Sanhedrin 101b — Talmud auf Deutsch

וכתיב:

"גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך יהודה".

והיינו, שתלמידי חזקיה כתבו את ספר משלי. מוכח שהיה חזקיה מלמד את כולן.

וכי חזקיה מלך יהודה לכל העולם כולו לימד תורה, ולמנשה בנו לא לימד תורה?

בודאי שאכן לימד גם את מנשה בנו תורה!

אלא: מכל טורח שטרח בו, ומכל עמל שעמל בו

ללמדו תורה,

לא העלהו למוטב

-

אלא יסורין.

שנאמר: "וידבר ה' אל מנשה ואל עמו

-

ולא הקשיבו, ויבא ה' עליהם את שרי הצבא אשר למלך אשור, וילכדו את מנשה בחחים, ויאסרהו בנחשתים, ויוליכהו בבלה".

וכתיב: "וכהצר לו

[כשהיה צר לו, למנשה]

חלה את פני ה' אלהיו, ויכנע מאד מלפני אלהי אבותיו, ויתפלל אליו, ויעתר לו, וישמע תחנתו, וישיבהו ירושלים למלכותו,

וידע מנשה כי ה' הוא האלהים".

הא למדת

-

שחביבין יסורין.

שרק על ידי יסורין שנתייסר, חזר מנשה בתשובה.

תנו רבנן: שלשה באו בעלילה.

כלומר, שלא באו לבקש מאת ה' בתפילה, אלא באו על הקדוש ברוך הוא בעלילה וטענה. שאמרו דברים של נצחון, שאין להם תשובה .

אלו הן: קין, עשו, ומנשה.

קין

-

דכתיב: "גדול עוני מנשוא". אמר לפניו

[לפני הקדוש ברוך הוא]:

רבונו של עולם! כלום גדול עוני

יותר

מששים ריבוא

של ישראל

שעתידין לחטוא לפניך

571 , ו

בכל זאת

אתה סולח להם?

עשו

-

דכתיב: "הברכה אחת היא לך אבי".

כלומר, וכי לא נותרה לך ברכה לברכני? ותשובה ניצחת השיבו, ועלתה לו .

מנשה

ש

בתחילה קרא לאלוהות הרבה, ו

רק

לבסוף,

כשראה שלא הועילו לו כל אותן אלוהות,

קרא לאלהי אבותיו

[וזהו שנאמר: "ויכנע לפי ה' אלקי אבותיו". משמע שעד עתה נכנע לפני אלהות אחרות]. וזהו שבא בעלילה. שאמר לקדוש ברוך הוא: אם לא תושיעני, מה הועיל לי שקראתי לך יותר משאר אלוהות?

שנינו במשנתנו:

אבא שאול אומר אף ההוגה את השם באותיותיו וכו'.

תנא: ו

זה ששנינו שההוגה את השם באותיותיו אין לו חלק לעולם הבא, היינו

בגבולין.

אבל במקדש לא, שהרי היו מברכים בשם המפורש.

ובלשון עגה

[בלשון לע"ז], אפילו במקדש אסור להגות .

שנינו במשנתנו:

שלשה מלכים וארבעה הדיוטות וכו'.

תנו רבנן: ירבעם

-

שריבע עם.

דהיינו, שריבץ את ישראל לארץ - והשפילם .

דבר אחר: ירבעם

-

שעשה מריבה בעם

על ידי עבודה זרה. שזה עובד, וזה מוחה בידו, ובאין לידי מחלוקת.

דבר אחר: ירבעם

-

שעשה מריבה בין ישראל לאביהם שבשמים.

בן נבט

-

בן שניבט

[שראה דבר בחלום, והיה סבור שהוא מביט יפה ומבין מה שהוא רואה].

ו

באמת

לא ראה

היטב, אלא טעה. כדאמרינן להלן.

תנא: הוא נבט, הוא מיכה, הוא שבע בן בכרי

.

נקרא

נבט

על שם

שניבט ולא ראה,

כדאמרינן לעיל.

נקרא

מיכה

על שם

שנתמכמך בבנין

של מצרים, שנתנוהו בבנין במקום לבנה. כפי שמצינו באגדה, שאמר לו משה לקדוש ברוך הוא: "אתה הרעות לעם הזה", שעכשיו אם אין להם לבנים, משימין בניהם של ישראל בבנין! אמר לו הקדוש ברוך הוא: קוצים הם מכלין [המצרים]! שגלוי וידוע לפני, שאילו יחיו אותם ילדים, יהיו רשעים גמורים.

ואם אינך מאמין, הוצא אחד מהם, ותראה מה יהיו מעשיו לבסוף.

הלך משה, והוציא את מיכה, שהרע לבסוף לישראל .

ומה שמו

האמיתי -

שבע בן בכרי שמו.

תנו רבנן: שלשה ניבטו ולא ראו

[דהיינו, צפו למרחוק, מה שעתיד להיות לעתיד, וטעו].

ואלו הן

אותם שלשה:

נבט, ואחיתופל, ואיצטגניני פרעה.

נבט

מה צפה וטעה?

ראה אש שיוצאת מאמתו

. הוא סבר,

שזהו סימן ש

איהו מליך

[שהוא עצמו ימלוך], ולכן נתאמץ שבע בן בכרי [שהוא נבט, כפי שהובא לעיל], וקיבץ אליו את כל ישראל, והיה רוצה למלוך [כפי שמסופר בספר שמואל ב', פרק כ].

ו

באמת

לא היא,

אין הדבר כפי שהוא סבר. אלא, מה שראה -

ירבעם הוא דנפק מיניה

[יצא ממנו], ונעשה מלך.

אחיתופל

מה צפה וטעה?

ראה צרעת שזרחה לו על אמתו. הוא סבר

שזהו סימן ש

איהו מלך

[שהוא ימלוך], ולכן נעשה יועץ לאבשלום, כדי שתיסוב המלכות מדוד לאבשלום. ובין כך ובין כך - תעבור המלוכה אליו [כפי שמסופר בספר שמואל ב', פרק טו].

ו

באמת

לא היא,

אלא, מה שראה -

בת שבע בתו הוא, דנפקא מינה שלמה

[שיצא ממנה שלמה] המלך.

איצטגניני פרעה

מה צפו וטעו?

דאמר רבי חמא ברבי חנינא: מאי דכתיב: "המה מי מריבה"?

המה,

אותם מים, הם אלו

שראו איצטגניני פרעה

-

וטעו

בדבר, ולא הבינוהו אל נכון.

ראו

האיצטגנינין

שמושיען של ישראל

-

במים הוא לוקה. אמר

פרעה על פי עצתם:

"כל הבן הילוד היארה תשליכהו",

כי סברו שבכך ילקה במים.

והן לא ידעו, שעל עסקי מי מריבה

הוא

לוקה.

שמחמת העוון של מי מריבה, שאמר משה לבני ישראל כשהוציא להם מים מן הסלע: "שמעו נא המורים" - לא יכנס לארץ.

ומנא לן דלא אתי

ירבעם

לעלמא דאתי

[ומנין לנו שלא יבוא ירבעם לעולם הבא]?

דכתיב: "ויהי בדבר הזה לחטאת בית ירבעם ולהכחיד ולהשמיד מעל פני אדמה".

וכך נדרש המקרא:

"להכחיד"

-

בעולם הזה.

"ולהשמיד"

-

לעולם הבא.

אמר רבי יוחנן: מפני מה זכה ירבעם למלכות?

מפני שהוכיח את שלמה,

כפי שמסופר להלן.

ומפני מה נענש

ירבעם?

מפני ש

היה לו להוכיח את שלמה בצנעה, בינו לבין עצמו. ולא עשה כן, אלא

הוכיחו ברבים

וביישו .

שנאמר

: "וירבעם בן נבט וגו' עבד לשלמה וירם יד במלך.

וזה הדבר אשר הרים יד במלך שלמה, בנה את המלוא, סגר את פרץ עיר דוד אביו".

אמר לו

ירבעם למלך שלמה

: דוד אביך פרץ פרצות בחומה, כדי שיעלו ישראל לרגל,

ויכנסו בריוח.

ואתה גדרת אותם [

את אותן

פרצות

]

, כדי לעשות אנגריא

[שעל ידי שיכנסו כולם בשערים, ידעו מי ומי הנכנסים, ויוכלו לגבות מכולם מס]

ל

צורך אשתך

, בת פרעה!

והיינו דכתיב: "בנה את המלוא, סגר את פרץ עיר דוד אביו", שהוכיח את שלמה על שבנה ומילא את כותל החומה, וסגר את הפרצות שפרץ דוד בחומה.

ומאי

האי דכתיב:

"וזה אשר הרים יד במ לך"?

אמר רב נחמן: שחלץ

ירבעם את

תפיליו בפניו

של המלך. והיה לו לפנות לצד ולחלוץ שם מחמת אימת המלכות . ובכך התחיל ירבעם במרד, להראות שאינו נוהג כבוד במלך.

אמר רב נחמן: גסות הרוח שהיה בו בירבעם

-

טרדתו מן העולם.

שנאמר: "ויאמר ירבעם בלבו: עתה תשוב הממלכה לבית דוד. אם יעלה העם הזה לעשות זבחים בבית ה' בירושלים, ושב לב העם הזה אל אדניהם אל רחבעם מלך יהודה והרגני, ושבו אל רחבעם מלך יהודה".

אמר

ירבעם בלבו:

גמירי

[הלכה למשה מסיני היא],

דאין

מותרת

ישיבה בעזרה

-

אלא למלכי בית יהודה בלבד.

אבל כל שאר העם, ואף מלכים אחרים, אינם רשאים לשבת שם.

ו

כיון דחזו ליה לרחבעם דיתיב, ואנא קאימנא

[כיון שיראו העם שרחבעם יושב ואני עומד],

סברי: הא מלכא, והא עבדא

[יסברו: זה שיושב - הוא המלך. וזה שעומד - הוא עבד].

ואי יתיבנא

-

מורד במלכות הואי, וקטלין לי, ואזלו בתריה

[ואם אשב בעזרה, אחשב מורד במלכות, ויהרגוני, וילכו העם אחרי רחבעם ].

מיד: "ויועץ המלך, ויעש שני עגלי זהב, ויאמר אלהם: רב לכם מעלות ירושלים! הנה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים. וישם את האחד בבית אל, ואת האחד נתן בדן".

מאי "ויועץ",

במי וכיצד התייעץ ירבעם?

אמר רבי יהודה

: שהושיב את העם באופן כזה

שהושיב רשע אצל

כל

צדיק.

אמר להו: חתמיתו על כל דעבידנא

[האם תחתמו על כל מה שאעשה]?

אמרו ליה: הין

[כן].

אמר להו: מלכא בעינא למיהוי

[רצוני להיות מלך].

אמרו ליה: הין.

אנו מסכימים לדבר.

אמר להם:

כל דאמינא לכו עבידתו

[כל מה שאומר לכם תעשו]?

אמרו ליה: הין.

אמר להם: ו

אפילו

אם אומר לכם

למפלח

[לעבוד]

לעבודה זרה?

אמר ליה צדיק: חס וחלילה!

אמר ליה רשע לצדיק: סלקא דעתך דגברא כירבעם פלח לעבודה זרה

[וכי תעלה על דעתך שאדם נכבד כירבעם יעבוד עבודה זרה ]?!

אלא למינסינהו הוא דקא בעי, אי קבליתו למימריה

[אלא ודאי רק לנסותנו הוא מתכוין, אם נקבל את כל דבריו].

וכך היו מטעים הרשעים את הצדיקים, עד שחתמו כולם על הדבר. ושוב לא היו יכולים לחזור בהם .