Pessachim 120b — Talmud auf Deutsch

רבי יוסי אומר

: זה שאמרנו שאם ישנו מקצתן יאכלו היינו דוקא כש

נתנמנמו

בלבד, שאז

יאכלו

.

אבל אם

נרדמו

ממש, אפילו מקצתם,

לא יאכלו

לאחר שנתעוררו.

בשר קרבן

הפסח

שנשאר ל

אחר חצות

ליל הפסח ונעשה "נותר" -

מטמא את הידיים

כדין כל "נותר", שגזרו חכמים שיטמא את הידים שנגעו בו כמבואר להלן.

הפגול והנותר, מטמאין את הידים

מדרבנן. ובגמרא יבואר הטעם שגזרו חכמים כן.

גמרא:

שנינו במשנה:

רבי יוסי אומר: נתנמנמו יאכלו. נרדמו לא יאכלו

.

והוינן בה:

היכי דמי

"נתנמנם"?

ומשנינן:

אמר רב אשי: נים ולא נים

, ישן ואינו ישן,

תיר ולא תיר

, ער ואינו ער.

כגון: דקרי ליה, ועני

. קוראים לו והוא עונה. אבל,

ולא ידע לאהדורי סברא

. דבר הצריך סברא ועיון אינו יודע להשיב. כגון ששואלים אותו היכן הנחת כלי זה.

וכי מדכרו ליה

כשמזכירים לו ואומרים האם הנחת במקום פלוני

מדכר

, נזכר ואומר כן או לא.

אביי הוה יתיב קמיה דרבה

בשעת הסדר.

חזא

ראה

דקא נמנם

. שרבה מתנמנם לאחר שהתחיל לאכול מהאפיקומן.

אמר ליה

אביי לרבה:

מינם קא נאים מר!

נרדם אתה ואסור לך להמשיך ולאכול מהאפיקומן, וכדעת רבי יוסי, שאפילו ישנו מקצתם לא יאכלו.

אמר ליה

רבה:

מינומי קא מנמנם

, אני רק מתנמנם.

ותנן

שאפילו לרבי יוסי

נתנמנמו יאכלו

. ורק אם

נרדמו לא יאכלו

.

שנינו במשנה:

הפסח אחר חצות מטמא את

הידים

.

אלמא,

מוכח כי

מחצות

ואילך

הוי ליה נותר

.

והוינן בה:

מאן

הוא

תנא

דמתניתין שסובר שכבר מחצות הוא נעשה נותר והלא כתוב "ולא תותירו ממנו עד בקר", שמשמע שרק בבקר הוא נעשה נותר?

ומשנינן:

אמר רב יוסף: רבי אלעזר בן עזריה הוא

.

דתניא: "ואכלו את הבשר בלילה הזה"

[שמות יב ח].

רבי אלעזר בן עזריה אומר: נאמר כאן

, באכילת קרבן פסח

"בלילה הזה"

.

ונאמר להלן

, ביציאת מצרים

"ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה

והכיתי כל בכור בארץ מצרים". ולומדים בגזירה שוה של "הלילה הזה".

מה להלן עד חצות

, שהרי בחצות היתה מכת בכורות.

אף כאן

, אכילת קרבן פסח,

עד חצות

.

ומה שנאמר "לא תותירו ממנו עד בקר", היינו שרק בבקר חייבים לשורפו. אבל זמן אכילתו הוא רק עד חצות, ואז הוא כבר נעשה נותר.

אמר לו רבי עקיבא: והלא כבר נאמר

"ואכלתם אותו

בחפזון", עד שעת חפזון

, שנחפזו לצאת והיינו בעלות עמוד השחר, כדכתיב "לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר".

[ורבי אליעזר בן עזריה סבר: שעת חפזון היא בשעת מכת בכורות, בחצות הלילה, שעל ידה נחפזו המצרים למהר לשלחם מן הארץ, רשב"ם]

אם כן, מה תלמוד לומר

"ואכלו את הבשר

בלילה"?

ללמדך: ש

יכול יהא

קרבן פסח

נאכל כ

שאר

קדשים, ביום

שחיטתו, כקרבן תודה, שאף הוא זמן אכילתו יום אחד ונאכל כל יום השחיטה ובלילה שאחריו עד הבקר?

תלמוד לומר

"בלילה", בלילה הוא נאכל ואינו נאכל ביום!

והוינן בה:

ורבי עקיבא, האי

"הזה"

מאי עביד ליה?

ומשנינן:

מיבעי ליה, למעוטי לילה אחר

ליל ט"ז

הוא דאתא,

שבו אינו נאכל.

סלקא דעתך אמינא, הואיל ופסח קדשים קלים, ושלמים קדשים קלים

.

מה שלמים נאכלים לשני ימים ולילה אחד

שביניהם,

אף פסח, אוקים לילות

שיהיו

במקום ימים

של שלמים,

ויהא נאכל לשני לילות ויום אחד

שביניהם, דהיינו עד בקר של יום ט"ז בניסן.

כתב רחמנא

"הזה"

, ללמדך שרק בלילה הזה הוא נאכל, ולא בלילה אחר.

ומקשינן:

ורבי אלעזר בן עזריה

, מנין לו שאינו נאכל לב' לילות?

ומשנינן:

אמר לך: מ"לא תותירו ממנו עד בקר"

נפקא הא

. שמשמע בקר שלמחרת שחיטת הפסח.

ומקשינן:

ורבי עקיבא

, מדוע אינו לומד מ"לא תותירו ממנו עד בקר"? ולמה צריך לכתוב "הזה"?

ומשנינן:

אמר לך: אי לא כתב רחמנא

"הזה", הוה אמינא מאי בקר", בקר שני

שאחרי הלילה השני.

ומקשינן:

ורבי אלעזר

בן עזריה מה ישיב על כך?

ומשנינן:

אמר לך: כל היכא דכתיב

"בקר", בקר ראשון הוא

.

אמר רבא: אכל מצה בזמן הזה אחר חצות, לרבי אלעזר בן עזריה

, שסובר שזמן אכילת פסח הוא רק עד חצות, הוא הדין שבמצה

לא יצא ידי חובתו

.

ומקשינן:

פשיטא

היא?

! דכיון דאיתקש

מצה

לפסח

בקרא ש"על מצות ומרורים יאכלוהו", ודאי ש

כפסח דמי?

ומשנינן:

מהו דתימא, הא אפקיה קרא

לחובת מצה בלילה הראשון

מהיקישא

של מצה לפסח. שהרי שנינו בברייתא לעיל [בעמוד א]: מה שביעי רשות אף ששת ימים רשות. ובגלל זה הייתי סבור לומר גם לילה הראשון שהוא רק רשות.

קמשמע לן

רבא

דכי אהדריה קרא

לחובת מצה של הלילה הראשון בזמן הזה, כמבואר בברייתא דלעיל מזה שכתוב "בערב תאכלו מצות",

למילתא קמייתא אהדריה!

שיהיה שוה לגמרי לפסח שזמן אכילתו רק עד חצות.

שנינו במשנה:

הפיגול והנותר מטמא את הידים

.

רב הונא ורב חסדא

מבארים את הטעם שגזרו חכמים על הפיגול והנותר שיטמאו את הידים.

חד אמר: משום חשדי כהונה

.

וחד אמר: משום עצלי כהונה

. ולקמן יבוארו הדברים.

ועוד נחלקו:

חד אמר

: שיעור הבשר מהפיגול והנותר שמטמא את הידים הוא ב

כזית

.

וחד אמר

: ב

כביצה

.