Sanhedrin 96b — Talmud auf Deutsch

ויש לתמוה:

ומי סליק

[וכי עלה]

נבוכד נצר לירושלים? והכתיב

באותו ענין: "ויתפשו את המלך [צדקיהו]

ויעלו אתו אל מלך בבל רבלתה", ואמר רבי אבהו

: רבלה

זו אנטוכיא.

והרי אנטוכיא אינה בארץ ישראל!

ותירצו תמיהה זו

רב חסדא ורב יצחק בר אב ודימי

:

חד אמר: דמות דיוקנו

של נבוכדנאצר

היתה חקוקה לו

לנבוזראדן

על מרכבתו,

ונראה היה לו כאילו הוא עומד לפניו.

וחד אמר: אימה יתירה היתה לו

לנבוזראדן

ממנו

[מנבוכדנאצר],

ודומה

היה לו

כמי ש

הוא

עומד

תמיד

לפניו.

וזהו הכבוד שכיבד העבד, נבוזראדן, את אדוניו, נבוכדנאצר.

אמר רבא: טעין תלת מאה

כודנייתא נרגא דפרזלא דשליט בפרזלא שדר ליה נבוכדנצר לנבוזראדן

[מטען שלש מאות פרדות של פטישי ברזל חד, שחותך ברזל, שלח נבוכדנצר לנבוזראדן], כדי לפרוץ בהם את שערי ירושלים.

כולהו בלעתינהו חד דשא דירושלם

[כולם, כל אותם פטישים, נשברו על שער אחד של ירושלים].

שנאמר: "פתוחיה יחד בכשיל וכילפת יהלמון".

משמע, על פתח אחד הלמו כל הכשילים והכילפות יחד, ולא הועילו כלום.

בעי למיהדר

[רצה נבוזראדן לחזור על עקבותיו לבבל].

אמר: מסתפינא

[חושש אני]

דלא ליעבדו בי כי היכי דעבדו בסנחריב

[שלא יעשו בי היהודים כמו שעשו בסנחריב, שנהרג כל חילו].

נפקא קלא ואמר

[יצתה בת קול ואמרה]:

שוור בר שוור

[דולג בן דולג] ,

נבוזראדן, שוור

[קפוץ]

! דמטא זימנא דמקדשא חריב והיכלא מיקלי

[שהגיע הזמן שיחרב המקדש, וישרף ההיכל].

פש ליה חד נרגא

[נשתייר לו פטיש אחד מאותם פטישים ששלח לו נבוכדנצר].

אתא מחייה בקופא

[בא והכה בשער בצד הקהה של הפטיש , ולא בחודו ] -

ואיפתח

[ונפתח השער].

שנאמר

בספר תהלים, שהתפלל דוד לפני הקדוש ברוך הוא:

"יודע כמביא למעלה בסבך עץ קרדמות"

. דהיינו, יודע לפניך אותו סבך עץ קרדומות, ששבר בו את נבוזרדן את שערי ירושלים, כאילו הביאו למעלה בכסא הכבוד.

הוה קטיל ואזל

-

עד דמטא להיכלא

[היה נבוזרדן הורג והולך, עד שהגיע להיכל].

אדליק ביה נורא

[הצית נבוזרדן אש בהיכל].

גבה היכלא

וביקש לעלות לרקיע!

דרכו ביה מן שמיא

[דרכו עליו מן השמים, והשפילוהו].

שנאמר: "גת דרך ה' לבתולת בת יהודה".

קא זיחא דעתיה

[היה נבוזרדן מתגאה] על הצלחתו .

נפקא בת קלא

[יצאה בת קול]

ואמרה ליה: עמא קטילא קטלת

[עם הרוג הרגת], שכבר נגזר עליהם שיהרגו.

וכן

היכלא קליא קלית

[היכל שרוף שרפת], שכבר נגזר עליו שישרף.

והרי זה כאילו

קימחא טחינא טחינת

[קמח טחון טחנת].

שנאמר: "קחי רחים וטחני קמח גלי צמתך חשפי שבל גלי שוק עברי נהרות".

"טחני חטים"

לא נאמר, אלא

"טחני

קמח".

ופורענות היא שאמר נביא לישראל, שאף שטחונים אתם כבר לקמח, תיטחנו שוב, ותגלו קלעי ראשיכם ושוקכם, ותלכו בגלות.

חזא

[ראה] נבוזרדאן

דמיה דזכריה דהוה קא רתח

[את דמו של זכריה, שהרגוהו ישראל על שהיה מתנבא עליהם נבואות קשות על חורבן הבית. והיה הדם רותח על רצפת העזרה].

אמר להו

נבוזרדאן ליהודים:

מאי האי?

מהו דם זה, שרותח ואינו נח?

אמרו ליה: דם זבחים הוא דאישתפיך

[שנשפך].

אמר להו: אייתי ואנסי אי מדמו

[הביאו דם זבחים, ונבדוק אם דומה הוא לדם זה].

כסי

[שחטו] זבחים,

ולא אידמו

[ולא היה הדם דומה לאותו דם].

אמר להו: גלו לי

מהו דם זה

! ואי לא

-

סריקנא לכו לבשרייכו במסריקא דפרזלא

[אסרוק את בשרכם במסרק של ברזל]!

אמרו ליה: האי

דם, של

כהן ונביא הוא, דאינבי

[שנתנבא]

להו לישראל בחורבנא דירושלם

[שתחרב ירושלים],

וקטלוהו.

אמר להו

לישראל:

אנא מפייסנא ליה

[אני אפייס את זכריה, וינוח דמו].

אייתי רבנן, קטיל עילויה

[הביא חכמים, והרגם על אותו דם] -

ולא נח.

אייתי דרדקי דבי רב

[תינוקות של בית רבן],

קטיל עילויה

-

ולא נח.

אייתי פרחי כהונה

[צעירי כהונה],

קטיל עילויה

-

ולא נח.

עד די קטל עילויה

[עד שהרג עליו]

תשעין וארבעה ריבוא

בני אדם -

ולא נח.

קרב

זבוזרדן

לגביה

[אל אותו דם], ו

אמר: זכריה, זכריה! טובים שבהן

-

איבדתים, ניחא לך דאיקטלינהו לכולהו

[האם רוצה אתה שאהרוג את כל ישראל]?

מיד נח

הדם.

הרהר

נבוזרדן הרהורי

תשובה בדעתיה. אמר: מה הם,

ישראל,

שלא איבדו אלא נפש אחת

של זכריה -

כך

נענשו,

ההוא גברא,

נבוזרדן, שהרג כל כך הרבה בני אדם -

מה תיהוי עליה

[מה יהא עליו]?

ערק

[ברח],

שדר פורטיתא לביתיה

[שלח שטר צוואה לביתו],

ואיתגייר.

תנו רבנן: נעמן,

שהיה שר צבא ארם, וריפאו אלישע מצרעתו, וקיבל על עצמו שלא לעבוד עבודה זרה [כפי שמסופר בספר מלכים ב, פרק ה] -

גר תושב היה.

שלא קיבל עליו כל המצוות, אלא רק שלא יעבוד עבודה זרה.

אבל

נבוזר אדן גר צדק היה.

שקיבל עליו לגמרי עול תורה ומצוות.

מבני בניו של סיסרא למדו תורה בירושלים.

מבני בניו של סנחריב לימדו תורה ברבים.

ומאן נינהו

[ומיהם אותם בני בניו] -

שמעיה ואבטליון.

מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק

.

ואף מבני בניו של אותו רשע,

נבוכדנאצר,

ביקש הקדוש ברוך הוא להכניסן תחת כנפי השכינה.

אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! מי שהחריב את ביתך, ושרף את היכלך, תכניס תחת כנפי השכינה?

היינו דכתיב: "רפינו את בבל ולא נרפתה". עולא אמר: זה נבוכדנצר,

שהיה הקדוש ברוך הוא מבקש לרפאו, ולהכניס בניו תחת כנפי השכינה, ולבסוף לא נרפא.

רבי שמואל בר נחמני אמר: אלו נהרות בבל,

שהם רעים לשתות.

ותרגמה דצינייתא דבבלאי

[דקלים מרים הם, שעומדים בנהרות ].

והיות והבאנו לעיל מעשה נבוזראדן, היאך כבש את ירושלים, מביאה הגמרא עוד מענין זה.

אמר עולא: עמון ומואב שיבבי בישי

[שכנים רעים]

דירושלם הוו.

כיון דשמעינהו לנביאי דקא מיתנבאי לחורבנא דירושלם

[כיון ששמעו עמון ומואב את הנביאים, שנתנבאו על חורבן ירושלים]

, שלחו לנבוכדנצר: פוק ותא

[צא ממקומך, ובוא לכבוש את ארץ ישראל].

אמר

נבוכדנצר:

מסתפינא דלא ליעבדו לי כדעבדו בקמאי

[חושש אני, שלא יעשו בי כפי שעשו באלו שהיו לפני], שהרי סנחריב וחילו מתו כולם על ידי מלאך אחד.

שלחו ליה: "כי אין האיש בביתו

[

הלך בדרך מרחוק

]

"

[פסוק הוא בספר משלי].

ואין איש

-

אלא הקדוש ברוך הוא. שנאמר: "ה' איש מלחמה".

כלומר, כביכול אין הקדוש ברוך הוא בביתו, בית המקדש.

שלח להו: בקריבא הוא, ואתי.

שמא אכן אינו בביתו עתה, אבל במקום קרוב הוא, ויבוא להציל את ישראל! [אין תשובתו של נבוכדנצאר נדרשת מן המקרא, אלא לפי סדר המקראות שאנו שומעים מהם את טענותיהם של עמון ומואב, מבינים אנו מה ענה להם נבוכדנצאר].

שלחו ליה: "הלך בדרך מרחוק".

כלומר, אינו קרוב, ולא יבוא.

שלח להו: אית להו צדיקי, דבעו רחמי

-

ומייתו ליה

[יש בהם צדיקים, שיבקשו רחמים, ויביאו את הקדוש ברוך הוא]!

שלחו ליה: "צרור הכסף לקח בידו". ואין כסף

-

אלא צדיקים,

וכפי שמוכח מהמקרא דלהלן. והיינו, שצדיקים שבהם מתו.

ומנין לנו שהצדיקים נקראו כסף?

שנאמר: "ואכרה לי בחמשה עשר כסף וחמר שערים ולתך שערים".

וכך הוא פירושו של המקרא: "ואכרה לי בחמשה עשר כסף", כלומר, פדיתי לי אותם ממצרים בחמשה עשר בניסן, בזכות הצדיקים שנקראו כסף. "וחמר שעורים ולתך שערים", כלומר, חומר שעורים הוא שלשים סאין, ולתך - חמשה עשר סאין הוא, אלו ארבעים וחמשה צדיקים, שהעולם מתקיים עליהם [כדאיתא במסכת חולין צב א].

שלח להו: הדרי רשיעי בתשובה, ובעו רחמי, ומייתו ליה

[הרשעים יחזרו בתשובה, ויבקשו רחמים, ויביאו את הקדוש ברוך הוא]!

שלחו ליה: כבר קבע להן זמן,

שלא יבוא עוד עד שבעים שנה לגלות בבל .

שנאמר: "ליום הכסא יבא ביתו". אין כסא

-

אלא זמן. שנאמר: "בכסה ליום חגנו".

שלח להו: סיתווא

[סתו]

הוא

עתה,

ולא מצינא דאתי מ

חמת

תלגא וממיטרא

[השלג והגשם].

שלחו ליה: תא אשינא דטורא

[בוא דרך תחתית ההרים], ויגנו עליך מהגשמים והשלגים.

שנאמר: "שלחו כר מושל ארץ מסלע מדברה אל הר בת ציון".

וכך הוא פירושו של המקרא: שלחו אל המושל, שהוא נבוכדנצאר, שיבוא אל הר בת ציון דרך הסלעים וההרים.

שלח להו

: הרי עתה עת גשמים הוא, ו

אי אתינא

-

לית לי דוכתא דיתיבנא ביה

[לא יהא לי מקום סביב ירושלים, שנוכל לשבת בו אני וחיילי מוגנים מפני הגשמים].

שלחו ליה: קברות שלהם,

של ישראל,

מעולין מפלטירין

[מארמונות]

שלך,

ותוכלו לשבת במערות הקבורה שלהם שסביב ירושלים.

ומנין לנו שאכן כך היה, שהוציאו נבוכדנצאר וחילו את עצמות בני ירושלים מקבריהם, כדי לשבת באותן מערות קבורה?

דכתיב: "בעת ההיא נאם ה' יוציאו את עצמות מלכי יהודה ואת עצמות שריו ואת עצמות הכהנים ואת עצמות הנביאים ואת עצמות יושבי ירושלים מקבריהם ושטחום לשמש ולירח ולכל צבא השמים אשר

אהבום ואשר עבדום ואשר הלכו אחריהם".

והיות והבאנו את הפסוק "צרור הכסף לקח בידו", שנתמעטו הצדיקים, מדברת עתה הגמרא בענין המשיח. שאחד מסימני ימות המשיח הוא, שתלמידי חכמים יתמעטו .

אמר ליה רב נחמן לרבי יצחק: מי שמיע לך אימת אתי בר נפלי

[האם ידוע לך מתי יבוא בר נפלי]?

אמר ליה: מאן בר נפלי

[מיהו אותו "בר נפלי" שאתה שואל אודותיו]?

אמר ליה

: בר נפלי הוא ה

משיח.

תמה רבי יצחק ושאלו:

משיח

-

בר נפלי קרית ליה?