Sanhedrin 70b — Talmud auf Deutsch

שאין לך דבר שמביא יללה לאדם אלא יין,

לכן מסתבר, שבגלל היין נקנסה עליו מיתה ובכיה לעולם.

רבי יהודה אומר: חטה היה. שאין התינוק יודע לקרוא "אבא ואימא" עד שיטעום טעם דגן

, הרי שחטה מביאה דעת, ולכן משמע שהיא עץ ה"דעת" .

רבי נחמיה אומר: תאנה היה. שבדבר שקלקלו

-

בו נתקנו, שנאמר

(בראשית ג):

"ויתפרו עלה תאנה

", והיא מדת הקדוש ברוך הוא, באיזמל שהוא מכה - בו הוא מרפא, נס בתוך נס .

הגמרא מוסיפה לדרוש בגנות שתיית יין מרובה.

נאמר בספר משלי (לא):

דברי למואל למלך, משא אשר יסרתו אמו.

מה ברי, ומה בר בטני, ומה בר נדרי... אל למלכים למואל! אל למלכים שתו יין ולרוזנים אי שכר! פן ישתה וישכח מחקק, וישנה דין כל בני עוני".

למואל מלך - הוא כינוי לשלמה המלך: "למו א-ל", מעשיו וחכמתו הם להקב"ה. משא - הוא תוכחת מוסר, אשר יסרתו אמו, בת שבע אם שלמה.

הגמרא דורשת את מאמר מוסרה לשלמה בנה, בראותה אותו שהוא בעל הנאה ומרבה בסעודתו.

אמר רבי יוחנן אמר רבי שמעון בר יוחאי

: "יסרתו" אמו, נדרש מלשון "מלקות" [כמו שנאמר בבן סורר ומורה: "ויסרו אותו", ודרשו חכמים שלוקה.] -

מלמד, שכפאתו אמו על העמוד

כדרך הלוקין

, ואמרה לו: "מה ברי ומה בר בטני ומה בר נדרי"

-

"מה ברי!", הכל יודעים שאביך ירא שמים הוה

,

עכשיו

אם תמשיך בתאוותיך ותהיה רשע, לא יתלו הבריות זאת באביך, אלא

יאמרו: "אמו גרמה לו"

להיות רשע, לכן אמרה: "מה ברי" למה תגרום לרנן אחריך שהנך בני ולא בן דוד.

"ומה בר בטני!" כל הנשים של בית אביך, כיון שמתעברות, שוב אינן רואות פני המלך. ואני דחקתי

את עצמי

ונכנסתי

לאביך,

כדי שיהא לי בן מזורז ומלובן

, שהתשמיש יפה לולד בשלשה חדשים האחרונים, וזו מאמרה "ומה בר בטני", מעי גרמו לך להיות בעל צורה ובעל כח.

"ומה בר נדרי!" כל הנשים של בית אביך היו נודרות: "יהא לי בן הגון למלכות

".

ואני נדרתי ואמרתי: "יהא לי בן זריז וממולא בתורה והגון לנביאות".

ואתה נמשך אחר תאוותיך?! לא

!

"אל למלכים למואל! אל למלכים שתו יין!

"אל למלכים!

" כך

אמרה לו: "מה לך אצל מלכים ששותים יין ומשתכרים"

. "למואל" נדרש:

ו

כשמשתכרים

אומרים: "למה לנו אל"

-

"ולרוזנים אי שכר"

ונדרש: רוזנים מלשון "רז", וכך אמרה לו:

"מי שכל רזי עולם גלויים לו, ישתה יין וישתכר?!

ויאמר: "איה שכר" ?!

איכא דאמרי: "מי שכל רוזני עולם משכימין לפתחו

לבקש ממנו דברי חכמה, כמו מלכת שבא,

ישתה יין וישתכר?!

" הלא תטרף עליו דעתו.

אמר רבי יצחק: מניין

אנו למדים

שחזר

בו

שלמה והודה לאמו

-

דכתיב

סמוך לאותו משא:

"כי בער אנכי מאיש ולא בינת אדם לי,

שלמה המלך מודה שטרם שאמו הוכיחה ויסרה אותו, היה בער בלי בינת אדם, ונדרש:

"כי בער אנכי מאיש"

היינו

מנח

שנקרא איש,

דכתיב: "ויחל נח איש האדמה

",

"ולא בינת אדם לי"

\-

זה אדם הראשון",

כלומר, הייתי בער בלי בינה, ולא למדתי ממעשיהם את גודל הגנות בשתיית יין, ושתיתי יותר מהם .

שנינו במשנתינו:

אכל בחבורת מצוה

[אינו נעשה בן סורר ומורה].

הגמרא מביאה מאמר רבי אבהו [רבי אבהו לא אמר דינו כפירוש על המשנה].

אמר רבי אבהו

: בן סורר ומורה

אינו חייב, עד שיאכל

בשר ויין

בחבורה שכולה סריקין

אנשים ריקים. כי הם ירגילוהו במעשים המכוערים, אבל אם יש בחבורה אדם הגון - לא ימשך בכך .

ומקשינן:

ו

הא

אנן תנן

במשנתינו:

אכל בחבורת מצוה אינו נעשה בן סורר ומורה

-.

ונדייק:

טעמא

הטעם שאינו נמשך

ד

אכל בחבורת

מצוה, הא

אבל אם

לאו מצוה

, הריהו נעשה בן סורר ומורה,

אף על גב דלאו כולה סריקין

שאין כולם אנשים ריקים.

המשנה היתה יכולה להשמיענו חידוש גדול יותר דאפילו חבורה שאינה של מצוה, גם יפטר אם יש שם אדם אחד הגון.

ומתרצינן: לעולם חייב רק בחבורה שכולה סריקין, ואמנם,

הא קמשמע לן,

המשנה משמיעה חידוש גדול

, דאף על גב דכולה סריקין

, בכל זאת

כיון דבמצוה קא עסיק

שהתחברותם עתה היא לסעודת מצוה -

לא מימשיך

לא יימשך למעשים מכוערים .

שנינו במשנתינו:

אכל בעיבור החודש

[אינו נעשה בן סורר ומורה ].

מהות סעודת עיבור החודש יבואר בהמשך.

ומקשינן:

למימרא

האם נלמוד מכך

ד

לסעודת עיבור החודש -

בשר ויין מסקו

מעלים לעלייה ששם אכלו, היות והבן סורר ומורה אכל עמהם -

ו

הא

תניא

שנינו ברייתא:

אין עולין לה אלא בפת דגן

וקטנית בלבד?

ומתרצינן: אכן, הם אכלו פת דגן וקטניות, והבן סורר ומורה העלה עמו בשר ויין,

והא קמשמע לן

משמיענו המשנה:

אף על גב, דאין עולין לה אלא בפת וקטנית, ואיהו

הוא

אסיק

העלה עמו

בשר ויין,

ולכאורה אינו מצטרף עמהם, ולא נקרא שאכל סעודת מצוה -

בכל זאת,

כיון דבמצוה קא עסיק

-

לא ממשיך.

עתה מבארת הגמרא מהי סעודת עיבור החודש.

וכתב רש"י: ודאי שאין זו אסיפה לשם עיון האם לעבר את החודש, המבואר בפרק ראשון, דהרי עלו לאור עיבורו שהוא ליל מוצאי יום שלושים אחרי שכבר עיברו, ואם מעברין את החודש אין צורך כלל בעיון, שכבר קידשוהו שמים. ועוד, למה הוצרכו עשרה בני אדם, הרי שם נאמר שמספיק שלשה מעיינים.

אלא, שהיו עושים אסיפה עם סעודה, כדי לפרסם הדבר שעיברו בית דין את החודש .

תנו רבנן: אין עולין בעיבור החודש פחות מעשרה בני אדם

, להגדיל הפרסום.

ואין עולין לה, אלא בפת דגן וקטנית.

ואין עולין לה, אלא לאור עיבורו

, יום העיבור הוא יום השלושים, שהוא היום ש"עיברו" - הוסיפו על החודש, ואור יום עיבוררו, הוא מוצאי יום שלושים, ליל שלושים ואחד.

ואין עולין לה ביום, אלא בלילה.

ורמינן:

והתניא

הרי שנינו בברייתא אחרת:

אין עולין לה בלילה אלא ביום.

ומתרצינן: אכן, עשו זאת בלילה, ועל כך שנינו: אין עולים ביום אלא בלילה. אלא, שמרוב רצונם לעשותה בפרסום - עלו מבעוד יום סמוך ללילה, כדי שיראום אנשים כשעולין, ועל כך שנינו: אין עולין בלילה אלא ביום .

כמו דאמר רב חייא בר אבא לבניה

לבניו:

אחריפו

הקדימו

ועולו!

לאסיפה זו,

אחריפו ופוקו!

הקדימו לצאת מאסיפה זו בהשכמה, בהיות הבוקר, אחרי שתהיו שם כל הלילה, ואם תאחרו, יחשבו הרואים שעליתם בבוקר. מה שאין כן אם תרדו תיכף בהשכמה יבינו שישבתם שם כל הלילה, ואם תעשו כן -

כי היכי דלישמעו בכו אינשי

תעבור השמועה שעיברו את החודש.

שנינו במשנתינו:

אכל מעשר שני בירושלים

. [אינו נעשה בן סורר ומורה].

מבארת הגמרא:

כיון דכי אורחיה הוא קא אכיל ליה

, אוכלו כדרך מצוותו, כן ציוותה התורה (דברים יד): "ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר בצאן וביין ובשכר", לכן

לא ממשיך.

שנינו במשנתינו:

אכל נבילות וטרפות שקצים ורמשים

. [אינו נעשה בן סורר ומורה].

הגמרא מביאה מאמר רבא. [רבא לא אמר דינו כפירוש על המשנה].

אמר רבא: אכל בשר עוף

-

אינו נעשה בן סורר ומורה

, כיון דלא ממשיך, ואינו כבשר בהמה .

ומקשינן:

והא אנן תנן: אכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים

אינו נעשה בן סורר ומורה -

ונדייק: רק "שקצים" - סתם שקצים הן עופות "טמאים", הוא דאינו נעשה בן סורר ומורה, לפי שהן עופות האסורים,

הא

עופות

טהורין

-

נעשה בן סורר ומורה.

ומתרצינן: רבא אכן סובר, שבשר עוף אינו בשר לגבי דין בן סורר ומורה, אבל מודה, שאם אכל תרטימר פחות כזית בשר בהמה, והשלים לשיעור תרטימר עם בשר עוף - מצטרף -

ולכן,

כי תנן נמי מתניתין,

באה המשנה להשמיענו:

להשלים,

שאם השלימו לשיעור תרטימר בכזית בשר "שקצים" - אינו נעשה בן סורר ומורה, כיון שהיא אכילת איסור.

שנינו במשנתינו:

אכל דבר שהוא מצוה ודבר עבירה.

[אינו נעשה בן סורר ומורה].

יש להקשות: מה משמיענו המשנה, הרי כבר השמיעה לנו דבר מצוה - חבורת מצוה, עיבור החודש, מעשר שני בירושלים, וכן דבר עבירה - נבילות וטריפות שקצים ורמשים?

ומתרצינן: אם היתה משמיעה רק דבר מצוה, היה נשמע: רק אכילת מצוה ממש, כגון: כהנים האוכלים קדשים, או בני ישראל האוכלים קרבן פסח -

ולכן באה להוסיף:

דבר מצוה

, אף שאינה מצוה ממש, כגון: סעודת

תנחומי אבלים

שהיא תקנת חכמים .

וכן משמיעה לנו:

דבר עבירה

שאינה מן התורה, אלא כגון: אם אכל ביום

תענית ציבור,

שאיסור אכילה בו הוא מדרבנן -

בכל זאת, אינו נעשה בן סורר ומורה.

ומבארת הגמרא:

וטעמא מאי?

למה פטור על אכילת עבירה, בין על אכילת איסור מן התורה ובין על איסור דרבנן .

אמר קרא: "איננו שומע בקולנו"

ונדרש:

בקולנו

בקול אביו ואמו הוא דאינו שומע, ובא למעט:

ולא

זה, האוכל דבר איסור, שאינו שומע אף

בקולו של מקום

הקדוש ברוך הוא.

שנינו במשנתינו:

אכל כל מאכל ולא אכל בשר, שתה כל משקה ולא שתה יין

אינו נעשה בן סורר ומורה.

יש להקשות, מה באה המשנה להרבות, הרי אמרה כבר במפורש: עד שיאכל וישתה יין?

ומתרצינן: סלקא דעתך שלא דוקא בשר ויין, אלא אף מאכלים ומשקים הדומים להם - בכך שמשביעים ומשכרין, לכן מדגישה המשנה: אכל "כל מאכל" ולא אכל בשר, שתה "כל משקה" ולא שתה יין - אינו נעשה בן סורר ומורה.

ומה הם אותם מאכלים ומשקים המשביעים ומשכרים כבשר ויין?

אכל כל מאכל ולא אכל בשר, לאתויי,

בא לכלול בכלל הדברים שאינו נעשה בהם בן סורר ומורה,

דבילה

תאנה

קעילית

הבא מאותו מקום.

שתה כל משקה ולא שתה יין, לאתויי דבש וחלב

המשכרים.

כמו

דתניא

: כהן ש

אכל דבילה קעילית, ושתה

או ששתה

דבש

מי דבש

וחלב

ונכנס

למקדש

-