Sukkah 14b — Talmud auf Deutsch

אבל

שני נסרין

שאין בכל אחד מהם שיעור הראוי לפוסלה,

אין מצטרפין

לארבעה טפחים לפסול את הסוכה באמצעה. ומשנה זו, דברי רבי יהודה היא, שלפיו לא גזרו חכמים על נסרים רחבים לפוסלם לסיכוך משום גזירת תקרה.

רבי מאיר אומר: אף נסרין

מצטרפים זה עם זה

כסדינין,

ומצטרפין לפסול את הסוכה כשאר סכך פסול.

ומקשה הגמרא:

בשלמא לשמואל, דאמר בשאין בהן ארבעה מחלוקת,

ופוסל רבי מאיר נסר שאינו רחב ארבעה טפחים,

אבל יש בהן ארבעה דברי הכל פסולה,

יש לבאר,

מאי "מצטרפין"

שאמר רבי מאיר בברייתא? -

מצטרפין לארבעה.

והיינו, שכל נסר היה רחב שלושה טפחים ודינו כסכך פסול. ולכן, כשהעמידם זה לצד זה, הרי הם מצטרפים לפסול את הסוכה בארבעה טפחים, כדין שאר סכך פסול הפוסל בארבעה טפחים.

ואילו רבי יהודה לשיטתו סבר, שנסרים רחבים שלושה טפחים כשרים לסיכוך, ועל כן ודאי אינם מצטרפים לפוסלה.

אלא לרב, דאמר בשיש בהן ארבעה מחלוקת, אבל אין בהן ארבעה דברי הכל

הסוכה

כשרה,

ואפילו לרבי מאיר, אם כן,

היכי דמי

נסרים אלו הפוסלים את הסוכה רק על ידי צירוף שני נסרים?!

הרי ממה נפשך,

אי דאית בהו

בכל אחד מהם רוחב

ארבעה

טפחים, כדי שיחשבו סכך פסול,

למה להו לאיצטרופי?

הרי כל אחד מהם לבדו, הואיל ויש בו רוחב ארבעה טפחים הרי הוא פוסל את הסוכה.

ו

אי דלית בהו

בכל אחד מהם רוחב

ארבעה

טפחים כדי שיעור פסול סוכה, ולפיכך צריך לצרפם יחד כדי לפוסלה, אם כן,

אמאי

מצטרפים הם לפוסלה?

והא

[והרי] סכך כשר הוא, כי

קנים בעלמא נינהו,

וכשרים לסיכוך אף לשיטת רבי מאיר, הואיל ואינם רחבים ארבעה טפחים, ומדוע יפסלו את הסוכה על ידי צירוף?!

ומתרצת הגמרא:

לעולם

מדובר

דאית בהו

בכל אחד מהם רוחב

ארבעה

טפחים. ואכן אילו היו מונחים באמצע הסוכה, היה די באחד מהם כדי לפוסלה.

ומאי,

ומה שאמר רבי מאיר שני נסרים

מצטרפין,

היינו,

מצטרפין לארבע אמות מן הצד.

וכגון שלא הניח נסרים אלו באמצע גג הסוכה, אלא בצידו, סמוך לדופן, ואף הוסיף עליהם נסרים כעין אלו שרחבים ארבעה טפחים ופסולים לסיכוך, עד שהגיע סכך הנסרים למרחק של ארבע אמות מדופן הסוכה. ולכן, אין אחד מהם פוסל את הסוכה לבדו עד שיצטרפו יחד, שאין הסוכה נפסלת מן הצד עד שיהיה הסכך הפסול רחב ארבע אמות. אבל בפחות מארבע אמות, הסוכה כשרה משום "דופן עקומה". והיינו, שרואין את הסכך הפסול כאילו הוא חלק מן הדופן שנתעקמה. ועל ידי צירוף הנסרים יחד נפסלת הסוכה, לפי שיותר מארבע אמות אין הסכך הפסול נחשב כחלק מן הדופן, אלא כדין סכך פסול [אבל לפי רבי יהודה כשרים נסרים אלו לסיכוך, ואינם מצטרפים לפסול את הסוכה].

לישנא אחרינא

:

קושיית הגמרא לא היתה על רבי מאיר, אלא על רבי יהודה, שאמר "שני נסרים אין מצטרפים". ומדבריו משמע, שאילו היו מצטרפים להשלים לשיעור פסול סוכה, היתה הסוכה נפסלת מחמתם. ומבואר, שגם לשיטת רבי יהודה הנסרים פסולים בעצמותם, שאם לא כן, סכך כשר הוא, ומדוע יצטרפו לפוסלה.

וכך היא קושית הגמרא:

בשלמא לשמואל, דאמר בשאין בהן ארבעה מחלוקת,

ובהן בלבד הכשיר רבי יהודה,

אבל יש בהן ארבעה דברי הכל פסולה,

אפשר לפרש,

מאי מצטרפין

שאמר רבי מאיר -

מצטרפין

ל

השלים שיעור

ארבע אמות

כאשר מונחים הנסרים

מן הצד,

ולא נכשיר סוכה זו משום דופן עקומה.

ומדובר בנסרים רחבים ארבעה טפחים, שאף רבי יהודה מודה שפסולים הם לסיכוך, ונחלקו האם מצטרפים הם לארבע אמות מן הצד.

אלא לרב,

שאמר כי אפילו נסרים רחבים ארבעה טפחים כשרים לסיכוך לשיטת רבי יהודה, יקשה:

בשלמא לרבי מאיר,

הפוסל נסר שהוא רחב ארבעה טפחים,

מאי מצטרפין

-

מצטרפין לארבע אמות מן הצד.

וכגון, שהיו הנסרים רחבים ארבעה טפחים ודינם כסכך פסול, ומצטרפים הם להשלים לארבע אמות מן הצד.

אלא לרבי יהודה, דאמר אפילו יש בהן ארבעה כשרה,

וכל נסר בעצמותו סכך כשר הוא,

מאי "אין מצטרפין"

שאמר רבי יהודה, הרי כ

קנים בעלמא נינהו

לדעת רבי יהודה, וסכך כשר הם, ומדוע תפסל הסוכה מחמתם?!

ומתרצת הגמרא: אכן, לדעת רבי יהודה סכך כשר הם, ומה שנקט רבי יהודה לשון "אין מצטרפים", ולא אמר שסכך גמור הוא, אגב רבי מאיר נקט לשון זו, ד

איידי דקאמר רבי מאיר מצטרפין, אמר רבי יהודה אין מצטרפין.

ומביאה הגמרא,

תניא

[ברייתא מפורשת]

כוותיה דרב,

[שביש בהם ארבעה מחלוקת], ו

תניא

[ברייתא אחרת], שם מבואר

כוותיה דשמואל,

[שבאין בהם ארבעה מחלוקת].

תניא כוותיה דרב: סככה בנסרים של

עץ

ארז שאין בהן ארבעה, דברי הכל כשרה.

אבל אם

יש בהן ארבעה, רבי מאיר פוסל, ורבי יהודה מכשיר.

אמר רבי יהודה

להוכיח את דבריו:

מעשה בשעת הסכנה,

שגזרו הגויים שלא לקיים את מצוות התורה,

שהבאנו נסרים שהיו בהן ארבעה

טפחים, כדי שיהיו נראים לעיני הגויים כבית,

וסיככנו על גבי מרפסת, וישבנו תחתיהן.

ומוכח, שלא אסרו חכמים לסכך בהם, שהרי אם היו אסורים לסיכוך, מה הועילו בישיבתם בסוכה זו?!

אמרו לו

: וכי

משם ראיה?! אין שעת הסכנה ראיה!

כי בשעת סכנה לא גזרו חכמים, כדי שלא תשתכח חלילה תורת סוכה מישראל.

ומכל מקום, נמצאנו למדים, שנחלקו רבי מאיר ורבי יהודה בנסר רחב ארבעה טפחים, כדעת רב.

תניא כוותיה דשמואל: סככה בנסרים של ארז

שיש בהן ארבעה

טפחים,

דברי

הכל פסולה.

אין בהן ארבעה

טפחים,

רבי מאיר פוסל, ורבי יהודה מכשיר.

ומודה רבי מאיר, שאם יש בין נסר לנסר

רווח

כמלא נסר

כרוחב הנסר,

שמניח פסל

סכך כשר [מלשון "פסולת גורן ויקב"]

ביניהם, וכשרה.

כלומר, מדובר שהניח מצד הסוכה סמוך לדופן נסר רחב ארבעה טפחים, ולצידו הניח סכך כשר רחב ארבעה טפחים, ואחריו הניח שוב נסר רחב ארבעה, וסכך שהוא רחב ארבעה, וכן הלאה, עד אמצע הסוכה. וכמו כן עשה מצידה השני של הסוכה, עד שנמצאו באמצע הסוכה שני פסלים סמוכים, שמשלימים יחדיו לפחות לשיעור ז' טפחים כדי הכשר סוכה, ורק תחתיהם היא כשרה. [אבל אם לא היה בסוכה מקום אחד של ז' טפחים המסוככים בסכך כשר, לא היתה הסוכה כשרה, אפילו שמפוזרים בסוכה כמה מקומות רחבים ארבעה].

ומודה רבי יהודה, שאם נתן עליה נסר שהוא רחב ארבעה טפחים,

הגם שהסוכה

כשרה,

מכל מקום,

אין ישנים תחתיו.

וכוונת הגמרא לחדש, שאפילו רבי יהודה, המיקל בנסר שאינו רחב ארבעה טפחים, ומתיר לסכך בו, מודה הוא בנסר אחד, שאם נתנו בצד הסוכה, אף על פי שהיא כשרה משום "דופן עקומה", מכל מקום לא יישן תחתיו [אבל אם הניחו באמצע הסוכה, נפסלת הסוכה מחמתו].

והישן תחתיו לא יצא ידי חובתו.

ומברייתא זו נמצאנו למדים, שנחלקו רבי מאיר ורבי יהודה רק בנסר שאינו רחב ארבעה, וכדעת שמואל.

אתמר

: היו לו נסרים רחבים כשיעור הפוסלם לסיכוך, ועוביין של הנסרים היה פחות מן השיעור, ו

הפכן על צידיהן,

והעמידן על עוביין, וסיכך בהם סוכתו.

רב הונא אמר: פסולה.

אף שהחלק המסכך את הסוכה אינו רחב בשיעור הפוסלו לסיכוך, דכיון שחל שם פסול עליהם, נעשו כשיפודים של מתכת, הפסולים לסיכוך בעצמותם, ולא מועיל להופכן.

ורב חסדא ורבה בר רב הונא אמרי

: הסוכה

כשרה,

לפי שלא חל שם פסול עליהם, אלא נאסרו לסיכוך משום גזירת תקרה, וכיון שהפכן אין הם נראים כתקרה, וכשרה.

מעשה ו

איקלע רב נחמן לסורא, עול לגביה

[נכנסו אצלו]

רב חסדא ורבה בר רב הונא,

המכשירים סוכה המסוככת בנסרים שהפכן על צידיהן, כדי לשואלו אולי יודה לדבריהם.

אמרי ליה,

שאלו לרב נחמן:

הפכן על צידיהן מהו?

אמר להו: פסולה,

היות ו

נעשו

הנסרים

כשפודין של מתכת.

אמר להו רב הונא

לרב חסדא ורבה בר רב הונא, לאחר שנוכחו כי רב נחמן סובר כמוהו: וכי

לא אמרי לכו אמרו כוותי?

[וכי לא אמרתי לכם שתאמרו כמוני, שאני פוסל]?!

אמרו ליה

רב חסדא ורבה בר רב הונא:

ומי אמר לן מר טעמא ולא קבלינן מיניה?

האם אמרת לנו את טעמו של דבר ולא קיבלנו אותו? אילו היית אומר טעם לדבריך, כמו שענה לו רב נחמן, היינו מקבלים ממך.

אמר להו

רב הונא:

ומי בעיתו מינאי טעמא ולא אמרי לכו

[וכי בקשתם ממני לידע טעמי ולא אמרתי לכם]?!

לימא מסייע ליה

לרב הונא ורב נחמן, הפוסלים נסרים אלו אף שהפכן על צידיהם, מהברייתא,

דתניא: סוכה ש

אינה מחזקת כדי ראשו ורובו ושולחנו,

שהן ז' טפחים שיעור הכשר סוכה,

או שנפרצה בה

באחת מדפנותיה

פירצה

בשיעור

כדי שיזדקר בה

באותה הפירצה

גדי בבת ראש,

כשראשו זקוף בקלות וברווח, ושיעור זה הוא בשלושה טפחים, שהוא שיעור חשוב להפסיק בין הדופן לקרקע [כמבואר להלן טז א].

או שנתן עליה נסר שהוא רחב ארבעה טפחים, אף על פי שלא הכניס לתוכה

[כלומר, על גבי הסוכה],

אלא שלשה טפחים,

וכפי שיתבאר להלן, בכל אלו סוכתו

פסולה.

ומבארת הגמרא את המקרה האחרון ששנינו בברייתא:

היכי דמי

נסר שהוא רחב ארבעה טפחים, ואינו מקרה על הסוכה אלא שטח של שלושה טפחים?

מאי לאו, כגון ש

היו הנסרים רחבים ארבעה טפחים, אבל עוביין היה רק שלושה טפחים, ו

הפכן על צידיהם

והעמידן על עוביין, וסיכך בנסרים אלו את כל הסוכה, ונתחדש בברייתא שסכך זה פסול הוא.

ונמצא איפוא, שאפילו הפכן על צידיהן, הואיל ורחבים הם ארבעה טפחים, אף שאין רוחבן מוטל על הסוכה, סכך פסול הוא כשיפודין של מתכת.

דוחה הגמרא:

לא

כאשר פירשת שמדובר בהפכן על צידיהן. אלא

הכא במאי עסקינן,

בסוכה קטנה שאין בה אלא שבעה טפחים, או מעט יותר, שסיככה בנסר שהוא רחב ארבעה טפחים, ואין בסוכה שיעור ז' טפחים ללא השטח המקורה על ידי אותו נסר.

ו

כגון דאנחה

[שהניח אותו הנסר]

אפומא

דמטללתא,

על פתח הסוכה, ברוח הרביעית, שאין בה מחיצה, באופן

דעייל תלתא,

שהכניס שלושה טפחים מרוחב הנסר

לגיו,

אל תוך הסוכה,

ואפיק חד לבר,

והוציא את הטפח הרביעי של הנסר והותירו חוץ לסוכה.

וכיון שאין כל רוחב הנסר בסך ארבעה טפחים מסכך על הסוכה, היה לנו לומר ששלושת הטפחים המסככים על הסוכה סכך כשר הוא, ודינם כנסר רחב שלושה טפחים. לכן קא משמע לן הברייתא שאין אומרים כן.

וטעם הדבר: משום

דהוה ליה

אותו טפח רביעי, "

פסל"

[סכך, מלשון פסולת גורן ויקב]

היוצא מן הסוכה

למקום שאינו מוקף מחיצות,

ו

כלל נקוט הוא בידינו ש

כל פסל

היוצא מן הסוכה, נידון כסוכה.

כלומר, אילו היה סכך זה היוצא חוץ לסוכה כשר לסיכוך, היה יכול לשבת תחתיו אף שאינו מוקף מחיצות, לפי שנחשב הוא כחלק מן הסוכה. ולכן מצטרף טפח זה אל שלושת הטפחים המסככים על הסוכה, כדי לפוסלה.