Pessachim 15a — Talmud auf Deutsch

ומאי

"מדבריהם

למדנו" דקאמר רבי מאיר? -

מדברי רבי חנינא סגן הכהנים

, שהוא הדין לתרומת חמץ בשעה ששית.

כי אף שמן התורה עדיין התרומה ראויה לאכילה, מותר לטמאותה על ידי התרומה הטמאה. שהרי אין אוכל מטמא אוכל, אלא מדרבנן. ובין כך אסורה היא מדרבנן משעה ששית.

אמר ריש לקיש משום בר קפרא

: לא כן הוא פירוש משנתנו.

אלא

מתניתין

בבשר שנטמא

באב הטומאה דאורייתא

, עם בשר שנטמא

בולד הטומאה דאורייתא

. ולעולם אין להוכיח מדברי רבי חנינא ורבי עקיבא על תרומה חמץ טהורה שמותר לטמאותה.

ו

מאי

"מדבריהם

למדנו" דקאמר רבי מאיר? - לא ארישא דמתניתין קאי. אלא

מדברי רבי אליעזר ורבי יהושע

במקום אחר למדנו כן.

והוינן בה:

הי

רבי אליעזר ו

רבי יהושע

שמהם למד רבי מאיר לחמץ?

אילימא, הא רבי יהושע, דתנן: חבית של תרומה שנולד לה ספק טומאה

[כגון שנכנס לשם אדם טמא. וספק נגע בה, ספק לא נגע ] -

רבי אליעזר אומר: אם היתה מונחת במקום התורפה

[מקום הפקר],

יניחנה במקום המוצנע. ואם היתה מגולה, יכסנה!

שאפילו אם אינה ראויה לאכילה, אלא להדלקה, עדיין חייבים לשומרה שלא תיטמא טומאה ודאית.

וטעם הדבר הוא, משום דכתיב "את משמרת תרומתי". וקרינן "תרומותי", לשון רבים. וקסבר רבי אליעזר, "יש אם למקרא". ושתי תרומות במשמע. אחת טהורה ואחת תלויה [ספק טמאה]. ששתיהן צריכות שימור מפני הטומאה.

רבי יהושע אומר

: לא זו בלבד שאין צריך להוסיף על שמירתה, אלא מותר אף לגרע את שמירתה.

שאם היתה מונחת במקום

המוצנע, יניחנה במקום התורפה. ואם היתה מכוסה, יגלנה!

שסובר רבי יהושע, "יש אם למסורת". ו"משמרת תרומתי" כתיב, דמשמע אחת. והיינו טהורה בלבד. אבל תלויה אינה צריכה שימור.

שמע מינה, דלרבי יהושע, כל תרומה שאינה עומדת אלא להדלקה אינה צריכה שימור. ומדבריו למד רבי מאיר שהוא הדין לתרומת חמץ בשעה ששית של ערב פסח. מאחר והיא חייבת בביעור, מותר לטמאותה .

ודחינן:

מי דמי

זה לזה?

והרי

התם

לא התיר רבי יהושע לטמאות את התרומה התלויה בידים. אלא רק להניחה במקום התורפה שתיטמא מאליה.

וגרמא בעלמא

הוא.

אבל

הכא

, התיר רבי מאיר אף לשרוף את הטהורה עם הטמאה, על אף שבכך הוא מטמאה

בידים

. ואת זה אין ללמוד משם.

ומסקינן:

אלא, הא

דקאמר בר קפרא, שמדברי

רבי יהושע

למדנו כן, היינו מהא

דתנן

:

חבית

יין

של תרומה

טהורה

שנשברה בגת

[במקום דריכת הענבים]

העליונה, ו

ב

תחתונה

[בבור הנמצא מתחת לגת] נמצאים

חולין טמאין

, ונשברה החבית, ועומד יין התרומה הטהור ליפול לתוך החולין הטמאין ולהיטמא מחמתם, ולאסור בכך גם את היין שבתוך הבור, כדין תרומה טמאה שהתערבה בחולין, שכל התערובת נאסרת:

מודה רבי אליעזר ורבי יהושע שאם

הוא

יכול להציל ממנה

[מחבית התרומה]

רביעית

יין

בטהרה

-

יציל!

שאם הוא יכול להספיק להביא כלי טהור ולהציל לפחות רביעית יין בטהרה, הרי הוא מחויב לדאוג להביאו ולהציל את יין התרומה הטהור, ואסור לו לקבל את היין בכלי טמא.

ואף שבינתיים יפסיד הן את שאר היין שבחבית והן את היין שבתוך הבור. כי בינתיים יפול שאר היין לתוך החולין הטמאים ויתערב עמהם, ויאסור אף אותם באכילה. [כדין תערובת חולין ותרומה. שאם התרומה טהורה, נאסרת התערובת כולה לזרים. ואם היא טמאה, אסורה התערובת אף לכהנים. שהרי כהן האוכל תרומה טמאה עובר בעשה. ואף כאן, יתטמא יין התרומה על ידי החולין, ויהיה דינו כתרומה טמאה שנתערבה בחולין, שהכל אסור אף לכהנים].

מכל מקום, אם בידו להציל רביעית יין בטהרה יעשה כן, אף במחיר הפסד החולין הטמאים.

ואם לאו

, שאינו יכול להציל אפילו רביעית מהיין, אלא עד שיחזר אחר כלי טהור, יפול כל היין לתוך החולין ויטמא על ידם, ויפסיד גם את היין שבבור -

רבי אליעזר אומר: תרד

התרומה הטהורה כולה לתוך הבור

ותטמא

מאליה,

ו

בלבד ש

אל יטמאנה ביד

. ואף שיפסיד את החולין, אסור לטמא את התרומה בידים.

ורבי יהושע אומר: אף

מותר לו ש

יטמאנה ביד

. ואין בכך משום עבירה על מצות "משמרת תרומתי", שהרי בין כך סופה להטמא על ידי החולין.

אלמא, כל תרומה שסופה לאיבוד, התיר רבי יהושע לטמאותה בידים. ומדבריו למד רבי מאיר, דהוא הדין לתרומה טהורה בערב פסח לאחר זמן האיסור.

ומקשינן:

אי הכי,

מאי

"האי מדבריהם

למדנו" דמשמע לשון רבים?

והא רק רבי יהושע סבר הכי. ואילו רבי אליעזר פליג עליו. ואם כן,

"מדבריו

למדנו"

\-

מיבעי ליה

לרבי מאיר למימר!?

ומשנינן:

הכי קאמר

רבי מאיר:

ממחלוקתן של רבי אליעזר ורבי יהושע למדנו

שמותר לשרוף תרומה טהורה עם הטמאה. שהרי הלכה כרבי יהושע כנגד רבי אליעזר בטהרות, ולדבריו מותר לעשות כן.

ומוכחינן:

דיקא נמי

ממשנתנו הכי.

ד

הא

קתני

בתשובת רבי יוסי לרבי מאיר:

מודה רבי אליעזר ורבי יהושע

ששורפין זו לעצמה וזו לעצמה.

אלמא, מדבריו של רבי יהושע למד רבי מאיר את דינו.

ומסקינן:

שמע מינה!

וכן

גם

אמר רבנחמןאמר רבהבראבוה

: רבי חנינא סגן הכהנים ד

מתניתין

איירי בשריפת בשר שנטמא

באב הטומאה דאורייתא

, עם בשר שנטמא ב

וולד הטומאה דאורייתא

. ולא מדבריו למד רבי מאיר את דינו.

אלא

מאי

"מדבריהם

למדנו" דקאמר רבי מאיר? -

מדברי רבי אליעזר ורבי יהושע

שנחלקו בחבית של תרומה שנשברה.

איתיביה רבא לרב נחמן

מהא דתניא:

אמר רבי יוסי

לרבי מאיר:

אין הנידון דומה לראיה.

שכשהעידו רבותינו

[רבי חנינא סגן הכהנים ורבי עקיבא],

על מה העידו?

אם

כעדותו של רבי חנינא, הלא העיד

על הבשר

קדשים

שנטמא בוולד הטומאה, ששורפין אותו עם הבשר שנטמא באב הטומאה

.

ש

בשר

זה

בין כך

טמא

בטומאת שלישי, מותר לטומאתו שוב על ידי הבשר הראשון,

ו

אף שבכך נעשה בשר

זה טמא

בטומאת שני.

ו

אם

כעדותו של רבי עקיבא, הלא העיד

על השמן

של תרומה

שנפסל בטבול יום, שמדליקין אותו בנר שנטמא בטמא מת

.

ש

מאחר ושמן

זה

בלאו הכי

פסול

, מותר להדליקו בנר הטמא.

ו

אפילו שנעשה עתה שמן

זה טמא

, לטמא אחרים.

ו

טען רבי יוסי לרבי מאיר:

אף אנו מודים

שכן הוא

בתרומה שנטמאת בולד

ולד

הטומאה

ונעשית שלישית לטומאה,

ששורפין אותה עם התרומה שנטמאת באב הטומאה

, על אף שהיא נעשית שניה ומטמאה אחרים. כיון שבלאו הכי היא פסולה.

אבל

תרומה טהורה, על אף שהיא עומדת בין כך להשרף, אסור לטמאותה בערב פסח. ולא רק את הטהורה, אלא אף את התלויה [ספק טמאה] אסור לשרוף עם הטמאה. כי

היאך נשרוף

את התרומה

התלויה

עם

הטמאה?

והרי ספק טהורה היא. ו

שמא יבוא אליהו

ויתיר את ספיקה

ויטהרנה!

ולקמן [כ ב] פריך, הא במשנתנו אמר רבי יוסי שלרבי יהושע מותר לשרוף את הטמאה עם התלויה.