Sotah 33a — Talmud auf Deutsch

כל התורה בכל לשון נאמרה

, כלומר: ניתנה התורה לקרותה בבית הכנסת בכל לשון? ומשום

דאי סלקא דעתך: בלשון הקודש נאמרה

, אם כן "

והיו

" - ללמד על קריאת שמע בפרט שהיא נאמרת בלשון הקודש -

דכתב רחמנא למה לי!?

ומשנינן: אין מכאן הכרח, כי יש לומר: אף שבלשון הקודש נאמרה, מכל מקום

איצטריך

"והיו" כדי ללמד על קריאת שמע שהיא אינה נקראת אלא בלשון הקודש,

משום

דמאידך גיסא

כתיב

גבי קריאת שמע: "

שמע

", וכדי שלא נדרוש "בכל לשון שאתה שומע", אלא נדרשהו ללמד שצריך להשמיע לאזניו.

עוד שואלת הגמרא:

לימא קסברי רבנן: כל התורה כולה בלשון קודש נאמרה?

ומשום

דאי סלקא דעתך בכל לשון

, אם כן "

שמע

"

דכתב רחמנא

כדי לרבות קריאת שמע שהיא נקראת בכל לשון -

למה לי!?

ומשנינן: אין הכרח מכאן, כי יש לומר: אף שבכל לשון נאמרה, מכל מקום

איצטריך

הכתוב לומר "שמע",

משום ד

מאידך גיסא

כתיב

"

והיו

", וכדי שלא נדרוש "והיו, בהוייתן יהו", אלא נדרשהו ללמד שלא יקרא למפרע.

שנינו במשנה: אלו נאמרין בכל לשון וכו'

תפלה

:

ומפרשינן טעמא, משום דתפלה

רחמי היא

[בקשת רחמים היא],

כל היכי דבעי מצלי

, בכל צורה שיודע הוא לכוין בה את לבו הרי הוא מתפלל.

ומקשינן על משנתנו:

ו

כי אכן

תפלה בכל לשון

היא נאמרת!?

והאמר רב יהודה

:

לעולם אל ישאל

[יבקש]

אדם

את

צרכיו

מהקב"ה

בלשון ארמית

, ומשום

דאמר רבי יוחנן: כל השואל צרכיו בלשון ארמי, אין מלאכי השרת נזקקין לו, לפי שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי!?

ומשנינן:

לא קשיא!

כי

הא

דרב יהודה שלא יתפלל בלשון ארמי -

ביחיד

, שהוא זקוק לכך שיסייעוהו מלאכי השרת.

הא

משנתנו דבכל לשון היא נאמרת -

בצבור

, שהם אינם זקוקים למלאכי השרת, וכמו שאמר באיוב [לו ה] "הן אל כביר ולא ימאס", שאינו מואס בתפילת הרבים. ותו מקשינן:

ו

כי אטו

אין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי!?

והתניא

:

יוחנן כהן גדול שמע

ביום הכפורים שבזמן מלחמת החשמונאים עם היונים, כשהיה עובד עבודת היום -

בת קול יוצא מבית קודש הקדשים, שהוא אומר

: "

נצחו טליא

[פרחי כהונה מבית חשמונאי]

דאזלו לאגחא קרבא לאנטוכיא

[שהלכו לאנטוכיא לעשות מלחמה].

ושוב מעשה בשמעון הצדיק

שהיה כהן גדול,

ששמע בת קול

ביום הכפורים

מבית קודש הקדשים, שהוא אומר: בטילת עבידתא

דאמר שנאה לאייתאה על היכלא

[התבטל גיוס החיל שהיה אמור השונא להביא על היכל הקודש בירושלים],

ונהרג גסקלגס

מלך יון,

ובטלו גזירותיו

.

וכתבו אותה שעה

שיצתה בת הקול

וכיוונו

לאחר זמן את השעה שבה מת מלך יון ומצאוהו מכוון -

ובלשון ארמי היה

בת הקול

אומר!

הרי שמכירים מלאכי השרת בלשון ארמית!?

ומיישבת הגמרא קושיא זו בשני אופנים:

אי בעית אימא: בת קול שאני, דלאשמועי עבידא

, אותה מידה הממונה על כך אכן יודעת בלשון ארמי, כי היא עשויה כדי להשמיע, ופעמים שמשתלחת לאומה זו, ופעמים לאחרת.

ואי בעית אימא

: בת הקול שיצתה של

גבריאל הוה

, שהוא אכן יודע גם לשון ארמי,

דאמר מר: בא גבריאל ולימדו

ליוסף

שבעים לשון

. שנינו במשנה: אלו נאמרים בכל לשון וכו':

ברכת המזון

:

ומפרשינן טעמא משום

דכתיב

: "

ואכלת ושבעת וברכת את ה'

אלהיך

", ולא אמרה התורה כיצד ובאיזה נוסח לברך, אלא

בכל לשון שאתה מברך

.

שנינו במשנה: אלו נאמרים בכל לשון וכו':

שבועת העדות

: ומפרשינן טעמא, משום

דכתיב

בפרשת שבועת העדות: "

ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה

", וממה שאמרה תורה: "ושמעה" ולא "והשביעוה", הרי משמע

בכל לשון שהיא שומעת

.

שנינו במשנה: אלו נאמרים בכל לשון וכו':

שבועת הפקדון

: ומפרשינן טעמא, משום ד

אתיא

בגזירה שוה: "

תחטא תחטא

"

משבועת העדות

, שאינה צריכה לשון הקודש.

שנינו במשנה:

ואלו נאמרין בלשון הקודש: מקרא בכורים וחליצה

וכו'.

מקרא בכורים כיצד

: "

וענית ואמרת לפני ה'

אלהיך

",

ולהלן הוא אומר

: "

וענו הלוים ואמרו אל כל איש ישראל

",

מה ענייה האמורה להלן בלשון הקודש, אף כאן בלשון הקודש

: שואלת הגמרא:

ולויים גופייהו מנלן

, שהקפידה תורה שיאמרו דוקא בלשון הקודש!?

ומשנינן:

אתיא

ברכות וקללות דלויים בגזירה שוה "

קול קול

"

ממשה

.

כתיב הכא

גבי לויים: "

קול רם

",

וכתיב התם

גבי משה: "

משה ידבר והאלהים יעננו בקול

".

ללמד:

מה להלן

גבי משה במתן תורה

בלשון הקודש

היה, שהרי בה ניתנה תורה,

אף כאן

בברכות וקללות דלויים

בלשון הקודש

.

שנינו במשנה:

חליצה כיצד

, "וענתה ואמרה", ולהלן הוא אומר "וענו הלויים ואמרו" מה להלן בלשון הקודש, אף כאן בלשון הקודש; רבי יהודה אומר: "וענתה ואמרה ככה", עד שתאמר בלשון הזה:

ו

מפרשינן ל

רבנן

הלומדים לשון הקודש בחליצה מגזירה שוה, אם כן

האי

"

ככה

" האמור בחליצה

מאי עבדי ליה?

מיבעי להו

ל"ככה" כדי ללמד

לדבר שהוא מעשה

בחליצה כגון חליצה ויריקה, הרי הוא

מעכב

, מאחר שהסמיכה התורה "ככה" ל"יעשה", ועדיין לא שמענו על לשון שהוא מעכב.

ורבי יהודה מ

"

כה

", "

ככה

", כלומר: אם לא היתה באה התורה אלא ללמד על מעשה שהוא מעכב, די לה לאמר "כה", ומאחר שאמרה "ככה", הרי למדנו אף ללשון שהוא מעכב.

ו

טעמם של

רבנן

שאין לומדים למעשה שהוא מעכב מ"כה" "ככה", הוא משום ד"

כה

"

ככה

"

לא משמע להו

דרשה כלל, ואם כן לומדים אנו מ"ככה" שמעשה מעכב, ועדיין לא שמענו שלשון מעכב.