Schabbat 117b — Talmud auf Deutsch

אלא, אמר רב אשי: שלש מחיצות ולחי אחד

-

זה מבוי שאינו מפולש

.

שלש מחיצות בלא לחי

-

זה מבוי המפולש.

ואפילו לרבי אליעזר דאמר בעינן

שני

לחיים, הני מילי

-

ל

הצלת

אוכלין ומשקין

.

אבל ל

הצלת

ספר תורה

-

בחד לחי סגי.

ולכן רבנן מתירים בשלש מחיצות ולחי אחד , ובן בתירה מתיר בלא לחי כלל.

מתניתין:

מצילין מזון שלש סעודות

.

הראוי לאדם

-

לאדם, הראוי לבהמה

-

לבהמה

.

כיצד?

נפלה דליקה בלילי שבת

-

מצילין מזון שלש סעודות

.

בשחרית

-

מצילין מזון שתי סעודות

.

במנחה

-

מזון סעודה אחת.

רבי יוסי אומר: לעולם מצילין מזון שלש סעודות

, ואפילו פרצה הדליקה סמוך לצאת השבת, לפי שבהיתר הוא מציל ורק גזרו שלא יוציא יותר כדי שלא יבוא לכבות, ודי בהגבלה זאת .

גמרא:

והוינן בה:

מכדי

הרי כשהוא מציל

בהיתרא קטרח,

אם כן,

נציל טפי!

אמר רבא: מתוך שאדם בהול על ממונו, אי

שרית ליה

להציל כמה שהוא חפץ -

אתי לכבויי.

לכן גזרו להגביל את הכמויות שמותר לו להציל .

אמר ליה אביי: אלא, הא דתניא: נשברה לו חבית בראש גגו

-

מביא כלי ומניח תחתיה, ובלבד שלא יביא כלי אחר ויקלוט, כלי אחר ויצרף.

התם

-

מאי גזירה איכא?

מה החשש שיעשה מלאכה?

אמר ליה רבא:

הכא נמי

אסרו משום

גזירה

-

שמא יביא כלי דרך רשות הרבים.

ולכן התירו רק בכלי אחד ולא בכלי אחר, שאם יטרח להביא הרבה כלים ישכח ויביאם דרך רשות הרבים.

גופא: נשברה לו חבית בראש גגו

-

מביא כלי ומניח תחתיה, ובלבד שלא יביא כלי

אחר ויקלוט, כלי אחר ויצרף

.

אבל אם

נזדמן לו אורחין

-

מביא כלי אחר וקולט, כלי אחר ומצרף.

ולא יקלוט ואחר כך יזמין

.

אלא, יזמין ואחר כך יקלוט

.

ואין מערימין בכך

להזמין אורחים שאינם צריכים לאכול .

משום רבי יוסי בר יהודה אמרו: מערימין.

והוינן בה:

לימא

חכמים ורבי יוסי בר יהודה -

בפלוגתא דרבי אליעזר ורבי יהושע קמיפלגי

.

דתניא: אותו ואת בנו שנפלו לבור

ביום טוב, ואפשר לשחוט רק אחד מהם ביום טוב, ונמצא שמותר לטרוח רק בהוצאת אחד מהם מהבור.

רבי אליעזר אומר: מעלה את הראשון על

מנת לשוחטו

.

והשני

-

עושה לו פרנסה

דבר הצלה

במקומו, בשביל שלא ימות.

רבי יהושע אומר: מעלין את הראשון על מנת לשוחטו, ואינו שוחטו, ומערים

, שמוצא סיבה שהשני עדיף יותר לשוחטו משום שהוא משובח יותר,

ומעלה

גם

את השני.

וכששניהם בחוץ:

רצה

-

זה שוחט, רצה

-

זה שוחט.

ודחינן:

ממאי

שנחלקו באותה מחלוקת?

דילמא עד כאן לא קאמר רבי אליעזר התם

להחמיר שלא להערים, אלא משום

דאפשר

להציל את השני

בפרנסה

.

אבל הכא, דלא אפשר

להציל -

לא

מחמירים שלא להערים.

ועד כאן לא קאמר רבי יהושע התם

שמערימים אלא

משום דאיכא צער בעלי

חיים

.

אבל הכא, דליכא צער בעלי חיים

-

לא

התיר להערים.

תנו רבנן

: אם כבר

הציל פת נקיה אין

חוזר ו

מציל

גם

פת הדראה

, קיבר .

אבל אם הציל

פת הדראה

-

מציל פת

נקיה

.

ומצילין מיום הכפורים לשבת, אבל לא משבת ליום הכפורים

.

ואין צריך לומר

שאין מצילין

משבת ליום טוב

, שהרי יכול להכין ביום טוב אוכל.

ולא משבת לשבת הבאה.

תנו רבנן: שכח פת בתנור וקידש עליו היום

ואם ישהה את הפת בתנור היא תשרף, ויש כאן ענין של הצלה מהדליקה -

מצילין

ורודים מהתנור [שהוא רק איסור מדרבנן]

מזון שלש סעודות

.

ואומר

גם

לאחרים: בואו והצילו לכם

.

וכשהוא רודה

-

לא ירדה במרדה

, שהוא דרך חול,

אלא בסכין

, וכיון שעושה בשינוי אין בכך כל איסור.

ופרכינן על כך שהוצרך לעשות בשינוי:

איני, והא תנא דבי רבי ישמעאל

: [שמות כ]

"לא תעשה כל מלאכה

" -

יצא

ה

תקיעת שופר ורדיית הפת, שהיא חכמה ואינה מלאכה!

ומשנינן:

כמה דאפשר לשנויי משנינן.

אמר רב חסדא: לעולם ישכים אדם ל

טרוח עבור

הוצאת שבת

.

שנאמר

[שמות טז]

"והיה ביום הששי, והכינו את אשר יביאו

" -

לאלתר.

מיד כשמלקטים יכינו וזה בבקר .

אמר רבי אבא: בשבת חייב אדם לבצוע

לברך בשבת

על שתי ככרות

לחם.

דכתיב "לחם משנה"

.

אמר רב אשי: חזינא ליה לרב כהנא דנקט תרתי

שהחזיק שתי ככרות בידיו

ובצע

וחתך רק

חדא

.

אמר: "לקטו" כתיב.

שלקטו חלק מתוך הלחם משנה.

רבי זירא הוה בצע אכולה שירותיה

, שהיה חותך פרוסה גדולה לצורך הסעודה כולה והיה מראה בכך את חיבת סעודת השבת שמכין עצמו לאכול סעודה גדולה לכבוד השבת .

אמר ליה רבינא לרב אשי: והא מיחזי כרעבתנותא!

אמר ליה: כיון דכל יומא לא עביד,

אינו חותך פרוסה גדולה

והאידנא הוא דקעביד

-

לא מיחזי כרעבתנותא.

רבי אמי ורבי אסי כי מיקלע להו ריפתא

ככר הלחם

דעירובא

, של עירוב חצירות -

שרו

ברכו המוציא

עילויה

.

אמרי: הואיל ואיתעביד בה חדא מצוה

-

ליתעביד בה מצוה אחרינא

.

שנינו במשנה:

כיצד, נפלה דליקה

מצילין מזון שלש סעודות.

תנו רבנן: כמה סעודות חייב אדם לאכול בשבת

-

שלש

.

רבי חידקא אומר: ארבע.

אמר רבי יוחנן: ושניהם

-

מקרא אחד דרשו

.

כתיב

[שמות טז]

"ויאמר משה: אכלהו היום, כי שבת היום לה'. היום לא תמצאוהו

;

בשדה

".

רבי חידקא סבר: הני תלתא "היום"

שבא ללמד על שלש סעודות

לבר מאורתא,

חוץ מסעודת ליל שבת.

ורבנן סברי: בהדי דאורתא

.