Schabbat 32b — Talmud auf Deutsch

ו

הם

נמסרו לעמי הארץ

, שאנחנו סומכים על עמי הארצות, בהפרשת חלה, ותרומות ומעשרות, שמדין תורה [קודם גזירת "דמאי"] הם נאמנים על הפרשתם.

והן לגבי הקדש, אין אנו חוששים לרכושם שמא הם הקדישו חפצים שלהם. [וברש"י הביא פירוש נוסף].

תניא: רבי נתן אומר: בעון נדרים, מתה אשה של אדם. שנאמר "אם אין לך לשלם

מה שנדרת [קרבנות או הקדשות] -

למה

כלל תידור, ובכך תגרום שה'

יקח משכבך

, אשתך,

מתחתיך"

.

רבי אומר: בעון

אי קיום

נדרים

-

בנים מתים כשהן קטנים

.

שנאמר: "אל תתן את פיך

בנדר, ובכך,

לחטיא את בשרך

, לחייב את בניך מיתה.

ואל תאמר לפני המלאך

, היינו הגזבר של הקדש,

כי שגגה היא

נדרי, ולא אשלמו. כי

למה יקצוף האלהים על קולך

שנדרת. וכעונש על כך -

וחבל את מעשה ידך"

.

איזה הן מעשה ידיו של אדם?

הוי אומר

: אלו

בניו ובנותיו של אדם

.

תנו רבנן: בעון נדרים בנים מתים, דברי רבי אלעזר ברבי שמעון

.

רבי יהודה הנשיא אומר: בעון ביטול תורה

הם מתים.

והוינן בה:

בשלמא למאן דאמר

שהם מתים

בעון נדרים

, היינו

כדאמרן

לעיל מקראי.

אלא למאן דאמר

שהם מתים

בעון ביטול תורה

-

מאי קראה?

מהיכא יליף לה?

ומייתינן:

דכתיב

: וכי

"לשוא הכיתי את בניכם?

ואינו אלא, משום ש

מוסר

, היינו התורה -

לא לקחו"

. לא למדו [ולימוד הוא לשון "לקח"].

רב נחמן בר יצחק אמר

: אף

למאן דאמר

שהם מתים

בעון נדרים, נמי מהכא

יליף לה;.

והכי דריש:

"לשוא הכיתי את בניכם". על

עסקי שוא

, שמשקרים בנדריהם, [ודומה לשבועת שוא].

ומקשינן:

מכדי

[הרי]

רבי יהודה הנשיא, היינו רבי

.

ו

הא

רבי "בעון נדרים

בנים מתים"

קאמר

בברייתא קמייתא, והכא קאמר שהם מתים בעון ביטול תורה?

ומשנינן: בתחילה אמר רבי בעון ביטול תורה, אבל

בתר דשמעה מרבי אלעזר ברבי

שמעון

דשמע מרבי שמעון אביו [שהיה רבו של רבי] שהעונש הוא בעון נדרים, אמר גם הוא כמותו.

פליגי בה רבי חייא בר אבא ורבי יוסי

.

חד אמר

: בנים מתים

בעון מזוזה

.

וחד אמר: בעון ביטול תורה

.

ובמאי פליגי?

למאן דאמר בעון מזוזה

, סבירא ליה:

מקרא

שנאמר בו "למען ירבו ימיכם וימי בניכם",

נדרש לפניו

על הסמוך לו, והיינו "וכתבתם על מזוזות ביתך".

ולא

נדרש על מקרא שהוא

לפני פניו

, והיינו על הנאמר "ולמדתם אותם את בניכם".

ולמאן דאמר בעון ביטול תורה

סבירא ליה:

מקרא

"דלמען ירבו ימיכם",

נדרש לפניו, ו

אף נדרש

לפני פניו

, שלא קאי רק על מזוזה, אלא אף על עון ביטול תורה.

פליגי בה רבי מאיר ורבי יהודה

.

חד אמר בעון מזוזה

בנים מתים.

וחד אמר בעון ציצית

.

והוינן בה:

בשלמא למאן דאמר בעון מזוזה

, היינו משום

דכתיב "וכתבתם על מזוזות ביתך", וכתיב בתריה

בסמוך לו,

"למען ירבו ימיכם וימי בניכם"

.

אלא למאן דאמר בעון ציצית

-

מאי טעמיה?

ומבארינן:

אמר רב כהנא, ואיתימא שילא מרי

אמרה:

דכתיב: "גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים נקיים".

ופירושה דקרא הוא: "גם בכנפיך", בשביל מצות ציצית שבכנף, "נמצאו" עליך חובת "דם אביונים נקיים" והם אלו הבנים הקטנים שלא חטאו.

רב נחמן בר יצחק אמר: למאן דאמר בעון מזוזה, נמי מהכא

מסיפא דהאי קרא יליף;.

דכתיב: "לא במחתרת מצאתים", שעשו פתחים

שלהם

כ

מו

מחתרת

שאין בה מזוזה. ועל זה מסיים הכתוב "כי על כל אלה" הכיתי את בניכם.

אמר ריש לקיש: כל הזהיר ב

מצות

ציצית, זוכה ו

לעתיד לבא

משמשין לו ב' אלפים ושמונה מאות עבדים

.

שנאמר: "כה אמר ה' צבאות בימים ההמה אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים, והחזיקו בכנף איש יהודי לאמר נלכה עמכם

כי שמענו אלוהים עמכם".

והחשבון הוא כך: שבכל אחד מארבע כנפות יחזיקו עשרה אנשים מכל לשון משבעים אומות העולם הרי שבע מאות איש בכל כנף, ולארבע כנפות הרי אלפים ושמונה מאות.

סימן: שנא חלה תרומה נגזלת דינא שבועה שיפוכתא גילויא ונבלותא

.

תניא רבי נחמיה אומר: בעון שנאת חנם

, שהוא שונא אדם אף שלא היה בו דבר עבירה, העונש הוא -

מריבה רבה בתוך ביתו של אדם, ואשתו מפלת נפלים, ובניו

ובנותיו של אדם מתים כשהם קטנים

.

וזוהי מדה כנגד מדה. שכנגד מה ששנא חברו, יש לו מריבה בביתו, ובניו הקטנים מתים, ואהבתו ניטלת ממנו [רש"י].

רבי אלעזר ברבי יהודה אומר: בעון

שאין מפרישין

חלה אין ברכה

שורה

במכונס

באוצרות של יין ושמן.

ו

מתוך כך,

מארה משתלחת בשערים

, שהמחירים גבוהים ומוכרים ביוקר.

וזורעין זרעים, ואחרים אוכלי

ן את הגדל מהם.

שנאמר: "אף אני אעשה זאת לכם והפקדתי עליכם בהלה: את השחפת ואת הקדחת

-

מכלות עיניים ומדיבות נפש. וזרעתם לריק זרעכם

;,

ואכלוהו אויביכם"

.

והכי דריש לה:

אל תקרי "בהלה", אלא בחלה

, בעון חלה.

ואם נותנין

חלה

מתברכין

אוצרות היין והשמן.

שנאמר: "וראשית עריסותיכם תתנו לכהן

-

להניח ברכה אל ביתך"

בעון ביטול

הפרשת

תרומות ומעשרות, שמים נעצרין מלהוריד טל ומטר. ו

מתוך כך שאין גשמים,

היוקר הוה, והשכר אבד, ובני אדם רצין אחר פרנסתן ואין מגיעין

אליה.

שנאמר: "ציה גם חום יגזלו מימי שלג שאול חטאו"

.

מאי משמע?

תנא דבי רבי ישמעאל

: "ציה", מלשון ציווי,

בשביל דברים שציויתי אתכם

לעשותם

בימות החמה

, היינו הפרשת תרומות ומעשרות,

ולא עשיתם

אותם,

יגזלו מכם מימי שלג בימות הגשמים

.

ואם

אתם

נותנין

תרומות ומעשרות אתם

מתברכין, שנאמר: "הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די"

.

מאי

קאמר

עד בלי די?

אמר רמי בר חמא: עד שיבלו

, שייגעו,

שפתותיכם מלומר די

, מרוב טובה.

בעון גזל, הגובאי

מין ארבה, הוא

עולה

,,

ו

מתוך כך

הרעב הווה, ובני אדם אוכלים בשר בניהן ובנותיהן

.

שנאמר: "שמעו הדבר הזה פרות הבשן אשר בהר שומרון העושקות דלים הרוצצות אביונים

".

מאי ניהו "פרות הבשן"?