Schabbat 9b — Talmud auf Deutsch

מתניתין:

משנתנו אינה עוסקת כלל בדיני שבת, אלא בדינים כלליים הנוהגים סמוך למנחה אף בימות החול. ונקט אותם התנא כאן משום הדינים הנוהגים בערב שבת סמוך לחשיכה, השנויים במשנה לקמן.

הצד השוה בטעמן של כל ההלכות אלו, שהן תקנות שגזרו חכמים לחשוש לשכחת האדם.

א.

לא ישב אדם לפני הספר

להסתפר,

סמוך ל

זמן ה

מנחה

עד שיתפלל.

שמא ישכח ולא יתפלל.

וכן

לא יכנס אדם

בתוך הזמן זה

למרחץ, ולא

יכנס

לבורסקי

[מקום עיבוד העורות],

ולא

יכנס

לדין.

וטעמא דכולהו הוא משום שמא ימשך בהן עד שיעבור זמן התפלה.

ואם התחילו

לעסוק באחת מכל פעולות אלו,

אין מפסיקין

אותן בשביל להתפלל אלא גומרים את המעשה ואחר כך מתפללים.

ב.

מפסיקין

באמצע כל הפעולות האמורות לעיל כדי

לקרות

קריאת שמע

ואפילו אם יש שהות ביום לקרותה לאחר שיגמור את הפעולה, מאחר שחיובה מדאורייתא.

אבל

אין מפסיקין לתפלה

לפי שחיובה של התפילה הוא רק מדרבנן.

גמרא:

שנינו במתניתין: לא ישב אדם לפני הספר, ולא יכנס למרחץ סמוך למנחה.

והוינן בה: ל

הי

[לאיזה]

סמוך למנחה

כוונת המשנה?

אילימא למנחה גדולה

שזמנה משש שעות ומחצה, ו"סמוך" לה היינו משש שעות.

אמאי לא

יעשה בזמן הזה את כל הפעולות האלו? ו

הא איכא שהות ביום טובא

שהרי שש שעות איכא עד הלילה, וליכא למיחש שימשך אחריהן כולי האי.

אלא,

בהכרח, שכונת המשנה היא לזמן ה

סמוך למנחה קטנה.

שזמנה הוא מתשע שעות ומחצה, וסמוך לה היינו מתשע שעות, שאז אין שהות מרובה עד הלילה אלא שלש שעות בלבד.

ומקשינן: אי מוקמת לה במנחה קטנה, נמצא שעל זמן זה קתני "אם התחילו אין מפסיקין". ואם כן,

נימא תיהוי תיובתא דרבי יהושע בן לוי?

דאמר רבי יהושע בן לוי: כיון שהגיע זמן תפלת המנחה

[מנחה קטנה]

אסור לאדם שיטעום כלום קודם שיתפלל תפלת המנחה.

ומדקאמר אסור "לטעום כלום" משמע דאף לאחר שהתחיל מיירי. והיינו שצריך להפסיק לאכול ולעמוד ולהתפלל. וקשיא, דבמשנתנו מבואר שאף בזמן מנחה קטנה אינו מפסיק להתפלל.

ומשנינן:

לא

במנחה קטנה איירי מתניתין, אלא

לעולם

בסמוך

סמוך למנחה גדולה

קא מיירי. והא דקשיא לך אמאי לא ישב לפני הספר, והא איכא שהות טובא? -

בתספורת בן אלעשה

עסקינן. שהיה מספר כל ראשו ומניח מכל השערות קצת, כדי שיהא ראשה של שערה זו בצד עיקרה של זו. כדוגמת תספורתו של כהן גדול, דכתיב ביה "כסום יכסמו את ראשיהם". ותספורת זו נמשכת זמן מרובה ויש לחוש בה שמא תמשך עד הלילה ויעבור זמן התפלה.

והא דקתני

"ולא למרחץ",

היינו

לכולא מילתא דמרחץ.

לחוף את ראשו, ולהשתטף בחמין, ובצונן, ולהזיע. וכיון דמימשיך טובא חיישינן שמא ימשך עד הלילה.

והא דקתני

"ולא לבורסקי",

היינו

לבורסקי גדולה,

לעיבוד הרבה עורות, ובתחילת מלאכת תיקונם, שאז נמשכת המלאכה זמן רב.

והא דקתני

"ולא לאכול"

איירי

בסעודה גדולה

כגון סעודת אירוסין ונישואין ומילה, שנמשכת זמן מרובה.

והא דקתני

"ולא לדין",

איירי

בתחלת דין,

שנמשך הרבה עד שיגמר הדין.

ומאחר דבמנחה גדולה עסקינן, אתי שפיר הא ד"אין מפסיקין". ותו לא קשיא מידי לרבי יהושע בן לוי דמשמע מיניה דמפסיקין, דהא איהו איירי במנחה קטנה.

רב אחא בר יעקב אמר: לעולם

אף

בתספורת דידן

איירי מתניתין, ולאו בתספורת בן אלעשה בדוקא. והא דאקשינן דאי אמנחה גדולה קאי,

לכתחלה אמאי לא ישב

לפני הספר? - לא קשיא. דטעמא משום

גזירה שמא ישבר הזוג

[מספריים]! ויהיה צריך לחזר אחר זוג אחר ובינתיים יעבור זמן מנחה.

והא דקתני

"ולא למרחץ",

לאו אכולא מילתא דמרחץ קאי, אלא אף

להזיע בעלמא

אסור. ו

לכתחלה אמאי לא

יכנס? - משום

גזירה שמא יתעלפה

[יתעלף], ועד שיחזור לאיתנו יעבור זמן המנחה.

והא דקתני

"ולא לבורסקי",

היינו אף

לעיוני בעלמא

בעורות, ולא לתחלת תיקונם. ו

לכתחלה אמאי לא

יכנס? -

דלמא חזי ליה פסידא בזביניה,

שנתקלקלו העורות,

ומטריד,

שתטרד דעתו מחמת צערו ולא יתפלל.

והא דקתני

"ולא לאכול",

אף

בסעודה קטנה

עסקינן. ו

לכתחלה אמאי לא?

-

דלמא אתי לאמשוכי

עד לאחר זמן המנחה.

והא דקתני

"ולא לדין",

איירי אף לאחר המשא ומתן בדבר ונכנסים רק ל

גמר דין.

ו

לכתחלה אמאי לא

יכנסו לזה, והא לא מימשיך טובא? - דחיישינן

דלמא חזי

הדיין

טעמא

דלא אסיק אדעתיה קודם,

וסתר דינא

שכבר נפסק, ויחזרו בהם, ויצטרכו לחזור ולהתחיל את הדין. ובינתיים יעבור זמן המנחה.

והוינן בה:

מאימתי התחלת תספורת

ששנינו בה כיון שהתחיל אינו מפסיק?

אמר רב אבין: משיניח מעפורת

[סודר]

של ספרין על ברכיו

כדי שלא יפול השיער על בגדיו.

ומאימתי התחלת מרחץ?

אמר רב אבין: משיערה

[יפשוט] את

מעפרתו הימנו!

שהסודר הוא הראשון להפשטת בגדיו.

ומאימתי התחלת בורסקי?

מש

יפשוט את שרווליו ו

יקשור

אותם

בין כתפיו.

שכן דרך הבורסקי קודם שמתחיל במלאכתו.

ומאימתי התחלת אכילה?

רב אמר: משיטול ידיו

לסעודה!

ורבי חנינא אמר: משיתיר

את ה

חגורה.

ומפרשינן:

ולא פליגי

רב ורבי חנינא.

הא

דאמר רב חנינא "משיתיר חגורה",

לן

[לבני בבל] קאמר הכי. שאנו נוהגים לחגור בחוזק ומתירים את החגורה קודם סעודה.

והא

דאמר רב "משיטול ידיו",

להו

[לבני ארץ ישראל] קאמר הכי. שהם אין דרכם לחגור את חגורתם בחוזק, ולכן לא הוצרכו להתירה קודם נטילת ידים.

אמר אביי: הני חברין בבלאי

-

למאן דאמר "תפלת ערבית רשות",

כיון דשרא ליה המייניה

[חגורתו] חשיב כבר כתחלת האכילה. הלכך

לא מטרחינן ליה

להפסיק כשמגיע זמן תפלת ערבית, אלא יגמור אכילתו ואחר כך יתפלל. דמאחר שאינה חובה לא חיישינן כולי האי לשכחה.

ומקשינן:

ו

כי

למאן דאמר

"תפלת ערבית

חובה

" אכן

מטרחינן ליה

להפסיק ולהתפלל, משום דחיישינן שמא ישכח!?

והא תפלת מנחה דלכולי עלמא חובה היא, ו

אפילו הכי

תנן "אם התחילו אין מפסיקין". ואמר

עלה

רבי חנינא

דהתחלה היינו

"משיתיר חגורו",

ומאי שנא ערבית דקאמר בה אביי דאי הויא חובה מפסיקין אף לאחר התרת חגורה?