Sanhedrin 93a — Talmud auf Deutsch

אמר רבי יוחנן:

גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת

, שהזכירם הכתוב קודם למלאך.

שנאמר: "ענה ואמר

[נבוכדנצר]:

הא אנא חזי גברין ארבעה שרין מהלכין בגו נורא, וחבל לא איתי בהון, ורוה די רביעאה דמה לבר אלהין"

[ראיתי ארבעה אנשים מותרים מאסוריהם, מהלכים בתוך האש, ואין בהם חבלה, ותוארו של הרביעי דומה למלאך אלקים].

אמר רבי תנחום בר חנילאי: בשעה שיצאו חנניה מישאל ועזריה מכבשן האש, באו כל

אומות העולם

-

וטפחו לשונאיהן של ישראל

[כינוי הוא לישראל]

על פניהם. אמרו להם: יש לכם אלוה כזה,

שמציל אתכם מן האש,

ואתם משתחוים לצלם?!

מיד פתחו

ישראל

ואמרו: "לך ה' הצדקה ולנו בשת הפנים כיום הזה"

.

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מאי דכתיב: "אמרתי אעלה בתמר אחזה בסנסניו"?

"אמרתי אעלה בתמר"

-

אלו ישראל,

שנמשלו לתמר . שמתחילה סברתי שיהו בהם צדיקים הרבה.

ועכשיו לא עלה בידי אלא סנסן אחד, של חנניה מישאל ועזריה.

אמר רבי יוחנן: מאי דכתיב: "ראיתי הלילה והנה איש רכב על סוס אדם והוא עמד בין

ההדסים אשר במצלה וגו'",

מאי "ראיתי הלילה"?

ביקש הקדוש ברוך הוא להפוך את כל העולם כולו ללילה,

מפני שהשתחוו לצלם של נבוכדנצר.

"והנה איש רכב", אין איש

-

אלא הקדוש ברוך הוא. שנאמר: "ה' איש מלחמה ה' שמו". "על סוס אדם", ביקש הקדוש ברוך הוא להפוך את העולם כולו לדם.

כיון שנסתכל

הקדוש ברוך הוא

בחנניה מישאל ועזריה,

שמסרו נפשם ולא השתחוו לצלם -

נתקררה דעתו.

שנאמר: "והוא עמד בין ההדסים אשר במצלה". ואין הדסים

-

אלא צדיקים

. שנאמר: "ויהי

[מרדכי]

אמן את הדסה"

[והדסה היא אסתר הצדקת] .

ואין מצולה

-

אלא בבל, שנאמר: "האמר לצולה חרבי ונהרתיך אוביש"

.

דהיינו, שהעמיד הקדוש ברוך הוא את עצמו מכעסו, בזכות ההדסים, שהם הצדיקים, אשר במצולה, בבבל.

מיד, מלאים רוגז

-

נעשים שרוקים

[צבועים ],

ו

אחר כך

אדומים

-

נעשו לבנים

, כשנסתכל הקדוש ברוך הוא בצדיקים ונח מכעסו.

אמר רב פפא

: מזה שאמר הכתוב שסוס אדום סימן קללה הוא,

שמע מינה

ש

סוסיא חיורא

-

מעלי לחלמא

[הרואה סוס לבן בחלומו, סימן יפה הוא לו ].

ועתה חוזרת הגמרא ודנה בענין חנניה מישאל ועזריה.

ורבנן,

חנניה מישאל ועזריה,

להיכן אזלו

[לאן הלכו] לאחר שיצאו מן הכבשן? [שהרי אינם מוזכרים שוב במקרא ].

אמר רב: בעין הרע,

שהיו מסתכלים בהם בתמיהה על שיצאו בשלום מהכבשן -

מתו.

ושמואל אמר: ב

אותו

רוק

שרקקו אומות העולם, כשאמרו: "יש לכם אלוה כזה ואתם משתחוים לצלם?!", באותו רוק

טבעו

.

ורבי יוחנן אמר

: באמת לא מתו לאחר מכן, אלא

עלו לארץ ישראל, ונשאו נשים והולידו בנים ובנות.

ונדון זה, מה נעשה בעניינם של חנניה מישאל ועזריה לאחר מכן,

כתנאי

[מחלוקת תנאים היא], וכפי ששנינו בברייתא:

רבי אליעזר אומר: בעין הרע מתו.

רבי יהושע אומר: ברוק טבעו.

וחכמים אומרים: עלו לארץ ישראל, ונשאו נשים, והולידו בנים ובנות. שנאמר: "שמע נא יהושע הכהן הגדול אתה ורעיך הישבים לפניך כי אנשי מופת המה".

איזו הם אנשים שנעשה להן מופת?

הוי אומר: זה חנניה מישאל ועזריה

. מוכח שלאחר מכן חזרו לארץ ישראל, והיו אצל יהושע הכהן הגדול.

ודניאל,

שלא מצינו שהושלך עמהם לכבשן האש,

להיכן אזל

[לאן הלך, היכן היה] בזמן שהושלכו חבריו?

אמר רב: למיכרא

[לחפור]

נהרא רבא בטבריא

.

ושמואל אמר

: נבוכדנצר שלחו

לאתויי

מארץ ישראל לבבל

ביזרא דאספסתא

[להביא זרע של עשב, שהוא מאכל בהמה] .

ורבי יוחנן אמר

: נבוכדנצר שלחו

לאתויי חזירי

[להביא חזירים]

דאלכסנדריא של מצרים,

שהיו גדולים ומשובחים, כדי לגדלם בבבל להוליד וולדות. ותמהינן:

איני?

וכי אפשר היה להביא חזירים ראויים ללידה ממצרים?

והתניא

גבי מה שאמר רבי טרפון, שבהמה שניטלה האם [הרחם] שלה - טריפה היא, שאינה יכולה לחיות, שבא מעשה לפני חכמים והתירוה, לפי ש

תודוס הרופא אמר: אין פרה וחזירה יוצא מאלכסנדריא של מצרים שאין חותכין האם שלה, בשביל שלא תלד

ויהיו מצויין במקומות אחרים. והרי למרות זאת הם חיים אחר כך, ומוכח שאין הבהמה נעשית טריפה משום שאין לה אם!

על כל פנים, הרי אין חזירה יוצאה ממצרים לפני שחותכין את האם שלה, והיאך הוציא דניאל משם חזירים כדי להוליד וולדות?

ומתרצינן: דניאל

זוטרי אייתי, בלא דעתייהו

[הוציא משם חזירים קטנים, ולכן לא העלו המצרים על דעתם שכוונתו כדי להוליד וולדות, והתירו להוציאם בלא חיתוך האם ].

תנו רבנן: שלשה היו באותה עצה

שדניאל לא יהיה שם:

הקדוש ברוך הוא, ודניאל, ונבוכדנצר.

הקדוש ברוך הוא אמר: ניזיל דניאל מהכא,

דלא לימרו בזכותיה איתנצל

[שלא יאמרו שבזכותו נצלו חנניה מישאל ועזריה].

ודניאל אמר: איזיל מהכא, דלא ליקיים בי "פסילי אלהיהם תשרפון באש".

משום שנבוכדנצר עשאו לדניאל אלוה, והשתחווה לו, וחשש דניאל שיתקיים בו המקרא הזה, שמצוה לשרוף את אלוהי הגויים באש.

ונבוכדנצר אמר: יזיל דניאל מהכא, דלא לימרו קלייה לאלהיה בנורא.

שהיות ועבד את דניאל והשתחווה לו, חשש שמא ישרף באש, ויאמרו עליו ששרף את אלוהיו.

ומניין

לנו

דסגיד ליה

[שהשתחוה לו]?

דכתיב: "באדין מלכא נבוכדנצר נפל על אנפוהי ולדניאל סגד וגו'."

כתוב:

"כה אמר ה' צבאות אלהי ישראל אל אחאב בן קוליה ואל צדקיהו בן מעשיה הנבאים לכם בשמי לשקר וגו'." ו

עוד

כתיב: "ולקח מהם קללה לכל גלות יהודה אשר בבבל לאמר ישימך ה' כצדקיהו וכאחאב אשר קלם מלך בבל באש".

"אשר שרפם

מלך בבל" -

לא נאמר, אלא "אשר קלם".

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: מלמד שעשאן כקליות

[שבלים מהובהבין באש ].

עוד כתוב שם, שהסיבה שנשרפו באש:

"יען אשר עשו נבלה בישראל וינאפו את נשי רע יהם".

מאי עבוד

[מה עשו] אחאב וצדקיהו?

אזול לגבי ברתיה

[הלכו אל בתו]

דנבוכדנצר.

אחאב אמר לה: כה אמר ה', השמיעי אל צדקיה

[לזנות]!

וצדקיה אמר: כה אמר ה', השמיעי אל אח אב!

אזלה

[הלכה]

ואמרה ליה לאבוה

נבוכדנצר את הדברים.

אמר לה

: לא יתכן שבאמת כך נתנבאו משמים, שהרי

אלהיהם של אלו שונא זימה הוא!

אלא,

כי אתו לגבך

-

שדרינהו לגבאי

[כשיבואו שוב אצלך, שלחי אותם אלי].

כי אתו לגבה, שדרתנהו לגבי אבוה

[כשבאו אליה, שלחה אותם אל אביה].

אמר להו

נבוכדנצר:

מאן אמר לכון

[מי אמר לכם] את הדברים שאמרתם לבתי?

אמרו

לו:

הקדוש ברוך הוא

אמר לנו.

אמר להם:

והא חנניה מישאל ועזריה שאלתינהו

אם מותר לעשות כדבר הזה,

ואמרו לי: אסור!

אמרו ליה: אנן נמי נביאי כוותייהו

[גם אנו נביאים כמוהם].

לדידהו

[להם] -

לא אמר

להו

הקדוש ברוך הוא.

לדידן

[לנו] -

אמר לן.

אמר להו: אנא בעינא דאיבדקינכו

[אני רוצה לבדוק אתכם],

כי היכי דבדקתינהו לחנניה מישאל ועזריה,

שהשלכתים לכבשן האש, וניצלו.

אמרו ליה: אינון תלתא הוו, ואנן תרין

[הם היו שלשה צדיקים, ואילו אנו - רק שנים].

אמר להו: בחרו לכון מאן דבעיתו בהדייכו

[בחרו לכם עוד אחד שיושלך אתכם לכבשן].

אמרו

לו: יושלך עמנו

יהושע כהן גדול.

משום ש

סברי: ליתי יהושע דנפיש זכותיה, ומגנא עלן

[יבוא יהושע שמרובין זכויותיו, ויגן עלינו].

אחתיוהו, שדינהו

[הביאוהו, והשליכום] לכבשן.

אינהו איקלו

[הם, אחאב וצדקיהו, נשרפו]. ואילו

יהושע כהן גדול

-

איחרוכי מאניה

[נחרכו בגדיו].

שנאמר: "ויראני את יהושע

הכהן הגדול עמד לפני מלאך ה' וגו'." וכתיב

בהמשך:

"ויאמר ה' אל השטן יגער ה' בך וגו'

הלא זה אוד מוצל מאש!" משמע שיהושע היה כמו אוד, שנחרך באש.

אמר ליה

נבוכדנצר ליהושע:

ידענא דצדיקא את

[יודע אני שצדיק אתה].

אלא מאי טעמא אהניא בך פורתא נורא

[למה הועילה בך האש מעט, שנחרכו בגדיך], ואילו

חנניה מישאל ועזריה

-

לא אהניא בהו

האש

כלל?

אמר ליה

יהושע:

אינהו תלתא הוו,

ומרובים זכויותיהם,

ואנא חד

[הם היו שלשה צדיקים כשהושלכו, ואילו אני - רק אחד], שהרי אחאב וצדקיהו שהיו אתי - רשעים היו.

אמר ליה

נבוכדנצר:

והא אברהם יחיד הוה

כשהשליכו נמרוד לכבשן האש, ולא ניזוק כלל!

אמר לו יהושע:

התם לא הוו רשעים בהדיה, ולא אתיהיב רשותא לנורא

[לא היו עמו רשעים, ולא ניתנה רשות לאש להזיק]. מה שאין כן

הכא,

ד

הוו רשעים בהדי

-

ואתיהיב רשותא לנורא

[שהיו עמי רשעים, וניתנה רשות לאש] .

היינו דאמרי אינשי

[זהו שאומרים האנשים]:

תרי אודי יבישי וחד רטיבא

-

אוקדן יבישי לרטיבא

[שני אודים יבשים ואחד לח, שורפים היבשים את הלח].

אמנם, הטעם שאמר יהושע לנבוכדנצר על שנחרכו בגדיו, דחייה בעלמא דחאו, ואין זה הטעם האמיתי.

ולכן שואלת הגמרא:

מאי טעמא איענש

יהושע, שנחרכו בגדיו?

אמר רב פפא

: משום

שהיו בניו נושאין נשים שאינן הגונות לכהונה, ולא מיחה בהן.

שנאמר: "ויהושע היה לבש בגדים צואים".

ויש לתמוה:

וכי דרכו של יהושע ללבוש בגדים צואים?

אלא, מלמד שהיו בניו נושאים נשים שאינן הגונות לכהונה, ולא מיחה בהן

.

אמר רבי תנחום, דרש בר קפרא בציפורי: מאי דכתיב

גבי רות, שאמרה לחמותה לאחר שליקטה בשדה בועז:

"שש השערים האלה נתן לי". מאי "שש השערים"?

אילימא שש

גרעיני

שעורים ממש, וכי דרכו של בועז ליתן מתנה

רק

שש שעורים?

והלא שנינו במסכת פאה, שאין פוחתין לעני בגורן מחצי קב שעורים!