Schabbat 39b — Talmud auf Deutsch

אמר רב חסדא

:

ממעשה שעשו אנשי טבריא,

שהניחו סילון של צונן מבעוד יום בתוך חמי טבריה,

ואסרי להו רבנן

לשתות ולרחוץ במים, יש להוכיח כי

בטלה

[נאסרה]

הטמנה בדבר המוסיף הבל, ואפילו מבעוד יום.

שכן אנשי טבריה הטמינו את הסילון עם המים בתוך חמי טבריה, ואסרו להם חכמים מפני החשש שמא יטמין ברמץ ויחתה בגחלים.

אמר עולא,

אף על פי שאסרו חכמים את המים שנתחממו בסילון,

הלכה כאנשי טבריא,

ומותר לשתות ולרחוץ במי הסילון.

אמר ליה רב נחמן

לעולא,

כבר תברינהו

אנשי טבריא לסילונייהו,

מפני שהודו לדברי חכמים.

שנינו במשנה:

מעשה שעשו אנשי טבריא

והביאו סילון של צונן לתוך אמה של חמין, אמרו להם חכמים, אם בשבת כחמין שהוחמו בשבת, ואסורין בשתיה וברחיצה. ואם ביום טוב כחמין שהוחמו ביום טוב ומותרים בשתיה ואסורין ברחיצה.

בסוגיית רחיצה יש להבחין בין כמה דברים:

א. ביום טוב מותר מן הדין לחמם על האש מים לשתיה, ונחלקו התנאים האם הותר להחם גם לרחיצה, אבל בשבת אסור לחמם על האש ותולדותיה מים לשתיה וכל שכן לרחיצה.

ב. מים שהוחמו מערב שבת אינם אסורים מעיקר הדין, אלא רק משום "גזירת מרחץ" וכפי שיתבאר להלן מ א, אבל מים שהוחמו בשבת עצמה יש להם דין "מעשה שבת" ואסורים בשתיה וברחיצה.

ג. יש חילוק בין פעולת "רחיצה" הבאה לנקות את הגוף מזוהמתו, והיא נעשית על ידי טבילה במים, לבין פעולת "שטיפה" שהיא רק שפיכת המים בהעברה בעלמא על גופו ואין דרך רחיצה בכך.

ודנה הגמרא:

מאי רחיצה?

כיצד רחצו בסילון שבחמי טבריה.

אילימא רחיצת כל גופו

ולא רק רחיצת פניו ידיו ורגליו, או שטיפה בעלמא, אלא רחיצה גמורה, ואסרוה עליהם מפני שנתחממו בשבת -

אזי יקשה מדברי חכמים במשנה: "אם בשבת כחמין שהוחמו בשבת", ויש לנו לדייק:

אלא,

דווקא

חמין שהוחמו בשבת הוא דאסורין

לרחוץ בהם בשבת,

הא חמין שהוחמו מערב שבת, מותרין

לרחוץ בהם את כל גופו בשבת.

אם כן תיקשי:

והתניא

בברייתא:

חמין שהוחמו מערב שבת, למחר

בשבת,

רוחץ בהן פניו ידיו ורגליו, אבל לא כל גופו.

הרי שאפילו אם הוחמו בערב שבת אסורים ברחיצת כל הגוף, וכיצד אסרינן במשנתנו רחיצת כל הגוף מפני שהוחמו בשבת הא גם אם הוחמו מערב שבת אסורים ברחיצה.

אלא

על כרחך, מה שאסרו להם חכמים רחיצה בחמין שהוחמו בשבת, היינו אפילו רחיצת

פניו ידיו ורגליו

בחמין, ויש לדייק מכאן שאם הוחמו מערב שבת, מותרים ברחיצת פניו ידיו ורגליו.

אם כן

אימא סיפא,

אם

ביום טוב,

הרי הן

כחמין שהוחמו ביום טוב, ואסורין ברחיצה ומותרין בשתיה.

ואם ברישא נאסרה רחיצת פניו ידיו ורגליו בחמין שנתחממו בשבת [על ידי הסילון שהונח מערב שבת], אזי מסתבר שגם מה שנאמר בסיפא לענין יום טוב "ואסורין ברחיצה", המדובר באיסור רחיצת פניו ידיו ורגליו.

ולפי זה קשה:

לימא תנן סתמא

דמתניתין

כבית שמאי,

הסוברים שאסור לחמם מים ביום טוב לצורך רחיצת פניו ידיו ורגליו.

דתנן: בית שמאי אומרים, לא יחם אדם חמין לרגליו

ביום טוב, לפי שהתורה התירה לבשל לצורך אוכל נפש, ורחיצת רגליו אינה בכלל אוכל נפש.

אלא אם כן

אותם המים

ראויין

ועומדים

לשתיה,

אזי כיון שחיממם לצורך שתיה מותר לרחוץ במותר את פניו ידיו ורגליו.

ובית הלל מתירין

להחם מים לצורך רחיצת פניו ידיו ורגליו.

ולפי זה, נמצא שאם נפרש את האיסור רחיצה במשנה ברחיצת פניו ידיו ורגליו נמצא שסתמא דמתניתין כבית שמאי, שאסרו לחמם לצורך רחיצת רגליו, וקשיא איך סתם רבי משנה כבית שמאי!?

אלא

אמר רב איקא בר חנניא

: לעולם אסור לרחוץ כל גופו בשבת בחמין שהוחמו מערב שבת, ומותר לרחוץ בהם רק פניו ידיו ורגליו . ולענין רחיצה ביום טוב ההלכה כבית הלל שמותר לחמם לצורך רחיצת פניו ידיו ורגליו.

אבל משנתנו אינה מדברת ברחיצה אלא במי שרוצה

להשתטף בהן

[לשטוף בעלמא ולא לרחוץ את]

כל גופו עסקינן,

ועל כך אמרו להם חכמים "אם בשבת כחמין שהוחמו בשבת", ואסורין בשטיפה, אבל אם הוחמו בערב שבת מותרין בשטיפת כל הגוף בחמין.

והאי תנא,

רבי שמעון,

הוא,

שמתיר להשתטף בחמין בשבת:

דתניא: לא ישתטף אדם כל גופו

בשבת,

בין

בחמין

שהוחמו בערב שבת

ובין בצונן, דברי רבי מאיר.

רבי שמעון מתיר

לשטוף את כל גופו בין בחמין ובין בצונן, משום שלא גזרו אלא על הרחיצה בחמין ולא על שטיפה.

רבי יהודה אומר: בחמין אסור

להשתטף, אבל

בצונן מותר.

ומשנתנו היא כרבי שמעון שהתיר להשתטף בחמין שהוחמו מערב שבת, אבל בהוחמו בשבת עצמה אסור להשתטף, ועל כן אסרו חכמים לאנשי טבריה להשתטף בחמין שהוחמו על ידי הסילון בשבת.

אמר רב חסדא מחלוקת

דרבי מאיר ורבי יהודה עם רבי שמעון לגבי שטיפה בחמין שהוחמו מערב שבת, [דרבי שמעון מתיר ורבי יהודה ורבי מאיר אוסרים], היא כשנוטל מים חמים

בכלי

ומשתטף. כי אז יש מקום לחוש שהרואה אותם משתטפים בחמים יסבור שנתחממו בשבת, ויבא לטעות ולהתיר לחמם מים בשבת.

אבל

אם משתטף במים חמים הנתונים

בקרקע,

כגון אמבטיאות של מרחץ,

דברי הכל מותר

להשתטף בהם בחמין שהוחמו מערב שבת, שכן רגילים להניח מים חמין כמה ימים בקרקע ולא יטעו לומר שהיום נתחממו. ומקשינן,

והא מעשה דאנשי טבריא

היה באופן שהשתטפו בחמי טבריה שהם נמצאים

בקרקע הוה, ואסרי להו רבנן

לרחוץ בהם כחמין שהוחמו בשבת, ומוכח שאסור להשתטף בחמין בקרקע. ומפרשת הגמרא:

אלא אי איתמר הכי איתמר,

אמר רב חסדא,

מחלוקת

דרבי שמעון עם רבי יהודה ורבי מאיר לגבי שטיפה בחמין שהוחמו בערב שבת היא רק כשמשתטף בחמין

בקרקע,

דרבי שמעון מתיר ורבי יהודה ורבי מאיר אוסרים,

אבל בכלי, דברי הכל אסור

להשתטף, שהרואה אומר היום הוחמו, ויתיר לחמם מים בשבת.

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: הלכה כרבי יהודה,

דאמר משתטף אדם בשבת בצונן ולא בחמין, ואפילו אם הוחמו מערב שבת.

אמר ליה רב יוסף

לרבה בר בר חנה: האם

בפירוש שמיע לך

מרבי יוחנן שההלכה כרבי יהודה,

או

שמא לא אמר לך בפירוש כן, אלא רק

מכללא שמיע לך?

מאחד מהכללים שאמר רבי יוחנן למדת שכך היא ההלכה.

אמר לו רבה בר בר חנא לרב יוסף,

מאי כללא,

מאיזה כלל שאמר רבי יוחנן הינך סבור שהסקתי הלכה כרבי יהודה.

אמר לו רב יוסף:

דאמר רב תנחום אמר רב יוחנן אמר רב ינאי אמר רבי: כל מקום שאתה מוצא שנים

[שני תנאים]

חלוקין,

שנחלקו זה עם זה,

ואחד,

תנא שלישי

מכריע

ביניהם, כגון שבחלק אחד הוא פוסק כתנא הראשון ובחלק אחר פוסק כמו התנא השני, אזי

הלכה כדברי המכריע,

["מכריע" מלשון מכביד את כף המאזניים], מפני שבכל דבר שהוא אומר יש לו תנא המסייע לדבריו, והחולק עליו הוא יחיד במקום שניים, והולכים אחר הרוב.

חוץ

ממחלוקת אחת במשנה שנחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע לעיל [כט א] בדין

"מקולי מטלניות",

ורבי עקיבא הכריע ביניהם.

שאף על פי שרבי אליעזר מחמיר ורבי יהושע מיקל, ורבי עקיבא מכריע,

מכל מקום

אין הלכה כדברי

רבי עקיבא, על אף שהוא

המכריע.

וטעמו של דבר:

חדא, דרבי עקיבא תלמיד הוא

לגבי החולקים ואין התלמיד מכריע במקום רבו.