מכשיר

, כי אינו חושש למיתה.

ואכתי תמהינן:

קשיא דרבי מאיר

ד"הלוקח יין" שאינו חושש לבקיעת הנוד,

אדרבי מאיר

ד"עשאה לבהמה דופן לסוכה" דחייש למיתה?!

אמר לך רבי מאיר: מיתה שכיחא, בקיעת הנוד לא שכיחא

כי

אפשר דמסר ליה לשומר

.

ואכתי תיקשי:

קשיא דרבי יהודה

ד"הלוקח יין מבין הכותים" החושש אפילו לבקיעת הנוד,

אדרבי יהודה

ד"עשאה לבהמה דופן לסוכה" שאינו חושש אפילו למיתה?!

ומשנינן:

טעמא דרבי יהודה

גבי "הלוקח יין מבין הכותים"

לאו משום דחייש לבקיעת נוד, אלא משום דלית ליה

"

ברירה

", ולא יתברר כשיפריש אחר זמן, שאותן לוגין שהפריש נעשו תרומה מתחילה, ולפיכך אסור לשתות, שמא על לוג אחר חלה התרומה, ונמצא זה שותה תרומה.

ותמהינן:

ו

כי אטו

לא חייש רבי יהודה לבקיעת נוד

, והטעם שאסר ב"הלוקח יין מבין הכותים" הוא משום דאין ברירה?!

והא מדקתני סיפא: אמרו לו לרבי מאיר: אי אתה מודה שמא יבקע הנוד ונמצא זה שותה טבלים למפרע, ואמר להו

רבי מאיר:

לכשיבקע

נתבונן בדבר, כלומר: אין לחוש לזה -

מכלל דחייש רבי יהודה לבקיעת הנוד?!

ומשנינן:

התם רבי יהודה הוא דקאמר לרבי

מאיר: לדידי לית לי ברירה, אלא לדידך דיש ברירה, אי אתה מודה דשמא יבקע הנוד?

! אמר ליה: לכשיבקע

.

ואכתי תמהינן:

ו

כי אטו

לא חייש רבי יהודה למיתה?!

והא תנן: רבי יהודה אומר: אף אשה אחרת מתקינין לו

לכהן גדול בערב יום הכפורים

שמא תמות אשתו

, והתורה אמרה: וכפר - הכהן הגדול ביום הכפורים - בעדו ובעד "ביתו" היא אשתו?!

ומשנינן:

הא איתמר עלה: אמר רב הונא בריה דרב יהושע: מעלה עשו בכפרה

של יום הכפורים, שחשש בה רבי יהודה למיתה אף כי בעלמא אינו חושש למיתה.

ותמהינן:

בין למאן דאמר

: טעמו של רבי מאיר הסובר: אין עושים בהמה דופן לסוכה, הוא משום

שמא תמות

הבהמה, ו

בין למאן דאמר

: טעמו הוא משום

שמא תברח

הבהמה - הרי נמצא כי

מדאורייתא מחיצה מעליא היא, ורבנן הוא דגזרו בה

-

ו

אלא מעתה

שמדרבנן הוא,

לרבי מאיר תטמא

בהמה

משום גולל

ו

אלמה תנן: רבי יהודה מטמא משום גולל, ורבי מאיר מטהר?!

והרי קולא היא שהקיל שאינה בטילה ונעשית גולל; והואיל ומדרבנן בעלמא הוא, מה טעם יש להקיל בגולל?!

אלא אמר רב אחא בר יעקב

טעם אחר לדבריו של רבי מאיר:

קסבר רבי מאיר: כל מחיצה

שעומדת ברוח

[על ידי רוח] כגון רוח חיים

אינה מחיצה

, הואיל ועיקר עמידתה על ידי דבר שאין בו ממש הוא.

איכא דאמרי: אמר רב אחא בר יעקב: קסבר רבי מאיר: כל מחיצה שאינה עשויה בידי אדם אינה מחיצה

, ואף רוח חיים לאו בידי אדם הוא, שהרי אין רוח בידו לנפחו [לשון רש"י].

ומפרשינן:

מאי בינייהו

דשתי הלשונות של רב אחא בר יעקב?

איכא בינייהו דאוקמה

לדופן הסוכה

בנוד תפוח

[סמך הדופן על בלון נפוח] -

שהרי

למאן דאמר: מחיצה

ה

עומדת ברוח אינה מחיצה, הרי

אף זו

עומדת ברוח

, ופסולה -

ואילו

למאן דאמר

: מחיצה ש

אינה עשויה בידי אדם

אינה מחיצה -