Schabbat 138a — Talmud auf Deutsch

אלא אמר אביי: מדרבנן היא

, תליית המשמרת אין בה איסור שבות דעשיית אהל עראי, אבל היא אסורה מדרבנן משום "עובדין דחול" ,

שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול

שתולה משמרת כדי לשמר בקביעות הרבה ביחד .

מנקיט

[מלקט היה]

אביי

ומונה את

חומרי מתניתא

[קבוצות דיני הברייתות] לפי סדר חיובם ופטורם והיתרם,

ותני

הכי:

א.

הגוד

[עור תפור ויש לו רצועות שבהם הוא נתלה על יתדות, ועוברי דרכים נותנים בו יין, ומותחים ותולים אותו על יתדות כדי שהרוח תעבור מתחת ליין ותצנן אותו], והוא אהל עראי .

והמשמרת

ששנינו במשנתנו .

כילה

שהיא כמין אהל פרוס על גבי המטה מלמעלה וארבע צדדי המטה , ורגילים להוריד אותה אחרי השימוש במטה, ולכן היא אהל עראי.

וכסא גלין

[כסא של מקום הנקרא גלין, והוא מתפרק ומרכיבים חלקיו כשרוצים להשתמש בו], ויש בהרכבתו חשש שמא יתקע את החלקים בחוזק ויתחייב חטאת משום מכה בפטיש .

כל אלה

לא יעשה, ואם עשה

-

פטור אבל אסור.

ב.

אהלי קבע

-

לא יעשה, ואם עשה

-

חייב חטאת

.

ג.

אבל מטה

מתקפלת שכל חלקיה מחוברים, וכשרוצים לשכב עליה אין צריך אלא לסדר את הרגלים שהמטה עומדת עליהם.

וכסא טרסקל

שהוא כסא מתקפל.

ואסלא

שהיא כמו כסא מתקפל, ויש בה נקב ומשמשת לבית הכסא.

כל אלה

מותר לנטותם לכתחילה

. שנינו במשנה:

ואין נותנין לתלויה בשבת.

איבעיא להו

: אם עבר ו

שימר, מאי

דינו?

אמר רב כהנא: שימר

-

חייב חטאת.

מתקיף לה רב ששת: מי איכא מידי

[האם מצינו כדבר הזה] שנחלקו בצורה כה קיצונית,

דרבנן מחייבי חטאת, ורבי אליעזר שרי לכתחילה

?

מתקיף לה רב יוסף: אלמה לא?

הרי

מצינו בדין היוצאת לרשות הרבים בשבת ב

עיר של זהב

[צורת עיר העשויה מזהב],

דרבי מאיר מחייב חטאת, ו

אילו

רבי אליעזר שרי לכתחילה.

ומפרשינן:

מאי היא?

דתניא: לא תצא אשה בעיר של זהב,

כי הוא כבד ולא בא אלא להראות עושר ואיננו תכשיט אלא משוי,

ואם יצאה

-

חייבת חטאת, דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרים: לא תצא

אף שזה תכשיט, מפני שיש חשש שמא תוריד אותו כדי להראותו ותטלטל אותו ארבע אמות,

ואם יצאה

-

פטורה.

רבי אליעזר אומר: יוצאה אשה בעיר של זהב לכתחילה,

כי רק אשה חשובה רגילה לצאת בעיר של זהב, ואשה חשובה לא מורידה את התכשיט כדי להראותו.

אמר ליה אביי: מי סברת, רבי אליעזר אדרבי מאיר קאי

לחלוק,

דאמר: חייבת חט את?

רבי אליעזר:

אדרבנן קאי, דאמרי: פטור אבל אסור. ואמר להו איהו: מותר לכתחילה

.

אף על פי שלא מצאנו מקום שיש מחלוקת קיצונית בין התנאים, לא נדחו דברי רב כהנא שאמר שהמשמר חייב חטאת לפי רבנן .

איבעיא להו: הנותן שמרי יין למשמרת בשבת כדי שיסתנן היין -

משום מאי מתרינן ביה

?

רבה אמר

: בודאי שמלאכת משמר היא תולדה של מלאכת מרקד , אבל חייבים עליה אף

משום בורר

.

רבי זירא אמר

: אין להתרות בו אלא

משום מרקד.

אמר רבה: כוותי דידי מסתברא

שמשמר דומה לבורר, שכן

מה דרכו של בורר

-

נוטל אוכל ומניח הפסולת

,

אף הכא נמי

בפעולת הסינון הוא

נוטל את האוכל ומניח את הפסולת.

אמר רבי זירא: כוותי דידי מסתברא

שהמשמר דומה יותר למרקד, כי

מה דרכו של מרקד

-

פסולת מלמעלה ואוכל מלמטה,

ואילו הבורר לוקח את הגרעינים ומשאיר את הצרורות למטה .

תני רמי בר יחזקאל: טלית כפולה

-

לא יעשה

לתיתה על גבי ארבעה עמודים כדי שתאהיל מלמעלה ויהיו ממנה כתלים מהצדדים להגן מפני החמה.

ואם עשה

-

פטור אבל אסור

.

היה כרוך עליה חוט או משיחה

כדי שעל ידם יהיה קל לפרוס אותה, והיתה מונחת מערב שבת על העמודים -

מותר לנטותה לכתחילה

בשבת, כי החשיבו חכמים את מציאות החוט או המשיחה על הטלית כתחילת אהל, והפריסה היא תוספת אהל עראי המותרת .

בעא מיניה רב כהנא מרב: כילה

-

מהו

לנטותה בשבת?

אמר ליה: אף

העמדת

מטה

שיש מקום להקל בה יותר -

אסורה.

בעא מיניה רב כהנא:

מטה מהו?

האם בכל אופן אסור להעמיד מטה?

אמר ליה: אף כילה מותרת

לפעמים, ובודאי שלא כל מטה אסורה.

בעא מיניה:

כילה ומטה מהו?

האם דינם שוה, ובאופן שהכילה אסורה אף המטה אסורה, ובאפון שהמטה מותרת אף הכילה מותרת?

אמר ליה

: יש חילוק ביניהם,

כילה אסורה, ומטה מותרת

.

ומפרשינן:

ולא קשיא.

הא דקאמר: אף מטה אסורה

במטה

כדקרמנאי

שרגילים לפרקה ולהרכיבה תמיד.

הא דקאמר ליה: אף כילה מותרת

-

כדרמי בר יחזקאל

וכשכרך עליה חוט.

הא דקאמר:

כילה אסורה ומטה מותרת

-

כדידן

שאין כרוך על הכילות חוט, והמטה אינה מתפרקת.

אמר רב יוסף: חזינא להו לכילי דבי רב הונא, דמאורתא נגידו, ומצפרא חביטא רמיא,

[ראיתי את הכילות בבית רב הונא, שבלילה הן פרוסות ובבקר מושלכות לארץ, מפני שהיה להם חוט או משיחה] , וכשם שהתיר רב הונא לפרקם כך גם התיר לנטותם.

אמר מר משום רבי חייא: וילון, מותר לנטותו

ומותר לפורקו

שאין דין אהל אלא בדבר העשוי כעין גג .