Pessachim 107b — Talmud auf Deutsch

האם

סמוך למנחה גדולה תנן

, כי הטעם שאסרו לאכול בערב פסח הוא

משום

קרבן

פסח,

מהחשש

דילמא אתי למימשך

בסעודה,

ואתי לאימנועי מלמיעבד

קרבן

פסחא

, ולכן האיסור הוא כבר משעה ששית.

או דלמא סמוך למנחה קטנה תנן

, שאז כבר נשחט הפסח [שזמן שחיטתו הוא בשמונה ומחצה], ואם יאכל בסוף שעה תשיעית אין כאן חשש שימנע מלהקריב את קרבן הפסח. אלא החשש הוא

משום מצה,

דילמא

על ידי שהוא אוכל עתה

אתי למיכלה למצה

בערב

אכילה גסה?

תא שמע

מהא דתניא:

אפילו אגריפס המלך, שהוא

היה

רגיל לאכול בתשע שעות

, בתחילת השעה התשיעית -

אותו היום לא יאכל עד שתחשך!

אי אמרת בשלמא סמוך למנחה קטנה תנן, היינו רבותיה דאגריפס

. שאעפ"י שהוא עדיין לא אכל היום, וגם בשעה התשיעית עדיין לא הגיע זמן האיסור, שהרי רק מסוף השעה התשיעית אסור לאכול, בכל זאת לא יתחיל לאכול בשעה תשיעית, כי הסעודה תימשך עד לתוך זמן האיסור. אלא יתענה ולא יאכל כלל.

אלא אי אמרת סמוך למנחה גדולה תנן, מאי

רבותיה דאגריפס

שלא יאכל בתחילת השעה התשעית?

והרי כבר

חל איסור עליה מעיקרא

, משש שעות ואילך. וכי משום שהוא לא אכל עד עתה נתיר לו לאכול בזמן האיסור.

ומקשינן על הראיה:

אלא

מה תאמר, ש

סמוך למנחה קטנה תנן

.

סוף סוף

עדיין יקשה לך:

מאי רבותיה דאגריפס?

ו

הא מטיא

יגיע

ליה זמן איסורא

באמצע סעודתו, ובודאי שאסור לו להתחיל אפילו קודם האיסור.

ואפילו לרבי יוסי דסבר לעיל [ק א] שהמתחיל בהיתר אין לו להפסיק, כאן יודה שאסור לו להתחיל. שהרי מעיקרא לדעת כן הוא מתחיל, כדי להמשיך בתוך זמן האיסור, וכאילו הוא מתחיל באיסור דמי.

ומשנינן: היינו רבותיה דאגריפס:

מהו דתימא תשע שעות לאגריפס כארבע שעות

לדידן דמי

. כי מאחר שהוא רגיל לאכול בתשע שעות הרי שגם בערב יאכל מצה לתיאבון, כשם שהאכילה שלנו בארבע שעות אינה מונעת מאתנו לאכול בערב מצה לתיאבון. ולכן יהא מותר לו להתחיל קודם זמן האיסור למרות שאכילתו תימשך תוך זמן האיסור.

קמשמע לן

שאסור לו לאכול.

אמר רבי יוסי: אבל מטביל הוא במיני

תרגימא

. מותר לאכול מן המנחה ולמעלה פירות ובשר בלא לחם [ולשון "מטביל" משום שכל אכילתם היתה על ידי טיבול המאכל בחומץ או במי מלח, וכדומה].

רבי יצחק מטביל בירקי

. היה אוכל ירק מן המנחה ולמעלה, לפי שאינו משביע.

תניא נמי הכי

שמותר לאכול דברים שאינם משביעים:

השמש מטביל בבני מעיין

, אפילו מן המנחה ולמעלה יכול לאכול בני מעיים כדרך שהוא רגיל לאכול כל השנה. כי מאחר שהוא מתעסק בהן הרי זה צער בשבילו אם לא יאכל מהן, וגם שאינם משביעין,

ונותנן לפני האורחים.

ואעפ"י שאין ראיה לדבר

שהעוסק בדבר ואינו נהנה ממנו הוא מצטער,

יש זכר לדבר!

שנאמר "נירו לכם ניר

[תחרשו]

ואל תזרעו אל קוצים"

. כלומר כשאתם טורחים, תטרחו בדבר שאתם יכולים ליהנות ממנו.

רבא הוה שתי חמרא כולי מעלי יומא דפסח

, כל היום של ערב הפסח. ועשה זאת

כי היכי דנגרריה לליביה

, שהיין מושך את הלב לאכילה,

דניכול מצה טפי לאורתא

שיאכל בערב הרבה מצה.

אמר רבא: מנא אמינא לה דחמרא מיגרר גריר?