Sanhedrin 94b — Talmud auf Deutsch

אבל

סנחריב, שחירף

על ידי שליח,

ויש בזה ביזוי גדול יותר -

נפרע

אף

הקדוש ברוך הוא ממנו על ידי שליח,

ונתבייש ביותר.

פרעה

שחירף בעצמו,

דכתיב ביה

שאמר:

"מי ה' אשר אשמע בקלו",

נפרע הקדוש ברוך הוא ממנו בעצמו. דכתיב: "וינער ה' את מצרים בתוך הים", וכתיב: "דרכת בים סוסיך וגו'"

.

סנחריב

שחירף על ידי שליח,

דכתיב: "ביד מלאכיך חרפת ה'"

[על ידי שליחיך חרפת את ה'],

נפרע הקדוש ברוך הוא ממנו על ידי שליח.

דכתיב: "ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור מאה שמונים וחמשה אלף וגו'."

רבי חנינא בר פפא רמי: כתיב

בהמשך אותו מקרא דלעיל "ביד מלאכיך חרפת ה'", שאמר סנחריב בליבו: "ואבוא

מרום קצו".

ו"מרום" משמע בית המקדש, כדכתיב בספר ירמיה: "מרום מראשון מקום מקדשנו".

ו

אילו בספר מלכים

כתיב

בלשון אחר: "ואבואה

מלון קצו",

שמשמע דירה של מעלה. דהיינו, מלונו של הקדוש ברוך הוא.

כך

אמר אותו רשע

[סנחריב]:

בתחלה אחריב דירה של מטה,

בית המקדש,

ואחר כך אחריב דירה של מעלה.

אמר רבי יהושע בן לוי: מאי דכתיב

שאמר סנחריב:

"עתה המבלעדי ה' עליתי על המקום הזה להשחתו ה' אמר אלי עלה על הארץ הזאת והשחיתה"?

מאי היא,

וכי היכן ציוה הקדוש ברוך הוא על סנחריב להשחית את ארץ ישראל?

ומבאר רבי יהושע בן לוי:

דשמע

סנחריב

לנביא

דקאמר: "יען כי מאס העם הזה את מי השלח ההולכים לאט ומשוש את רצין ובן רמליהו".

אמר רב יוסף: אלמלא

תרגומא דהאי קרא

[אילו לא היה לפנינו התרגום של הפסוק] הזה,

לא הוה ידענא מאי קאמר

[לא היינו יודעים מה כוונתו].

וכך הוא תרגומו של המקרא:

"חלף דקץ עמא הדין במלכותא דבית דוד דמדבר להון בנייח, כמי שילוחא דנגדין בנייח, ואיתרעיאו ברצין ובר רמליה"

[היות ומאס העם הזה במלכות בית דוד, שהנהיגה אותם בנחת, כמי השילוח שהולכים בנחת, ובחרו במלכות רצין ובן רמליה ].

והיות והזכרנו את בן רמליה, מפסיקה הגמרא באמצע הענין, ומביאה דבר בעניינו של פקח בן רמליהו:

אמר רבי יוחנן: מאי דכתיב: "מארת ה' בבית רשע, ונוה צדיקים יברך"?

"מארת ה' בבית רשע"

[מארה - לשון קללה היא] -

זה פקח בן רמליהו, שהיה אוכל ארבעים סאה גוזלות בקינוח סעודה,

ובכל זאת לא היה שבע, כי היתה מארה במאכלו.

"ונוה צדיקים יברך"

-

זה חזקיה מלך יהודה, שהיה אוכל

רק

ליטרא ירק בסעודה

[שאפילו ירק היה אוכל במידה], ובכל זאת שבע מכך, כי היתה ברכה במאכלו.

ועתה חוזרת הגמרא לענין שהתחלנו בו. לתשובת שאלתו של רבי יהושע בן לוי, היכן צוה הקדוש ברוך הוא על סנחריב להחריב את ארץ ישראל:

וכתוב בהמשך המקרא דלעיל ["יען כי מאס וגו'"]:

"ולכן הנה ה' מעלה עליהם את מי הנהר העצומים והרבים את מלך אשור". וכתיב: "וחלף ביהודה שטף ועבר עד צואר יגיע".

אם כן, הרי נתנבא הנביא שיבוא מלך אשור על ישראל!

אלא מאי טעמא איעניש

סנחריב, הרי עשה כדברי הנביא?

ומבארינן:

נביא

-

אעשרת השבטים איתנבי

[על עשרת השבטים נתנבא],

שיגלם מלך אשור.

ואילו

איהו,

סנחריב,

יהיב דעתיה

[נתן דעתו]

על כולה ירושלים

להחריבה ולהגלותה.

בא נביא ואמר ליה

כשבא על ירושלים:

"כי לא מועף לאשר מוצק לה". אמר רבי אלעזר בר ברכיה,

כך היא כוונת הכתוב:

אין נמסר

עמו של חזקיה, שהוא

עם עייף בתורה

[עמל בתורה עד עייפות],

ביד מי המציק לו

[סנחריב].

מאי "כעת הראשון הקל ארצה זבולן וארצה נפתלי והאחרון הכביד דרך הים עבר הירדן גליל הגוים"?

לא כראשונים,

עשרת השבטים,

שהקלו מעליהם עול תורה

[וזהו שנאמר "כעת הראשון הקל וגו'"].

אבל אחרונים,

דורו של חזקיה,

שהכבידו עליהן עול תורה

[וזהו שנאמר "והאחרון הכביד"],

וראויין הללו לעשות להם נס כעוברי הים וכדורכי הירדן

[וזהו שנאמר "דרך הים עבר הירדן"].

אמר הקדוש ברוך הוא:

אם חוזר בו

סנחריב -

מוטב. ואם לאו

-

אני אעשה לו גליל בגוים

[שמגלגל בחרפה בכל הגוים] .

כתוב:

"אחרי הדברים והאמת האלה בא סנחריב מלך אשור ויבא ביהודה ויחן על הערים הבצרות ויאמר לבקעם אליו".

וסוברת הגמרא עתה, ש"אחרי הדברים והאמת" מדבר בחזקיה, שהיו הוא ודורו עוסקין בתורה. ואז בא סנחריב, ובא ביהודה ויאמר לבקעה.

ותמהה הגמרא:

האי רישנא להאי פרדשנא

[וכי מביאין דורון כזה לאדון כזה ]? כלומר, וכי מפני שהאמת כחזקיה, בא עליהם סנחריב?!

אלא כך הוא פירוש הפסוק:

"אחרי הדברים והאמת", מאי "אחר"?

אחר איזה דבר?

אמר רבינא: לאחר שקפץ הקדוש ברוך הוא ונשבע

[וזהו "אמת" שנאמר בפסוק, שחותמו וקיומו של הקדוש ברוך הוא - אמת הוא ] את השבועה דלהלן.

ואמר

הקדוש ברוך הוא:

אי אמינא ליה לחזקיה מייתינא ליה לסנחריב ומסרנא ליה בידך

[אם אומר לחזקיה שאביא עליו את סנחריב ואמסרנו בידו],

השתא אמר: לא הוא בעינא, ולא ביעתותיה בעינא

[עתה יאמר לי, אין אני חפץ לנצח אותו, ולא את הפחד מפניו אני רוצה ].

מיד קפץ הקדוש ברוך הוא ונשבע: דמייתינא ליה

[שאביא אותו].

שנאמר "נשבע ה' צבאות לאמר, אם לא כאשר דמיתי כן היתה, וכאשר יעצתי היא תקום, לשבר אשור בארצי, ועל הרי אבוסנו, וסר מעליהם עלו, וסבלו מעל שכמו יסור".

אמר רבי יוחנן: אמר הקדוש ברוך הוא, יבא סנחריב וסיעתו, ויעשה אבוס לחזקיהו ולסיעתו

[זהו לשון "אבוסנו". והיינו, שיהיו כולם פגרים מתים, ויאכילו ישראל את סוסיהם ובהמתם מתוך עצמות הפגרים, כעין אבוס ].

כתוב:

"והיה ביום ההוא יסור סבלו מעל שכמך, ועלו מעל צוארך, וחבל על מפני שמן". אמר רבי יצחק נפחא: חובל עול של סנחריב

[נתקלקל ונחבל עולו של סנחריב, שהיה רוצה להטיל על ישראל] -

מפני שמנו של חזקיהו, שהיה דולק בבתי כנסיות ובבתי מדרשות

בשעות החשיכה, כדי שיוכלו ללמוד תורה .

מה עשה

חזקיה?

נעץ חרב על פתח בית המדרש, ואמר: כל מי שאינו עוסק בתורה

-

ידקר בחרב זו!

בדקו מדן ועד באר שבע, ולא מצאו עם הארץ.

בדקו

מגבת ועד אנטיפרס

[מקומות הן, בגבול ארץ ישראל],

ולא מצאו תינוק ותינוקת, איש ואשה, שלא היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה.

ועל אותו הדור הוא אומר: "והיה ביום ההוא יחיה איש עגלת בקר ושתי צאן וגו'."

שיהיה די לו לאדם בכל כך מעט צאן.

ואומר: "והיה ביום ההוא יהיה כל מקום אשר יהיה שם אלף גפן באלף כסף לשמיר ולשית יהיה".

וכך הוא פירושו של הפסוק: ש

אף על פי שאלף גפן באלף כסף,

שהגפנים יקרים מאוד, לפי שאין להם הרבה גפנים, והעוסק בכרמים היה משתכר הרבה, בכל זאת -

לשמיר ולשית יהיה

הכרם. שהיו מניחין ישראל כרמיהן בור, ועוסקין בתורה.

כתוב:

"ואסף שללכם אסף החסיל

כמשק גבים שקק בו".

אמר להם נביא לישראל: אספו שללכם

[שלל חילו של סנחריב, שנפלו כולם פגרים מתים].

אמרו לו

ישראל לנביא:

לבזוז

כל אחד לעצמו,

או לחלוק

לכולם שוה בשוה את כל השלל?

אמר להם

: חלקו את השלל

כאסף החסיל.

כפי שהחסיל אוסף את מאכלו [חסיל הוא מין חגב].

מה אסף החסיל

-

כל אחד ואחד

נוטל

לעצמו, אף שללכם

-

כל אחד ואחד

יטול

לעצמו.

אמרו לו: והלא ממון עשרת השבטים מעורב בו,

שהרי כשהגלה סנחריב את עשרת השבטים, נטל מהם את ממונם, והיאך אנו מותרים ליטול אותו ממון לעצמנו?

אמר להם: "כמשק גבים שקק בו"

[הרי זה כאילו צינורות שמזלפים מים נובעים השקו באותו ממון - וטיהרוהו].

מה גבים הללו, מעלין את האדם מטומאה לטהרה,

על ידי שטובל במים שבהם,

אף ממונם של ישראל, כיון שנפל ביד גוים

-

מיד טיהר,

ומותר לישראל אחר .

אמר רב הונא: עשר מסעות נסע אותו רשע באותו היום

. שנאמר: "בא על עית, עבר במגרון, למכמש יפקיד כליו, עברו מעברה, גבע מלון לנו, חרדה הרמה, גבעת שאול נסה", "צהלי קולך בת גלים, הקשיבה לישה, עניה ענתות, נדדה מדמנה, ישבי הגבים העיזו".

ותמהינן:

הני,

המסעות שנמנו בפסוקים אלו,

טובא הויין

[רבים יותר הם], שהרי יש כאן י"ב מסעות!

ומבארינן: מה שנאמר בפסוק

"צהלי קולך בת גלים",

אין זה אחד מן המסעות, אלא

נביא הוא דקאמר לה לכנסת ישראל: צהלי קולך בת גלים, בתו של אברהם יצחק ויעקב, שעשו מצות

רבות

כגלי הים.

וכן מה שנאמר

"הקשיבה לישה",

אין זה אחד מהמסעות, אלא כך אמר הנביא לכנסת ישראל:

מהאי,

מסנחריב,

לא תסתפי

[אל תחששי].

אלא איסתפי מנבוכדנצר הרשע, דמתיל כאריה

[שנמשל לאריה].

שנאמר

עליו בספר ירמיה:

"עלה אריה מסבכו וגו'."

וזהו שנאמר כאן "הקשיבה לישה", ש"ליש" הוא ארי.