Schabbat 122a — Talmud auf Deutsch

אמר לו: כאותן של בית אביך

.

ואמר רבי אבא בר כהנא אמר רבי חנינא: קרונות של בית רבי

העשויות עבור ישיבת בני אדם ולא עבור משאות -

מותר לטלטלן בשבת.

אמר לו

, שאל אותו

רבי זירא

: האם ההיתר לטלטלן הוא דוקא

ב

קרונות שאינן כבדים, ה

ניטלין באדם אחד

.

או

אפילו בכבדים הניטלים רק

בשני בני אדם?

אמר לו: כאותן של בית אביך.

ואמר רבי אבא בר כהנא: התיר להם רבי חנינא לבית רבי, לשתות יין

שהובא אליהם

בקרונות של נכרי

, על ידי נכרי, אפילו אם היין חתום

בחותם אחד

בלבד. ואין לחשוש בו שמא ניסכו הנכרי לעבודה זרה.

ולא ידענא, אי משום דסבר לה

רבי חנינא

כרבי אליעזר,

המתיר בחותם אחד לכולם,

אי משום

שיש לנכרי

אימתא דבי נשיאה

, שכיון שיש על הנכרי אימת בית רבי, שהיה נשיא, הוא לא יעז לנסך אותו, ולכן די בחותם אחד. אבל אצל שאר האנשים צריך שיהיו עליו שתי חותמות.

מתניתין:

א.

נכרי שהדליק את הנר

בשבת -

משתמש לאורו ישראל

.

ואם בשביל ישראל

הדליק -

אסור

לישראל להשתמש בו .

ב.

מילא

הנכרי בשבת

מים

מבור המצוי ברשות שהוא רשות היחיד, והוציא

להשקות בהמתו

-

משקה אחריו

ישראל.

ואם בשביל ישראל

מילא את המים -

אסור

לישראל להשתמש בהם .

ג.

עשה נכרי כבש לירד בו

מהספינה בשבת -

יורד אחריו ישראל

.

ואם בשביל ישראל

-

אסור.

מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו באין בספינה, ועשה נכרי כבש לירד בו, וירדו בו רבן גמליאל וזקנים

.

גמרא:

שנינו במשנה שלש דוגמאות שבהן עשה נכרי מלאכה בשבת, שיש חילוק אם עשה את המלאכה לצורכו או לצורך הישראל.

וצריכא

המשנה להשמיענו את כל שלשת הדוגמאות.

דאי אשמעינן

רק

נר

היינו אומרים שמותר לישראל להנות ממנו כשעושה הנכרי לצורך עצמו כי אין שם מקום לגזור שמא ירבה הנכרי במלאכתו גם לצורך ישראל,

משום דנר

שמועיל

לאחד

, לנכרי, הרי הוא

נר

המאיר גם

למאה

אנשים.

אבל

נכרי הממלא

מים

היה מקום לומר ש

ליגזר

לא להנות מהמים כי

דילמא אתי לאפושי

במים

בשביל ישראל.

קא משמע לן שאין גוזרים.

תינח נר ומים, אבל

וכבש

-

למה לי?

ומשנינן:

מעשה דרבן גמליאל וזקנים קמשמע לן.

תנו רבנן: נכרי שליקט עשבים

לצורך עצמו -

מאכיל אחריו

ממה שנשאר,

ישראל

.

ואם בשביל ישראל

ליקט -

אסור

.

מילא

הנכרי

מים

מרשות היחיד לרשות הרבים כדי

להשקות בהמתו

של נכרי -

משקה אחריו ישראל. ואם בשביל ישראל

מילא הנכרי מים -

אסור.

במה דברים אמורים

שמותר להשתמש בדבר שעשה הנכרי לעצמו בשבת -

כשאין מכירו

הנכרי לישראל.

אבל

אם הנכרי

מכירו

לישראל -

אסור

, משום שעושה גם בשביל הישראל שמכיר, ולא לעצמו.

ופרכינן:

איני, והאמר רב הונא אמר רבי חנינא: מעמיד אדם בהמתו

לרעות

על גבי עשבים בשבת,

ואין לחשוש שמא יבוא לקצור עבורה.

אבל לא

מעמידה

על גבי

מאכל שהוא

מוקצה בשבת

, שמא יטול את המוקצה בידו ויאכילנה.

ואם כן קשה, כיצד מעמיד הישראל את בהמתו על עשבים שליקט הנכרי בשבת לצורך הנכרי, והרי אותן עשבים שנתלשו בשבת מוקצה הן, ויש לחשוש שיטול הישראל מן העשבים המוקצים, כדי להאכיל בהן את בהמתו!?

ומשנינן: כאן מדובר שאין הישראל מעמיד את בהמתו על העשבים אלא

דקאים לה באפה,

חוסם לה את הדרך,

ואזלא היא

לבדה בעצמה למקום העשבים,

ואכלה

. ובכך אין חשש שיקח בידו ויאכילה.

אמר מר: במה דברים אמורים

-

שאין מכירו, אבל מכירו

-

אסור.

ופרכינן:

הא רבן גמליאל

שבא עם הגוי בספינה -

מכירו הוה!

שהרי באו יחד בספינה .

אמר אביי

: בשעה שעשה את הכבש -

שלא בפניו הוה

.

רבא אמר: אפילו תימא

עשאו

בפניו

דין הכבש הוא כדין הנר שנאמר בו:

נר לאחד

נר למאה.

אבל כשמכיר הנכרי את ישראל ולוקט עשבים, אסור להנות מהם, היות ומרבה בלקיטה לצורך ישראל .

מיתיבי: אמר להן רבן גמליאל: הואיל ושלא בפנינו עשאו

הנכרי -

נרד בו!

ולא השתמש רבן גמליאל בהיתר של נר לאחד נר למאה להתיר אפילו עשאו בפניו!

ומשנינן:

אימא: הואיל ועשאו

הנכרי [ואפילו היה עושה בפנינו] -

נרד בו.

תא שמע: עיר שישראל ונכרים דרין בתוכה, והיתה בה מרחץ המרחצת בשבת

;.

אם רוב נכרים

בעיר -

מותר לרחוץ בה מיד

עם צאת השבת.

אם רוב ישראל

בעיר -

ימתין

במוצאי שבת

בכדי שיחמו חמין!

ולמה לא נתיר משום חימום לאחד חימום למאה, ונתיר אפילו ברוב ישראל מחמת שמחממים גם למיעוט הנכרים?

ומשנינן:

התם, כי מחממי

את המרחץ -

אדעתא דרובא מחממי

, ונמצא שמחממים רק לצורך ישראל.

תא שמע: נר הדלוק במסיבה

של בני אדם.

אם רוב נכרים

שם -

מותר

לישראל

להשתמש לאורה

.

ואם רוב ישראל

שם -

אסור.

מחצה על מחצה

-

אסור.

ומוכח שלא אומרים את ההיתר של נר לאחד נר למאה, אלא כיון שהרוב ישראל הדליק הנכרי גם עבורם, וזה אוסר את השימוש אפילו במקום של נר לאחד נר למאה.