Textfassung dieses Blattes: Original und Übersetzung
Niddah 31b — Talmud auf Deutsch
Niddah 31b aus dem Babylonischen Talmud: Zurat ha-Daf mit Raschi und Tosafot, deutsche Übersetzung und Notizen. Online lesen, kostenlos.
Originaltext — Niddah 31b
אלא, מתוך
שמשהין עצמן בבטן
ואינם ממהרים להזריע,
כדי שיזריעו נשותיהן תחלה, שיהו בניהן זכרים
-
מעלה עליהם הכתוב כאילו הם מרבים בנים ובני בנים!
והיינו דאמר רב קטינא: יכולני לעשות כל בני זכרים!
שיכול להשהות עצמו מלהזריע.
ואמר רבא: הרוצה לעשות כל בניו זכרים
-
יבעול וישנה,
שעל ידי גרימת תאות הביאה הראשונה, תזריע אשתו לפניו בביאה השניה.
ואמר רבי יצחק אמר רבי אמי: אין אשה מתעברת אלא סמוך לוסתה! שנאמר
-
"הן בעון חוללתי", שסמוך לשעה
שהביאה אסורה באיסור נדה הוא זמן ההריון .
ורבי יוחנן אמר
: אין אשה מתעברת אלא
סמוך לטבילתה! שנאמר
-
"ובחטא
[לאחר החיטוי, הטהרה]
יחמתני אמי"!
מאי משמע דהאי "חטא" לישנא דדכויי
וטהרה
הוא?
דכתיב "
וחטא את הבית" ומתרגמינן "וידכי
[ויטהר]
ית ביתא".
ואיבעית אימא מהכא: "תחטאני באזוב
-
ואטהר",
שכתוצאה מהחיטוי נטהר, הרי שחיטוי היא מעשה טיהור.
ואמר רב יצחק אמר רבי אמי: כיון שבא זכר לעולם
-
בא שלום בעולם! שנאמר: "שלחו כר, מושל ארץ".
ודרשינן
"זכר"
ראשי תיבות:
זה כר
[מתנה]!, והיינו שכשם שמשלוח דורון למושל הארץ מביא שלום, כך מביאה שלום לידת הזכר.
ואמר רבי יצחק אמר רבי אמי: בא זכר לעולם
-
בא ככרו
[פרנסתו]
בידו
. "
זכר
"
\-
זה כר!
ו"כר" היינו מזונות האדם,
דכתיב "ויכרה להם כרה גדולה".
אבל, באה
נקבה
לעולם -
אין עמה כלום!
נקבה נקייה
[חסרה מכל נכס]
באה! עד דאמרה
ובקשה בתפלתה
מזוני
-
לא יהבי לה
משמים מזונות משלה. ונלמד הדבר מהפסוק
"נקבה שכרך עלי
-
ואתנה
", שנקבה צריכה לנקוב שכרה בתפלתה, ואז הקב"ה יתן לה.
שאלו תלמידיו את רבי שמעון בן יוחאי
א.
מפני מה אמרה תורה יולדת מביאה קרבן?
אמר להן בשעה שכורעת לילד קופצת ונשבעת שלא תזקק לבעלה, לפיכך, אמרה תורה
-
תביא קרבן
חטאת על שבועתה .
מתקיף לה רב יוסף: והא מזידה היא ובחרטה תליא מילתא
כשנזקקת שוב לבעלה, וקרבן על שבועת ביטוי חייבים רק אם נעלמה ממנה השבועה בשעה שעוברת עליה?
ועוד
-
קרבן שבועה
שהוא כשבה או שעירה
בעי לאיתויי,
ולא עוף שמביאה יולדת?!
ב.
ומפני מה אמרה תורה
-
זכר שנולד,
אמו טהורה
לשבעה
ימים,
ונקבה שנולדה
, אמה טהורה רק
לארבעה עשר ימים?
והשיב להם רשב"י:
זכר, שהכל שמחים בו,
[אביו ואמו] - אמו
מתחרטת
על שבועתה כבר
לשבעה
ימים אחר הלידה.
נקבה, שהכל עצבים בה
אמו
מתחרטת
משבועתה רק
לארבעה עשר
.
ג.
ומפני מה אמרה תורה
-
מילה לשמונה
ימים?
והשיב להם רשב"י:
שלא יהו כולם
אוכלים ו
שמחים
בסעודה,
ואביו ואמו עצבים
שאסורין בתשמיש!
תניא: היה רבי מאיר אומר
-
מפני מה אמרה תורה נדה לשבעה? מפני שרגיל בה,
באשתו, ומרוב רגילות
קץ בה,
ולכן,
אמרה תורה: תהא טמאה שבעה ימים, כדי שתהא חביבה על בעלה כשעת כניסתה לחופה!
שאלו תלמידיו את רבי דוסתאי ברבי ינאי
:
א.
מפני מה איש מחזר על אשה, ואין אשה מחזרת על איש?
והשיב להם -
משל לאדם שאבדה לו אבידה, מי מחזר על מי?
-
בעל אבידה מחזר על אבידתו!
וכן גם האיש מחזר אחר האשה שהיא הצלע שנלקחה ממנו וחסרה לו.
ב.
ומפני מה איש פניו למטה,
בשעת תשמיש,
ואשה פניה למעלה, כלפי האיש?
והשיב להם -
זה
, האיש,
ממקום שנברא
[האדמה], כלפיה הוא מפנה פניו.
וזו,
האשה,
ממקום שנבראת,
האיש, שנוצרה ממנו, כלפיו היא מפנה פניה.
ג.
ומפני מה האיש מקבל פיוס
[נוח להתרצות]
ואין האשה מקבלת פיוס?
והשיב להם -
זה
האיש,
ממקום שנברא,
ודומה טבעו לאדמה שהיא רכה.
וזו
האשה,
ממקום שנבראת,
ודומה טבעה לבשר ועצם שהם קשים.
ד.
מפני מה אשה קולה ערב, ואין איש קולו ערב?
והשיב להם -
זה ממקום שנברא,
שהקרקע כשמכים בה אין קולה נשמע.
וזו, ממקום שנברא,
שכאשר מכים בעצם נשמע קולו.
שנאמר
שהבעל מקלס את האשה: "
כי קולך ערב ומראך נאוה
"! ואין האשה חוזרת ומקלסת את האיש בקול ערב .
הדרן עלך פרק המפלת חתיכה
--- title: "חברותא - נידה — פרק רביעי - בנות כותים" source: "https://www.toratemetfreeware.com/online/f02375.html#HtmpReportNum0003L5" chapteranchor: "HtmpReportNum0003L5" --- פרק רביעי - בנות כותים
Оригинал главы פרק רביעי - בנות כותים
מתניתין:
א.
בנות כותים
הרי הן
נדות מעריסתן,
מיום הולדתם, והטעם לכך יתבאר בגמרא.
ב.
והכותים מטמאים משכב תחתון כ
כיסוי
עליון
של זב, שמטמא רק אוכלין ומשקין ולא אדם כמבואר בגמרא,
מפני שהן בועלי נדות
1 .
ג.
והן,
הכותיות, נחשבות נדות אפילו כשגדלות ויודעות לטבול , משום שהן
יושבות על כל דם ודם,
שאפילו על דם טהור, כמו דם הירוק, הן מונות שבעה ימי נידות. ועל ידי כך הן באות לידי תקלה, כי אם ראו דם ירוק ולאחר כמה ימים ראו דם אדום אין הן מונות את שבעת ימי הנידות מראיית הדם האדום אלא מראיית הדם הירוק, וטובלות באמצע שבעת ימי הנידות, ולפיכך תמיד הן בספק נדות, וכן בועליהן נחשבין כבועלי נדות .
ד.
ואין חייבין עליהן
על ביאת מקדש,
כי אין טומאתם ודאית אלא רק ספק, שהרי הן נוהגות בהלכות טהרה וטבילה, אלא שיש אופנים שעושות בהם שלא כדין. ולכן הבגדים שהיו משכב שלהן אינם בחזקת ודאי טמאים, ומי שלובש אותם או מתכסה בהם אינו נטמא בודאי, אלא רק רבנן גזרו עליהן שיחשבו נדות, ולכן אינו חייב על כניסה למקדש .
ו
משום כך גם
אין שורפין עליהם את התרומה
אם נגעו בה, מפני
שטומאתן
של הבגדים האלה אינה אלא
ספק
6 .
גמרא:
מבררת הגמרא:
היכי דמי
האופן שבנות כותים טמאות מעריסתן?
אי
ידוע לנו
דקא חזיין
דם בקטנותן -
אפילו
בנות
דידן נמי
טמאות בכך, ואפילו הן בנות יום אחד!
ואי
ידוע לנו
דלא קחזיין
הרי גם בנות
דידהו נמי לא
נטמאות, ואפילו בגדלותן?! מבארת הגמרא:
אמר רבא בריה דרב אחא בר רב הונא, אמר רב ששת: הכא במאי עסקינן
-
בסתמא,
שלא נודע אם ראתה הקטנה דם אם לא.
דכיון דאיכא מיעוטא
דקטנות
דחזיין, חיישינן
למיעוט, ומטמאים את כל הקטנות. [ועדיין הגמרא לא מתרצת למה חוששים למיעוט רק בבנות כותיים ולא בישראל].
ומאן תנא דחייש למיעוטא