Schabbat 101a — Talmud auf Deutsch

רבי יהודה אומר

:

אם היתה גבוהה שפת הספינה מן הים עשרה טפחים, כי אז מותר לטלטל מן הים לתוכה ומתוכה לים. ושלא כדברי חכמים שלא חילקו בזה.

ואם היתה הספינה

עמוקה

בתוכה

עשרה

טפחים, כך שתחתית הספינה מוקפת במחיצות גבוהות עשרה טפחים,

ו

אולם

אין

שפת הספינה [בראש דופנותיה]

גבוהה עשרה

טפחים מן הים, כי היתה משוקעת במים מכובד משאה:

מטלטלין מתוכה לים, אבל לא מן הים לתוכה

, ומפרש לה ואזיל.

וממה שהתיר רבי יהודה לטלטל מתוכה לים, מוכיחה הגמרא שכחו בכרמלית לא גזרו, כי הרי לכאורה תיקשי:

מאי שנא מן הים לתוכה דלא

מטלטלין, משום

דקא מטלטלין

מ

הים שהוא

כרמלית לרשות היחיד

, כי הרי עמוקה הספינה עשרה טפחים ורחבה ארבעה על ארבעה טפחים. אם כן, הרי

מתוכה

של הספינה

לים נמי,

למה מותר לטלטל, והרי

מטלטל מרשות היחיד לכרמלית

.

אלא לאו

, הכא במאי עסקינן, שמטלטל מן הספינה לים באופן ששופך מים

אחודה

של ספינה [בשפת הספינה בראש הדפנות], והם נופלים משם לים, ש"כחו" הוא, ולא גזרו "כחו" בכרמלית.

שמע מינה: כחו בכרמלית לא גזרו

.

ומסקינן: אכן

שמע מינה!

אמר רב הונא: הני ביצאתא דמישן

[ספינות של העיר מישן], והן ספינות רחבות ארבעה טפחים ויותר, והולכות הן ומשפעות בתחתיתן עד כדי רוחב כחודו של סכין בלבד, אפילו אם יש למחיצות גובה עשרה

טפחים [שיעור מחיצה] מן המקום שמתרחבות הספינות לארבעה טפחים [כשיעור רשות היחיד], אין הן רשות היחיד, אלא כרמלית המה, ולפיכך:

אין מטלטלין בהן

אלא ב

תוך

ארבע

אמות כשאר כרמלית.

והטעם: כי אינן רשות היחיד אפילו במקום בו נתרחבו לארבעה, כי מאחר שחלק המחיצה התחתון אינו מקיף מקום ארבעה, הרי זה כמי שאין שם מחיצה, ונמצאו מחיצות הספינה למעלה - במקום שם מקיפות הן ארבעה טפחים - מחיצות תלויות, ו"מחיצה תלויה" אינה מתרת.

ולא אמרן

שהן כרמלית,

אלא שאין בפחות

משלשה

טפחים גובה מקרקעית הספינה - רוחב

ארבעה

טפחים, כלומר, מתרחבות המה לארבעה טפחים, רק בגובה שלשה טפחים או יותר מקרקעית הספינה.

אבל

אם

יש ב

גובה

פחות משלשה

טפחים - רוחב

ארבעה

טפחים, כי מתרחבות המה לרוחב ארבעה תוך שלשה טפחים מקרקעיתה,

לית לן בה

, כלומר, רשות היחיד המה, ומותר לטלטל בהן ארבע אמות, ומשום שהרי הן כמי שקרקעיתן עולה עד כאן ומחיצותיה מחיצות.

ו

כן

אי מלינהו קני ואורבני

[אם מילא את הספינות בקנים או בערבה דקה עד המקום שהן מתרחבות לארבעה טפחים],

לית לן בה

, כלומר, רשות היחיד המה, ומותר לטלטל בהן ארבע אמות.

מתקיף לה רב נחמן: ולימא

על המחיצות שמעל המקום בו נתרחבו הספינות לרוחב ארבעה טפחים

"גוד אחית מחיצתא

" [משוך והורד את מחיצת הספינה] בקו ישר עד קרקעית הים שמסביב לספינה, ושוב אין כאן מחיצה תלויה!? שהרי

מי לא תניא: רבי יוסי ברבי יהודה אומר: נעץ קנה

שגבוה עשרה טפחים ואין ברחבו ארבעה על ארבעה טפחים

ברשות הרבים, ו

אולם יש

בראשו טרסקל

שרחב ארבעה על ארבעה טפחים, אך אין לטרסקל מחיצות גבוהות עשרה טפחים,

וזרק ונח על

גביו

של טרסקל, הרי זה

חייב

, כי דין רשות היחיד לטרסקל, על אף מחיצותיו הנמוכות.

אלמא

, הרי מוכח ד

אמרינן

על מחיצותיו הקטנות של הטרסקל

"גוד אחית מחיצתא

", וכאילו יורדות הן עד רשות הרבים, ונמצא הטרסקל מוקף מחיצות מלמטה ונעשה הטרסקל רשות היחיד.

הכא נמי,

גבי ביצאתא דמישן,

נימא "גוד אחית מחיצתא

", וכאילו יש לה מחיצות עד למטה, ושוב אין זו "מחיצה תלויה"!?

מתקיף לה רב יוסף

לקושייתו של רב נחמן:

ולא שמיעא להו

להא דאמר רב יהודה אמר רב, ומטו בה משום רבי חייא

[יש שמטין בדבר להכריע ולומר, שרבי חייא אמר כן]

ותני עלה

:

וחכמים פוטרין.

הרי שהם אינם סוברים לאמר "גוד אחית מחיצתא".

אמר ליה אביי

לרב יוסף:

ואת לא תסברא

[וכי אתה אינך מודה] שלכולי עלמא אומרים "גוד אחית מחיצתא", ודוקא גבי טרסקל נחלקו חכמים!?

והתניא: עמוד ברשות הרבים

, אשר גגו

גבוה עשרה

טפחים

ורחב ארבעה

על ארבעה טפחים,

ו

אולם

אין בעיקרו

מתחת לגג העמוד רוחב

ארבעה

טפחים, כי בשיפוע הוא עשוי,

ויש בקצר

[במקום הצר]

שלו שלשה

טפחים, כלומר, אותו חלק מן העמוד שאינו רחב ארבעה טפחים גבוה שלשה טפחים מן הקרקע, כי אין העמוד מתרחב לרוחב ארבעה טפחים אלא למעלה משלשה טפחים מקרקע רשות הרבים,

וזרק, ונח על גביו

, הרי זה

חייב

.

אלמא, אמרינן

על דפנות העמוד במקום שנתרחבו לכדי ארבעה טפחים ביניהם,

"גוד אחית מחיצתא

". שהרי אם לא נאמר כן, אין נעשה ראשו של העמוד רשות היחיד, והרי אין לעמוד זה מחיצות עשרה שיש ביניהם ארבעה על ארבעה טפחים.

הכא נמי,

גבי ספינה,

נימא "גוד אחית מחיצתא

"!? מוסיף אביי ואומר לרב יוסף: ודקשיא לך מדברי חכמים הפוטרים גבי טרסקל,

מידי איריא!?

כלומר, וכי הנידון דומה לראיה!? והרי

התם,

גבי טרסקל, לא סוברים חכמים לומר "גוד אחית מחיצתא", משום ד

הויא ליה

אותה מחיצה שכאילו ירדה עד למטה,

מחיצה שהגדיים בוקעין בה,

והם מבטלים את המחיצה.

אבל

הכא,

בספינה ובעמוד צר,

הויא לה מחיצה שאין הגדיים בוקעין בה

. שאין ניכרת בים בקיעה כל שהיא, ואף בעמוד אין דרך גדיים להתחכך בעמוד ולעבור תחת השיפוע, כי השיפוע אינו אלא מעט.

אמר,

תמה

ליה רב אחא בריה דרב אחא לרב אשי: גבי ספינה נמי, הא איכא בקיעת דגים

הבוקעים במקום המחיצה שכאילו ירדה עד לקרקע. ויבטלו הדגים את המחיצה כשם שהגדיים מבטלים אותה!?

אמר

תירץ

ליה

רב אשי לרב אחא בריה דרב אחא:

בקיעת דגים לא שמיה בקיעה

, לפי שאין בקיעתן נראית.

ומנא תימרא

, ומנין אנו יודעים שבקיעת דגים אינה חשובה בקיעה?

דבעא מיניה רבי טבלא מרב: "מחיצה תלויה", מהו שתתיר בחורבה

לטלטל בה? כלומר, חורבה קירותיה הרוסים, ויש בה מחיצות תלויות שאינן מגיעות עד הקרקע. ונסתפק רבי טבלא אם מחיצות כאלו מועילות לחורבה שלא תיחשב כפרוצה לרשות הרבים ולא תיאסר בטלטול.