Rosch haSchanah 33a — Talmud auf Deutsch

שנינו במשנה:

ואין חותכין אותו

, את השופר,

בין בדבר

שאיסורו

הוא משום שבות

דרבנן,

ובין בדבר ש

איסורו

הוא משום לא תעשה

מן התורה.

ומבארינן:

משום שבות

, כשחותכו ב

מגלא

מגל. לפי שאין דרך לחתוך בו שופרות, ותיקון כלי בדבר שאין דרכו בכך, שהוא מלאכה "כלאחר יד", אינו אסור אלא מדרבנן.

משום

לא תעשה

כשחותכו

בסכינא

, בסכין, שדרך לחתוך בו שופרות. והמתקן את השופר כדרכו, הרי זה מלאכה גמורה מדאורייתא של "מכה בפטיש".

ותמהינן:

השתא, משום שבות אמרת לא

. מאחר שאתה [התנא] כבר אמרת לנו שאסור לחתוך את השופר בדבר שאיסורו משום שבות, אם כן, בחיתוך כדרכו שהוא

לא תעשה

מן התורה -

מיבעיא

, וכי צריך התנא להשמיענו שאין חותכים את השופר בדבר שאסור מן התורה בלא תעשה?!

ומתרצינן: משנתנו נשנית בדרך של

"זו ואין צריך לומר זו".

שהתנא אמר שאסור לחתוך את השופר בדבר שאיסורו משום שבות, ואין צריך לומר שאסור לחתוך בדבר האסור מדאורייתא, שקל וחומר הוא.

שנינו במשנה:

אבל אם רצה ליתן לתוכו מים או יין יתן.

ומדייקינן: דוקא

מים או יין, אין

. כן. אבל

מי רגלים לא

יתן לשופר, כדלהלן.

מתניתין מני

, כדעת מי נשנית משנתנו? כ

אבא שאול היא.

דתניא: אבא שאול אומר: מים או יין מותר

-

כדי לצחצחו.

אבל

מי רגלים אסור

-

מפני הכבוד

של המצוה.

שנינו במשנה:

אין מעכבין

[מונעים]

את התינוקות מלתקוע.

ומדייקינן: משמע שדוקא את התינוקות אין מעכבין, מפני שצריך לחנכם במצות שיתחייבו בהם כאשר הם יגדלו.

הא נשים

שפטורות לגמרי מתקיעת שופר, מפני שהיא מצות עשה שהזמן גרמא, ונשים פטורות ממנה,

מעכבין

, מונעים אותן מלתקוע. מפני שאם הן תתקענה, הרי הן עוברות על "בל תוסיף".

ומקשינן:

והתניא

, והרי שנינו בברייתא:

אין מעכבין לא את הנשים ולא את התינוקות מלתקוע ביום טוב!

אמר אביי: לא קשיא

, אין להקשות סתירה בין משנתנו לברייתא:

הא

, משנתנו היא כדעת

רבי יהודה

.

הא

, הברייתא היא כדעת

רבי יוסי ורבי שמעון

, וכדלהלן:

דתניא

: נאמר [ויקרא א] בענין קרבן עולה:

"דבר אל בני ישראל

ואמרת אליהם אדם כי יקריב מכם. וסמך ידו על ראש קרבנו".

דוקא

בני ישראל

[שהוזכרו בפסוק]

סומכין, ואין בנות ישראל סומכות,

ואפילו אם רוצות לסמוך אינן רשאיות, מפני שעוברות על "בל תוסיף",

דברי רבי יהודה.

רבי יוסי ורבי שמעון אומרים: נשים

אף על פי שאינן חייבות לסמוך, אם רצו

סומכות רשות

, מדעתן. ואין הדבר אסור משום בל תוסיף.

ולפי זה, משנתנו, האומרת שמונעים את הנשים מלתקוע בראש השנה, סוברת כדעת רבי יהודה, שהפטור מן הדבר ועושהו עובר בבל תוסיף. ולפיכך אסור לנשים לתקוע בראש השנה.

ואילו הברייתא סוברת כדעת רבי יוסי ורבי שמעון. שנשים יכולות לקיים מצוות שהן לא מחויבות בהם, ואין בדבר איסור משום "בל תוסיף".

שנינו במשנה: אין מעכבין את התנוקות מלתקוע

אבל

[אלא]

מתעסקין בהם

, שאומרים להם לתקוע,

עד שילמדו.

אמר רבי אלעזר: אפילו בשבת

מתעסקים עם התנוקות עד שילמדו. ואין חוששים שמא יבואו לטלטל ארבע אמות ברשות הרבים.

מפני שהגדול אינו טרוד בעצמו במצוה, אלא מתעסק בלימוד הקטן. ולא גזרו שמא יטלטל ארבע אמות, אלא כשחייב בתקיעת שופר, שמא מתוך טרדתו ישכח את השבת. רע"ב.

תניא נמי הכי

, אף בברייתא שנו כן:

מתעסקין בהן

[בקטנים]

עד שילמדו, אפילו בשבת.

ואין מעכבין

את

התינוקות מלתקוע בשבת

.

ואף על פי שאסור לטלטל את השופר ארבע אמות בשבת, לא חששו שמא יבואו לטלטלו.

ואין צריך לומר

שאין מעכבין אותם

ביום טוב

, שמותר לטלטל בו את השופר ברשות הרבים.

ותמהינן:

הא גופא קשיא

. דברי הברייתא סותרים מיניה וביה:

בתחילה

אמרת

ש

מתעסקין בהן עד שילמדו, ואפילו בשבת.

אלמא

, מכאן אנו לומדים ש

לכתחילה אמרינן תקעו!

שהגדולים יכולים לומר לקטנים לכתחילה לכו תקעו.

והדר תנא

, ואחר כך שנו בברייתא:

אין מעכבין

את התינוקות מלתקוע בשבת.

ומשמע שדוקא לענין

עכובא, הוא דלא מעכבין

.

הא

, אבל

לכתחילה

-

לא אמרינן

אין אומרים להם

תקעו!

נמצאו דברי הברייתא סותרים זה לזה!

ומתרצינן:

לא קשיא

.