Sotah 22b — Talmud auf Deutsch

ועד כמה

יש לו להמתין עד שיורה הלכה?

עד

הגיעו לגיל

ארבעין שנין

.

ותמהה הגמרא:

איני!

והא רבה

, שנפטר צעיר, בגיל ארבעים,

אורי

, הורה הלכות!?

ומתרצת: מותר להורות עוד לפני הגיל הזה,

בשוין

, אם הוא וגדול העיר שוים בחכמתם, או כשאין מבוגר ממנו היכול להורות בעיר.

שנינו במשנה:

ומכות פרושין וכו

לי.

תנו רבנן: שבעה פרושין הן

-

פרוש שיכמי, פרוש נקפי, פרוש קיזאי, פרוש מדוכיא, פרוש מה חובתי ואעשנה, פרוש מאהבה, פרוש מיראה.

ומבארת הגמרא מה הם שבעת הפרושים:

א.

פרוש שיכמי

-

זה העושה מעשה שכם

, כשם שאנשי שכם מלו עצמם שלא לשם שמים, כך הנהגת הפרישות שלו היא לשם הנאתו בלבד, שיכבדוהו בני אדם.

ב.

פרוש נקפי

-

זה המנקיף את רגליו

, שמהלך בצורה שאינו מגביה את רגליו אלא גוררם עקב אחר אגודל, ואצבעות רגליו נוקפים אבנים שבדרך.

ג.

פרוש קיזאי

-

אמר רב נחמן בר יצחק: זה המקיז דם לכתלים

. שהולך ועושה עצמו כמי שעוצם עיניו מלהסתכל בנשים, וראשו נתקל בכתלים, וניקז ממנו דם.

ד.

פרוש מדוכיא

-

אמר רבה בר שילא: דמשפע כי מדוכיא

. הולך כפוף ומשופע כמו מדוך מכופף, העשוי בצורת פטיש.

ה.

פרוש

המכריז ושואל תמיד "

מה חובתי, ואעשנה

".

והוינן בה:

הא

הרי פרישות שכזאת - פרישות

מעליותא

מעולה

היא

, שהרי הוא מבקש ללמוד את מה שאינו יודע עדיין!?

ומשנינן,

אלא

המדובר בפרוש

דאמר: מה חובתי תו, ואעשנה!

שמראה את עצמו כמי שכבר קיים הכל, ומכריז ואומר: מה עלי עוד לעשות!? ו.

פרוש מאהבה

, שעבודת ה' שלו היא מאהבת שכר המצוות, ולא מאהבת קיום מצות ה'.

ז.

פרוש מיראה

של העונש.

כי קיום המצוות צריך להעשות למען קיום המצוות שציוונו הקב"ה, ולא לשם קבלת שכר [שסופו לבוא], או מחמת יראת העונש.

[וכתב המאירי: כללו של דבר: כל הבודל מדרכי העולם משום כוונתו לדרכי העולם, ולא לשם שמים, הרי זה כבורח מן העולם, ולמעשה הוא רודף אחריו!]

אמרו ליה אביי ורבא לתנא: לא תיתני פרוש מאהבה פרוש מיראה!

משום

דאמר רב יהודה אמר רב: לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה

.

אמר רב נחמן בר יצחק: דמטמרא מטמרא

, הנסתרות מבני אדם, נסתרות הן רק מהם,

ודמגליא מגליא

, והנגלות להם, נגלות הן.

אך

בי דינא רבה

, לפני בית דינו הגדול של הקב"ה הכל גלוי,

ליתפרע מהני דחפו גונדי

, להפרע מאותם המכסים עצמם בטליתות אך בסתר אינם נוהגים כשורה.

אמר לה ינאי מלכא לדביתיה

, לאשתו, לפני מותו:

אל תתיראי מן הפרושין

, החכמים, שלחמתי בהם, כי הם לא יינקמו ממך ומבניך עבורי, אלא ישאירו לך ולבנייך את כס המלוכה.

ולא ממי שאינן פרושין

, הצדוקים, שהם אוהבי [שנעשה ינאי צדוקי].

אלא

תתייראי

מן הצבועין, שדומין לפרושין, שמעשיהן כמעשה זמרי, ומבקשין שכר כפנחס

.

מתניתין:

רבי שמעון אומר: אין זכות תולה במים המאררים!

ואם

[שאם]

אתה אומר

:

הזכות תולה במים המרים

, נמצא -

א. ש

מדחה אתה את כח המים בפני הנשים השותות

, שלא יהו יראות מהם להודות שהיא טמאה, ויימחה שם הקדוש על המים.

ב.

ומוציא אתה שם רע על הטהורות ששתו

, לפי ש

שאומרים

עליהן העולם "

טמאות הן, אלא

שלא בדקו אותן המים משום

שתלתה להן זכות

"!

רבי אומר: הזכות תולה במים המאררים, ואינה יולדת ואינה משבחת

,

אלא

מתנוונה והולכת

[מכחשת והולכת]. ו

לסוף

, ש

היא מתה באותה מיתה

של ציבוי בטנה וניפול הירך.

אם

נטמאת מנחתה

של הסוטה, הרי דינה חלוק:

אם נטמאה

עד שלא קדשה

"קדושת הגוף"

בכלי

שרת,

הרי היא ככל המנחות

שנטמאו עד שלא קדשו בכלי,

ותפדה

, ויביא בדמיה אחרת. לפי שכלי שרת בלבד מקדש אותה קדושת הגוף, אבל קדושת פה במנחות אינה עושה אלא "קדושת דמים" בלבד.

ואם

נטמאה מנחתה

משקדשה

קדושת הגוף

בכלי

שרת,

הרי היא ככל המנחות

שנטמאו משקדשו בכלי,

ותשרף

, שהרי קדשה קדושת הגוף, ואינה יוצאת עוד לחולין על ידי פדיון.

ואלו

סוטות

שמנחותיהן נשרפות

: