Textfassung dieses Blattes: Original und Übersetzung
Pessachim 119b — Talmud auf Deutsch
Pessachim 119b aus dem Babylonischen Talmud: Zurat ha-Daf mit Raschi und Tosafot, deutsche Übersetzung und Notizen. Online lesen, kostenlos.
Originaltext — Pessachim 119b
תנן התם: מקום שנהגו
לכפול
בהלל כל פסוק ופסוק,
יכפול
. ומקום שנהגו
לפשוט
, שלא לכפול,
יפשוט
.
מקום שנהגו
לברך אחריו
, אחרי ההלל,
יברך
.
הכל, כמנהג המדינה.
אמר אביי: לא שנו
שברכת ההלל תלויה במנהג
אלא
בברכה ש
לאחריו. אבל
ברכה ש
לפניו
, [
מצוה
]
לברך
.
דאמר רב יהודה אמר שמואל: כל המצות מברך עליהן עובר
קודם
לעשייתן
.
והוינן בה:
מאי משמע
, מהיכן למדנו
דהאי
"עובר"
לישנא דאקדומי הוא?
ומשנינן:
אמר רב נחמן בר יצחק: דכתיב
"וירץ אחימעץ דרך הככר, ויעבור את
הכושי"
, שהקדימו לרוץ לפניו.
אביי אמר: מהכא
: שנאמר אצל יעקב כשהלך לקראת עשיו
"והוא עבר לפניהם"
.
איכא דאמרי: מהכא: "ויעבור מלכם לפניהם וה' בראשם"
.
תניא: רבי כופל בה דברים
, שלא היה כופל את כל ההלל אלא מעט, כגון מ"ברוך הבא" ואילך.
רבי אלעזר בן פרטא מוסיף בה דברים
.
מאי מוסיף?
אמר אביי: מוסיף
על כפילתו של רבי,
לכפוך מ"אודך"
ולמטה
.
דרש רב עוירא: זימנין אמר לה משמיה דרב, וזימנין אמר לה משמיה דרב אשי: מאי דכתיב
"ויגדל הילד ויגמל", עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים, ביום שיגמל חסדו לזרעו של יצחק
. דהיינו לעתיד לבא.
לאחר שאוכלין ושותין
יהיו
נותנין לו לאברהם אבינו כוס של ברכה לברך. ו
הוא
אומר להן: איני מברך!
מפני
שיצא ממני ישמעא ל
.
אומר לו ליצחק: טול וברך!
והוא
אומר
להן: איני מברך!
לפי
שיצא ממני עשיו
.
אומר לו ליעקב: טול וברך!
והוא
אומר להם: איני מברך!
לפי
שנשאתי שתי אחיות בחייהן, שעתידה תורה לאוסרן עלי
.
אומר לו למשה: טול וברך!
והוא
אומר להם: איני מברך!
לפי
שלא זכיתי ליכנס לארץ ישראל, לא בחיי ולא במותי
. שאפילו עצמותי לא זכו ליקבר בארץ ישראל כעצמות יוסף.
אומר לו ליהושע: טול וברך!
והוא
אומר להן: איני מברך!
לפי
שלא זכיתי לבן
.
דכתיב
אצל
יהושע בן נון
בספר דברי הימים שמונה היחוס של משפחת אפרים עד
"נון בנו, יהושע בנו"
[של נון]. וליהושע עצמו לא מנה הכתוב בנים.
אומר לו לדוד: טול וברך!
והוא
אומר להן: אני אברך!
ולי נאה לברך! שנאמר
"כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא"
.
מתניתין:
אין מפטירין
[מלשון "הנפטר מחבירו"] אין מסיימים את הסעודה,
אחר
אכילת קרבן
הפסח
[שהוא נאכל בסוף על השובע] באכילת
אפיקומן
. ובגמרא מפרש לה.
גמרא:
והוינן בה:
מאי אפיקומן?
ומשנינן:
אמר רב: שלא יעקרו מחבורה לחבורה
, לאחר שיסיימו בני החבורה לאכול קרבן פסח שלהם לא ילכו לחבורה אחרת לאכול שם לא פת ולא שום דבר, גזירה שמא יבואו לאכול את קרבן הפסח עצמו בשני מקומות, שזה אסור. אבל במקומם הראשון מותר להם לאכול כל דבר. ו"אפיקומן" פירושו "אפיקו מנייכו" דהיינו שאסור לומר הוציאו כליכם מכאן ונלך ונאכל במקום אחר.
ושמואל אמר
: לא רק שאסור לעקור לחבורה אחרת, אלא אפילו בחבורה שלו אסור לאכול כלום ואפילו לא מיני מתיקה אחר הפסח כדי שישאר טעם הבשר של קרבן הפסח בפיו, [שהוא נאכל בסוף על השובע]. ו"אפיקומן" פירושו "אפיקו - מן", דהיינו הוציאו והביאו מיני מתיקה לקינוח סעודה,
כגון אורדילאי
כמהין ופטריות
לי
, שאני רגיל לאוכלם לקינוח סעודתי.
וגוזלייא
גוזלות
לאבא
, לרב, שהיה רגיל לאכול גוזלות לקינוח סעודתו.
ורב חנינא בר שילא ורבי יוחנן אמרו: כגון תמרים קליות ואגוזים
. שהם היו רגילים באלו לקנח סעודתם.
תניא כוותיה דרבי יוחנן: אין מפטירין אחר הפסח כגון תמרים קליות ואגוזים.
אמר רב יהודה אמר שמואל: אין מפטירין אחר מצה אפיקומן
. שבזמן הזה צריך לאכול כזית מצה בגמר הסעודה זכר למצה שהיתה נאכלת בזמן המקדש ביחד עם הפסח [המצה שאנו קוראים לה "אפיקומן" אך כמובן שאיננה אפיקומן] ואחר אותה מצה אסור לאכול שום דבר [אפיקומן], כדי שישאר טעם המצה בפה.
ומקשינן:
תנן
במתניתין:
אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן
.
ודייקינן:
אחר הפסח הוא דלא
, רק לאחריו אסור לאכול כלום.
אבל לאחר מצה
בזמן הזה שאוכלין בסוף רק מצה,
מפטירין!
וקשה מזה לרב יהודה אמר שמואל שאוסר לאכול אף לאחר מצה בזמן הזה?
ומתרצינן: לעולם אף אחר המצה אין מפטירין. ומתניתין,
"לא מיבעיא"
קאמר!
לא מיבעיא אחר מצה דלא נפיש טעמייהו
, שאין טעמה חזק, ודאי שאסור לאכול אחריה, כדי שלא ישכח טעמה.
אבל לאחר הפסח, דנפיש טעמיה, ולא מצי עבוריה
האכילה שאחריו אין בכחה להעביר את טעמו של הפסח ולכן הייתי אומר ש
לית לן בה
, ויהיה מותר לאכול אחר הפסח.
קמשמע לן
שאסור.
נימא מסייע לה
לרב יהודה אמר שמואל שאין מפטירין אחר המצה אפיקומן.
דתניא:
הסופגנין
רקיקים, שעשויים כספוג, ומתוך שעיסתן רכה אין עליהם שם "לחם" ואי אפשר לצאת בהם ידי חובת מצה שהרי כתוב בה "לחם עוני".
והדובשנין
עיסה מטוגנת בשמן ודבש שפסולה למצת מצוה לפי שאינה "לחם עוני" אלא לחם עשיר,
והאיסקריטין
שעיסתן רכה מאוד ואין עליה שם "לחם",
אדם ממלא כריסו מהן
בליל פסח,
ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה
.