Schabbat 21b — Talmud auf Deutsch

קסבר

רב חסדא:

כבתה

נר חנוכה,

אין זקוק לה

להדליקה שנית, ולכן מותר להדליק בשמנים אלו בחול, ואם תכבה לא איכפת לן.

ומותר להשתמש לאורה

של נר חנוכה, ולכן בשבת אסור להדליק בהם.

אמר רב זירא אמר רב מתנה, ואמרי לה

,,

אמר רב זירא אמר רב: פתילות ושמנים

שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת

-

מדליקין בהן בחנוכה, בין בחול בין בשבת

.

אמר רב ירמיה: מאי טעמא דרב

דאמר מדליקין בהם?

קסבר

נר של חנוכה ש

כבתה, אין זקוק לה

לתקנה . ולכן אף שאין סוגי שמנים אלו נמשכין אחר הפתילה, ויתכן שיכבה הנר, לא איכפת לן.

ומהא דרב סובר שאף בשבת מותר להדליק בהם ולא חיישינן "שמא יטה", מוכח דסבירא ליה:

ואסור להשתמש לאורה

של נר חנוכה .

אמרוה רבנן קמיה דאביי, משמיה דרבי ירמיה,

דרב סבירא ליה כבתה אין זקוק לה ואסור להשתמש לאורה.

ולא קבלה

אביי, שלא סמך על הלכה זו.

כי אתא רבין, אמרוה רבנן קמיה דאביי

להאי הלכתא

משמיה דרבי יוחנן, ו

אז

קבלה.

אמר: אי זכאי

, אילו הייתי זוכה -

גמירתיה לשמעתיה מעיקרא,

הייתי לומדה מלפנים.

ומקשינן:

והא גמרה

, כשאמרוה לו משמיה דרבי ירמיה?

ומשנינן:

נפקא מינה לגירסא דינקותא,

שאם היה למדה בצעירותו היתה עדיפה.

ומקשינן:

וכבתה

נר חנוכה, מי אמרת

אין זקוק לה?

ורמינהו

: זמן

מצותה

של נר חנוכה,

מ

עת

שתשקע החמה, עד

מתי

שתכלה רגל

אדם

מן השוק

[בראשונים יש כמה דעות מהו הזמן של שקיעת החמה].

מאי לאו, דאי כבתה

במשך הזמן הזה,

הדר מדליק לה,

ושמע מינה כבתה זקוק לה.

ודחינן:

לא

לענין משך זמן הבעירה איירי, אלא לעניין זמן הדלקתה,

דאי לא אדליק

בזמן שתשקע החמה,

מדליק

עד זמן שתכלה רגל מן השוק.

ואי נמי

אימא לך:

לשיעורה

הוא דתני לה, שצריך ליתן בה שמן כשיעור הזמן שמשקיעת החמה עד שתכלה רגל מן השוק, אולם אם כבתה תוך הזמן אין זקוק לה.

שנינו בברייתא: מצותה של נר חנוכה משתשקע החמה

עד שתכלה רגל מן השוק.

והוינן בה:

ועד כמה

הוא שיעור הזמן שתכלה רגל מן השוק?

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: עד דכליא ריגלא דתרמודאי,

אומה שמלאכתם ללקוט עצים, והם מתעכבים בשוק עד שעה מאוחרת אולי יזדמנו להם קונים שזקוקים לעצים.

תנו רבנן

: כך היא

מצות

הדלקת נר

חנוכה

:

א.

נר

אחד, ויוצאין בהדלקתו

איש וביתו,

כל בני הבית .

ב.

והמהדרין

אחר המצוות מדליקים

נר

אחד בכל לילה,

לכל אחד ואחד,

מבני הבית.

ג.

והמהדרין מן המהדרין

כל אחד מבני הבית מדליק, ומדליק נרות כמספר הימים.

וכיצד היא מצות ההדלקה של המהדרין מן המהדרין?

בית שמאי אומרים: יום ראשון

של חנוכה

מדליק שמנה

נרות,

מכאן ואילך

כל יום

פוחת והולך

במספר הנרות, [ביום השני מדליק שבע וכן הלאה] .

ובית הלל אומרים: יום ראשון

של חנוכה

מדליק אחת, מכאן ואילך מוסיף והולך,

[וביום השני ידליק שני נרות וכן הלאה] .

אמר עולא

, בטעם מחלוקתם של בית שמאי ובית הלל:

פליגי בה תרי אמוראי במערבא,

ומאן ניהו?

רבי יוסי בר אבין, ורבי יוסי בר זבידא.

חד

מינייהו

אמר: טעמא דבית שמאי

שמדליק ח' נרות ביום הראשון, דזהו

כנגד ימים הנכנסין,

העתידין לבוא.

וטעמא דבית הלל

שמדליק ביום הראשון נר אחד,

כנגד ימים היוצאין,

והיום שעומד בו נחשב עם הימים שעברו.

וחד

מינייהו

אמר: טעמא דבית שמאי כנגד פרי החג,

שביום הראשון של חג הסוכות היו קרבים י"ג פרים, וכל יום מימי חול המועד פוחתים מספר הפרים עד שביום השביעי היו קרבים שבעה פרים. וכמו כן בהדלקת נר חנוכה ממעט והולך וביום האחרון ידליק נר אחד.

וטעמא דבית הלל

שמוסיף והולך, משום

דמעלין בקדש ואין מורידין

[וילפינן להאי כללא מקרא במסכת מנחות צט א].

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: שני זקנים היו בצידן, אחד עשה

הדליק

כ

דברי

בית שמאי, ואחד עשה כדברי בית הלל.

זה

שעשה כדברי בית שמאי

נותן טעם לדבריו

שזהו

כנגד פרי החג

.

וזה

שעשה כדברי בית הלל

נותן טעם לדבריו

משום

דמעלין בקודש ואין מורידין

.

תנו רבנן: נר חנוכה

-

מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ.

שיטת רש"י שמניחה בפתח הבית הפתוח לחצר, ושיטת תוס' [בד"ה מצוה] שמניחה בפתח החצר, וכדבריהם פסק בשו"ע תרע"א סעיף ה'.

אם היה דר בעליה

ואין לו אפשרות להניחה בפתח חצירו -

מניחה

מבפנים,

בחלון הסמוכה לרשות הרבים.

ובשעת הסכנה,

שגזרו הפרסיים שלא ידליקו נר אלא רק בבית העבודה זרה שלהם -

מניחה על שולחנו, ודיו

בזה, ויצא ידי חובת המצוה.

אמר רבא

: המדליק נר חנוכה בביתו,

צריך

להדליק גם

נר אחרת כדי להשתמש לאורה

. רש"י כתב שמדליקה כדי לעשות היכר בדבר. [ובביאור הלכה סי' תרע"א סעי' ה' ביאר כוונת רש"י שאף אם אינו רוצה להשתמש לאורה צריך לעשות נר אחר שיהיה היכולת בידו להשתמש לאורה ועל ידי זה יהיה ניכר שהנר הראשון של מצוה].

ואי איכא מדורה

של אש -

לא צריך

להדליק נר נוסף.

ואי

האי גברא

אדם חשוב הוא

שאין דרכו להשתמש לאור מדורה,

אף על גב דאיכא מדורה

בביתו

צריך

להדליק

נר אחרת

כדי שיהיה ניכר שהאחת של מצוה.

מאי חנוכה?

על איזה נס קבעו את ימי החנוכה?

דתנו רבנן: בכ"ה ב

חודש

כסליו יומי דחנוכה

-

תמניא אינון

[שמונה ימים הם],

דלא למספד בהון

על מת [

ודלא להתענות בהון

]. [הגר"א לא גרס תיבות אלו].

והנס שהיה:

שכשנכנסו יוונים להיכל

המקדש,

טמאו כל השמנים ש

היו

בהיכל

.

וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח

בהצנע, והיה חתום

בחותמו של כהן גדול

, וניכר היה שלא נגעו בפך שמן זה.

ו

באותו פך,

לא היה בו

כמות של שמן מספקת

אלא להדליק

את המנורה

יום אחד. ונעשה בו נס

והדליקו ממנו שמונה ימים,

עד שכתשו זיתים והוציאו שמן טהור. [רמב"ם הלכות חנוכה פ"ג] .

לשנה אחרת

,

קבעום ועשאום

לימים אלו,

ימים טובים

-

ב

קריאת

הלל, ו

לומר "על הניסים" בברכת

הודאה

[מודים].

תנן התם

במסכת בבא קמא:

גץ

ניצוץ,

היוצא מתחת הפטיש,

קורנס שמכים בו הנפחים.

ויצא

הגץ

והזיק

-

חייב.

גמל ש

הוא

טעון פשתן והוא עובר ברשות הרבים, ונכנסה פשתנו לתוך החנות, ודלקה בנרו של חנוני

שהיה בתוך החנות,

והדליק את הבירה

, הבית, -

בעל הגמל חייב

בתשלומי הנזק, כיון שלא היה לו להטעין כל כך הרבה פשתן שיכנס לחנות.

אבל אם

הניח חנוני את נרו מבחוץ

והדליק את הפשתן שעל גבי הגמל -

חנוני חייב

בנזק.

רבי יהודה אומר: בנר חנוכה

, הדין הוא: שאם הניחו בחוץ החנוני

פטור,

כיון שהיה לו רשות להניחו בחוץ כדי לפרסם המצוה.

אמר רבינא

: מהא דבנר חנוכה פטור,

זאת אומרת

-

נר חנוכה מצוה להניחה בתוך עשרה

טפחים.

והכי מייתי לה:

דאי סלקא דעתך

מצותה שיניחנה

למעלה מעשרה

טפחים,

לימא ליה

בעל הגמל - הניזוק, לחנוני:

היה לך להניח

את הנר

למעלה מ

גובה

גמל ורוכבו.

ודחינן:

ודלמא

אכן מעיקר הדין יכול להניחו למעלה מעשרה טפחים, אך רבנן חששו:

אי מיטרחא ליה טובא

ויקשה עליו להדליק,

אתי לאימנועי ממצוה.