Sanhedrin 39a — Talmud auf Deutsch

ואלו הן:

"אבות יאכלו בוסר

ושיני בנים תקהינה"

[ירמיה לא' כח']

, "מאזני צדק אבני צדק"

[ויקרא יט' לו']

, "צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו"

[משלי יא' ח'] .

אמר ליה כופר

לרבן גמליאל: אלהיכם גנב הוא! דכתיב "ויפל ה' אלהים תרדמה על האדם ויישן".

אמרה ליה ברתיה, שבקיה. דאנא מהדרנא ליה.

עזבהו, אני אענה לו:

אמרה ליה: תנו לי דוכוס אחד.

תנו לי שופט לנקום נקמה.

אמר לה: למה ליך?

אמרה לו:

ליסטין באו עלינו הלילה, ונטלו ממנו קיתון של כסף, והניחו לנו קיתון של זהב.

אמר לה: ולוואי שיבא עלינו בכל יום.

אמרה לו:

ולא יפה היה לו לאדם הראשון, שנטלו ממנו צלע אחת, ונתנו לו שפחה לשמשו

?!

אמר לה: הכי קאמינא, אלא לשקליה בהדיא!

כך כוונתי לשאול, מדוע נטלה ממנו מתוך שינה, כגנב במחתרת, ולא לקחה ממנו בגלוי?

אמרה ליה: אייתו לי אומצא דבישרא.

הביאו לי חתיכת בשר חי.

אייתו לה, אותבה תותי, בחשא, אפיקתה, אמרה ליה אכול מהאי.

כשהביאו לה, הניחה אותה תחת האפר לצלותה, והגישה לו לאוכלה.

אמר לה: מאיסא לי,

כיון שראיתי כיצד מכינים אותה קודם חיתוכה, איני יכול לאוכלה.

אמרה ליה: ואדם הראשון נמי, אי הות שקילה בהדיא,

והיה רואה כיצד הקב"ה יוצר את האשה,

הוה מאיסא ליה.

עוד

אמר ליה כופר לרבן גמליאל: ידענא אלהייכו מאי קא עביד,

יודע אני מה הקב"ה עושה כעת .

איתנגד ואיתנח.

ספק רבן גמליאל את כפיו ונאנח.

אמר ליה, מאי האי?

מדוע נאנחת?

אמר ליה: בן אחד יש לי בכרכי הים, ויש לי געגועים עליו, בעינא דמחוית ליה ניהלי.

רוצה אני שתראה לי היכן הוא, ומה מעשיו כעת.

אמר, מי ידענא היכא ניהו?!

וכי יודע אני היכן הוא?

אמר ליה: דאיכא בארעא לא ידעת, דאיכא בשמיא ידעת?!

הנעשה בארץ אינך יודע, והנעשה בשמים תדע?!.

אמר ליה כופר לרבן גמליאל: כתיב

[תהלים קמז' ד']

"מונה מספר לכוכבים" מאי רבותיה? אנא מצינא למימנא כוכבי!

מה גדולה היא, הא אף אני יכול למנות הכוכבים ?

אייתי חבושי

ם

, שדינהו בארבילא וקא מהדר להו,

הניחם במסננת, והניעם אנה ואנה.

אמר ליה מנינהו!

אמר ליה: אוקמינהו.

העמידם במקום אחד, ואז אוכל למנותם.

אמר ליה: רקיע נמי הכי הדרא.

אף הכוכבים ברקיע נעים מהכא להתם, ולא תוכל למנותם.

איכא דאמרי: הכי אמר ליה,

הכופר לרבן גמליאל:

מני לי כוכבי.

כלומר, יודע אני את מנין הכוכבים.

אמר ליה, אימא לי ככיך ושיניך כמה הוה?

אמור לו כמה שינים יש בפיך?

שדא ידיה לפומיה וקא מני להו.

הכניס ידו לפיו לספור שיניו.

אמר ליה: דאיכא בפומיך לא ידעת דאיכא ברקיעא ידעת?!

מה יש בפיך אינך יודע, ומה שבשמים תדע?!.

אמר ליה כופר לרבן גמליאל, מי שברא הרים לא ברא רוח.

שנאמר

[עמוס ד' יג'],

"כי הנה יוצר הרים

ובורא רוח".

משמע, שנים הם, אחד יצר, ואחד ברא.

אמר לו רבן גמליאל:

אלא מעתה גבי אדם, דכתיב

[בראשית א' כז']

"ויברא",

ומאידך [שם ב' ז'] כתיב

"וייצר", הכי נמי מי שברא זה לא ברא זה?!

ואם תאמר, אכן, חלק מאברי האדם נבראו על ידי אחד, וחלק על ידי אחר,

מה תאמר על ראשו של האדם, שהוא

טפח על טפח

ש

יש בו באדם, ושני נקבים יש בו,

עינים, ואוזנים, וכי

מי שברא זה לא ברא זה?!

שנאמר

[תהלים צד' ט']

"הנוטע אוזן הלא ישמע ואם יוצר עין הלא יביט"?!

אמר ליה: אין!

אמר ליה: ו

כי

בשעת מיתה כולן,

הנוטע, היוצר, והבורא,

נתפייסו

להמיתו באותה שעה

?!

אמר ליה ההוא אמגושא

[מכשף]

לאמימר

: רואה אני על ידי כישוף, כי

מפלגך לעילאי דהורמיז

66 , מפלגך לתתאי דאהורמיז.

חלקך העליון נברא על ידי שד, והתחתון על ידי הקב"ה .

אמר ליה

אמימר

, אם כן היכי שביק ליה

אהורמיז להורמיז לעבורי מיא בארעיה,

היאך מתיר הורמיז לאהורמיז, להעביר החלקו מים סרוחים? שהרי כל מה שאדם מכניס לפיו מוציא מנקביו?.

אמר ליה קיסר לר' תנחום: תא ליהוו כולן לעמא חד.

בואו ונהיה כולנו לעם אחד.

אמר לו רב תנחום: לחיי! אנן דמהלינן לא מצינן מיהוי כוותייכו, אתון מהליתו והוו כוותן.

בכבוד רב. אך אנחנו המהולים, איננו יכולים להיות כמוכם, ועליכם למול את עצמכם כדי להיות כמונו.

אמר ליה

הקיסר:

מימר שפיר קאמרת, מיהו כל דזכי למלכא לשדיוה לביבר.

יפה ענית. אך כל המנצח את המלך בויכוח, יטילוהו לכלוב האריות.

שדיוה לביבר ולא אכלוה.

הטילוהו לבור, ולא אכלוהו האריות.

אמר ליה ההוא מינה

לקיסר

, האי דלא אכלוה משום דלא כפין הוא.

לא אכלוהו כיון שלא היו רעבים.

שדיוה ליה לדידיה ואכלוה.

הטילו את אותו מין, ואכלוהו האריות.

אמר ליה כופר לרבן גמליאל: אמריתו, כל בי עשרה שכינתא שריא

, שכינה שורה על כל עשרה מישראל, אם כן,

כמה

שכינתא איכא?

קרייה לשמעיה, מחא ביה באפתקא.

אמר ליה: אמאי על שמשא בביתיה דכופר?

קרא רבן גמליאל לשמשו של הכופר, והכהו על צוארו, ואמר לו: מדוע הנחת לשמש להכנס לבית הכופר?!

אמר ליה

הכופר:

שמשא אכולי עלמא ניחא.

כלומר, השמש מאירה בשוה לכל בני העולם.

אמר ליה:

ומה שמשא, דחד מן אלף אלפי רבוא שמשי דקמי קודשא בריך הוא, ניחא לכולי עלמא, שכינתא דקב"ה על אחת כמה וכמה

שיכולה לשרות על כל העולם.

אמר ליה ההוא מינא לרבי אבהו: אלהיכם גחכן הוא.

כלומר, משחק בנביאיו.

דקאמר ליה ליחזקאל,

[יחזקאל ד' ד']

"שכב על צדך השמאלי", וכתיב

[שם ו']

"ושכבת על צדך הימני".

ובאותו מעמד,

אתא ההוא תלמידא

לפני רבי אבהו

, אמר ליה, מאי טעמא דשביעתא,

למה ציוה הקב"ה על השמיטה?

אמר ליה, השתא אמינא לכו מילתא דשויא לתרוייהו.

אומר לכם דבר השוה לשניכם.

אמר הקב"ה לישראל, זרעו שש והשמיטו

שבע, כדי שתדעו שהארץ שלי היא,

ולא ירום לבבכם בשבח ארצכם, ותשכחו עול מלכות שמים

.

והן לא עשו כן, אלא חטאו, וגלו.

מנהגו של עולם, מלך בשר ודם שסרחה עליו מדינה, אם אכזרי הוא הורג את כולן, אם רחמן הוא, הורג חצים, אם רחמן מלא רחמים הוא מייסר הגדולים שבהן ביסורין.

אף כך הקב"ה מייסר את יחזקאל, כדי למרק עונותיהם של ישראל

.

אמר ליה ההוא מינא לרבי אבהו

: הרי

אלהיכם כהן הוא, דכתיב

[שמות כה' ב']

"ויקחו לי תרומה",

ואם כן,

כי קבריה למשה במאי טביל?

וכי תימא במיא, והכתיב

[ישעיהו מ' יב'],

"מי מדד בשעלו מים"?

אמר ליה, בנורא

[באש]

טביל.

דכתיב,

[ישעיהו סו' טו']

"כי הנה ה' באש יבא".

ומי סלקא טבילותא בנורא

, וכי מועילה טבילה באש

?!

אמר ליה, אדרבה! עיקר טבילותא בנורא הוא.

דכתיב,

[במדבר לא' כג'],

"וכל אשר לא

יבא באש תעבירו במים"

.

אמר ליה ההוא מינא לרבי אבינא: כתיב "מי כעמך כישראל גוי אחד בארץ", מאי רבותייהו? אתון נמי ערביתו בהדן,

ואף אתכם לא הוציא מהכלל,

דכתיב

[ישעיהו מ' יז'],

"כל הגוים כאין נגדו"?