Schabbat 104b — Talmud auf Deutsch

מתניתין:

הכותב שתי אותיות

בשוגג

בהעלם אחד,

שלא נזכר בין אות לאות ששבת היום או שלא נודע לו מאיסור הכתיבה -

חייב

קרבן חטאת.

כתב בדיו, בסם,

מין אדמה,

בסיקרא,

מין אבן שצובע אדום,

בקומוס

שרף אילן,

בקנקנתום

מי נחושת,

ובכל דבר שהוא רושם

והרישום מתקיים.

כתב

על שני כותלי זויות

הבית הסמוכות זו לזו, כגון, האחת במזרח והשניה בצפון. ובמקום שהזויות מתחברות יחד, על כל כותל כתב אות אחת.

ועל שני לווחי פנקס

שני לוחות נפרדות

והן נהגין זה עם זה,

שתי האותיות נקראות יחד, לפי שהן כתובין על שפתי הלוחות הסמוכין זה לזה -

חייב.

הכותב על בשרו

שתי אותיות בדיו,

חייב.

המסרט

בברזל

על בשרו

צורת שתי אותיות -

רבי אליעזר מחייב חטאת, וחכמים פוטרין

לפי שאין דרך כתיבה בכך.

כתב במשקין

כגון מי תותים שמשחירין, או

במי פירות

שאר כל הפירות, או

באבק דרכים

בטיט [פירוש אחר: רשם באצבעו על האבק], או

באבק הסופרים,

בעפרורית של קסת הסופר [וכשני הפירושים דלעיל],

ובכל דבר שאינו מתקיים, פטור.

כתב

לאחר ידו,

בגב ידו, שאחז הקולמוס בהיפוך, כשמקום החוד למעלה, והפך ידו כשגב היד כלפי מטה, וכתב.

או שכתב

ברגלו, בפיו, ובמרפיקו

שכפף את ידו, ואחז בכיפוף שבין המרפק ליד את הקולמוס.

בכל אלו פטור, לפי שאין דרך כתיבה בכך.

כתב אות אחת סמוך לכתב,

שהיתה אות אחת כתובה וכתב לידה אות נוספת.

וכתב על גבי כתב,

שהעביר את הקולמוס על אותיות הכתובות כבר, וחידש אותן.

נתכוון לכתוב חי"ת וכתב ב' זייני"ן

שדילג הקולמוס על גג החי"ת, ונשארו שני זיינין.

כתב אות

אחת בארץ ואחת בקורה,

או

כתב על שני כותלי הבית

שלא בזוית [והוא הדין אם כתב על כותל אחד, אלא שהאותיות רחוקות זו מזו], או

על שני דפי פנקס

העשוי עמודים עמודים, וכתב כל אות בעמוד אחר,

ואין נהגין זה עם זה,

שאינן נקראין ביחד אלא אם כן יחתוך מה שמפסיק ביניהן -

פטור.

כתב אות אחת נוטריקון,

שעשה סימן נקודה על האות לרמוז שהכונה לתיבה שלימה -

רבי יהושע בן בתירא מחייב, וחכמים פוטרין.

גמרא:

ומבארינן:

דיו

היינו

דיותא.

סם

-

סמא.

סקרא

-

אמר רבה בר בר חנה: סקרתא שמה. קומוס

-

קומא.

קנקנתום

-

אמר רבה בר בר חנה אמר שמואל: חרתא דאושכפי.

צבע שצובען בו נעלים שחורות.

שנינו במשנה:

ובכל דבר שהוא רושם.

והוינן בה:

לאתויי מאי?

ומשנינן:

לאתויי הא דתני רבי חנניא: כתבו

את הגט

במי טריא

מין פרי [פירוש אחר: מי גשמים]

ו

מי

אפצא

גרגירים הנקראים עפצים

כשר

לפי שהוא מתקיים, ולענין שבת נמי.

תני רבי חייא: כתבו

לגט

באבר

עופרת.

בשחור

פחם,

ובשיחור

קנקנתום -

כשר.

שנינו במשנה:

המסרט על בשרו,

רבי אליעזר מחייב וחכמים פוטרין.

תניא: אמר להן רבי אליעזר לחכמים: והלא בן סטדא הוציא

כתבים של

כשפים ממצרים

כשהם כתובים

בסריטה שעל בשרו

[להעלים מעיני החרטומים שהיו בודקים כל היוצאים ממצרים שלא יוציאו אתם כתבים של כשפים ללמדם לבני מדינה אחרת]. הרי שדרך כתיבה בכך, ולמה פוטרים עליהן בשבת?

אמרו לו

חכמים: בן סטדא

שוטה היה!

במעשה זה שמסר נפשו על הדבר לעשות דבר שאין דרך בני אדם לעשותם,

ואין מביאין ראיה מן השוטים!

שנינו במשנה:

כתב אות אחת סמוך לכתב

פטור.

והוינן בה:

מאן תנא

דמתניתין?

אמר רבא בר רב הונא: דלא כרבי אליעזר.

דאי רבי אליעזר, האמר

לגבי מלאכת אורג [לקמן קה א] שאעפ"י שבתחילת אריגת הבגד אינו חייב עד שיארוג שלשה חוטין, הרי אם ארג שורה

אחת

של חוט אחד

על האריג,

על מה שכבר נארג קצת,

חייב.

והכא נמי, אם הוסיף אות אחת סמוך לכתב מחייב רבי אליעזר.

שנינו במשנה:

כתב על גבי כתב

פטור.

והוינן בה:

מאן תנא?

אמר רב חסדא: דלא כרבי יהודה.

דתניא: הרי שהיה צריך לכתוב את השם

בספר תורה,

ונתכוין

בטעות

לכתוב "יהודה", וטעה, ולא הטיל בו דל"ת

ב"יהודה" אלא כתב את שם ה', והרי השם כתוב שלא בכונה, שאינו כשר -

מעביר עליו קולמוס

שנית בכונה לשם קדושת השם,

ומקדשו.

וחכמים אומרים: אין השם מן המובחר!

הרי, שלדעת רבי יהודה כתב על גבי כתב נחשב כאילו הוא כותב עתה, ואם כן לענין שבת נמי חייב.

תנא: כתב אות אחת

בשבת

והשלימה

בכך

לספר,

שהיתה האות הזאת האות האחרונה באחד מעשרים וארבעה ספרי הקדש. או אם

ארג חוט אחד והשלימה לבגד

-

חייב.

מאן תנא

דברייתא?

אמר רבא בר רב הונא: רבי אליעזר היא, דאמר

: המוסיף שורה

אחת על האריג, חייב.

רב אשי אמר: אפילו תימא רבנן

היא. כי

להשלים

ספר או בגד

שאני,

דמודו בה רבנן דחייב דהוי מלאכה חשובה, ולא נחלקו אלא כשמוסיף על קצת אריג, שעדיין לא נשלם בגד בכך.

אמר רבי אמי: כתב אות אחת בטבריא, ו

אות

אחת בציפורי

-

חייב.

מאי טעמא? משום ד

כתיבה

של שתי אותיות

היא, אלא שמחוסר קריבה

זה לזה.

ומקשינן:

והתנן

במתניתין:

כתב על שני כותלי הבית, ועל שני דפי פנקס, ואין נהגין

זה עם זה

-

פטור.

והכי נמי הרי אין נקראין יחד?

ומתרצינן:

התם

-

מחוסר מעשה דקריבה,

שאי אפשר לקרבן אלא ע"י מעשה, שיחתוך מה שמפסיק ביניהם. אבל

הכא, לא מחוסר מעשה דקריבה,

דרבי אמי מיירי שכתב כל אות על שפת הלוח, ואפשר לקרבן גם בלא מעשה חיתוך.

תנא: הגיה

[תיקן]

אות אחת חייב.

ומקשינן:

השתא, כתב אות אחת פטור, הגיה אות אחת חייב?!

ומתרצינן:

אמר רב ששת: הכא במאי עסקינן: כגון שנטלו לגגו של חי"ת, ועשאו שני זיינין,

ותיקן בכך את הספר.

רבא אמר: כגון שנטלו לתגו של דל"ת,

לבליטה שבצד ימין,

ועשאו רי"ש.

ואעפ"י שלא הגיה אלא אות אחת הרי זה מעשה חשוב הואיל ותיקן בכך את הספר, שהרי אסור להשהות ספר שאינו מוגה, והוי ליה ככתב אות אחת והשלימה לספר, דאמרינן לעיל דחייב אפילו לרבנן.