Nedarim 91b — Talmud auf Deutsch

אמרה ליה, אם כן חד מן נכרים

\<

אהלויי דהוו הכא האידנא, אי אנת לא דילמא מנהון,

היו פה כעת קבוצה של מוכרי אהל, ואם כדבריך שהנך אומר שלא היה דבר זה כעת כעת, כפי הנראה זה היה אחד מהם, ואני חשבתי לתומי שזה אתה.

ובאה שאלה לפני רב נחמן האם נאסרה זו על בעלה.

אמר רב נחמן, עיניה נתנה באחר ולית בה מששא במלה

אין ממש בדבריה ואינה נאמנת, משום שיש לחשוש שמא עיניה נתנה באחר ורוצה היא להתגרש מבעלה ולכן היא משקרת.

ההיא איתתא, דלא הוה בדיחא דעתה בהדי גברא

[שלא היו פניה צהובות לבעלה],

אמר לה, האידנא מאי שנא

[מה יום מיומים? וכי יש בלבך כעס עלי?],

אמרה ליה, מעולם לא צערתן בדרך ארץ כי האידנא

[אכן יש בלבי כעס עליך כיון שמעולם לא הכאבת לי בשעת תשמיש כשם שהכאבת לי כעת]

אמר לה, לא הוה הדא מילתא האידנא

[על מה את מתלוננת הלא לא היה דבר זה כעת?]

אמרה ליה, אם כן הלין נכרים נפטויי דהוו הכא האידנא אי אנת לא דילמא חד מנהון

היו פה כעת קבוצה של מוכרי נפט, ואם הנך טוען כי לא היה דבר זה כעת כפי הנראה זה היה אחד מהם ואני חשבתי לתומי שזה אתה.

ובאה שאלה לפני רב נחמן האם נאסרה זו על בעלה.

אמר להו רב נחמן: לא תשגיחון בה, נותנת עיניה באחר הואי

אין מאמינים לסיפוריה משום שיש לחשוש שמא רוצה היא להתגרש מבעלה ועל כן בדתה סיפור זה מליבה ולפי האמת לא עברה איסור עם אף אחד.

ההוא גברא דהוה מהרזיק בביתא

[נחבא בבית]

הוא ואינתתא

[הוא ובעלת הבית]

,

על אתא מריה דביתא

[נכנס ובא בעל האשה לביתו],

פרטיה נואף להוצא וערק

[שבר הנואף את גדר הקנים שהיה שם ונמלט],

ובאה השאלה לפני רבא האם נאסרה זו על בעלה.

אמר רבא: איתתא שריא

[מותרת האשה לבעלה], ולא חוששים שהיה כאן מעשה ניאוף,

ד

אם איתא דעבד איסורא, ארכוסי הוה

מירכס

אילו היה כן, לא היה בורח הנואף באופן שיתגלה לפני בעל הפירות אלא היה נחבא שלא יראהו.

ההוא נואף דעל לגבי דההיא אנתתא

[נואף נכנס לביתה של אישה כאשר בעלה לא היה בבית],

אתא גברא

[בא בעלה של האשה אל הבית],

סליק נואף איתיב

[

בכלאי

]

בבא

[ברח הנואף ונחבא מאחורי הדלת],

הוה מחתן תחלי תמן וטעמינון חויא

[היו שם בבית אוכל הקרוי שחלים, ובא נחש וטעם מזה],

בעא מרי דביתא למיכל מן הנהו תחלי בלא דעתא דאינתתא

[ראה הנואף שהבעל רוצה לאכול מן השחלים הללו, ואין האשה רואה שהוא רוצה לאכול מזה],

אמר ליה ההוא נואף: לא תיכול מנהון דטעמינון חויא

[נגלה הנואף לבעל ואמר לו שלא יאכל מזה כי טעם מזה נחש ויש בזה סכנת נפשות]

ובאה שאלה לפני רבא האם יש לחשוש שבא הנואף על האשה ואסורה היא לבעלה, או לא.

אמר רבא, אינתתיה שריא

[מותרת האשה], ולא חוששים שהיה כאן ניאוף,

ד

אם איתיה דעבד איסורא, ניחא ליה דליכול ולימות

[דאם לפי האמת הנואף והאשה עברו על איסור אשת איש לא היה הנואף מציל את הבעל מסכנת נפשות],

דכתיב "כי נאפו ודם בידיהן"

ויש ללמוד מפסוק זה, שהנואפים חשודים הם אף על שפיכות דמים.

ומקשינן:

פשיטא,

ומה חידוש חידש רבא בזה?

ומתרצינן:

מהו דתימא

[היה אפשר לומר] ד

איסורא עבד

ובאמת היה כאן ניאוף ונאסרה האשה,

והאי דאמר ליה

[והטעם שהנואף הציל את הבעל הוא משום]:

דניחא ליה דלא לימות בעל דתהוי אינתתיה עלויה "מים גנובים ימתקו ולחם סתרים ינעם"

שהנואף רוצה שהבעל לא ימות כדי שהאישה עדיין תהיה אסורה עליו, כיון שהוא נהנה כאשר היא אסורה עליו יותר מכאשר היא מותרת לו, דכתיב מים גנובים ימתקו ולחם סתרים ינעם.

קא משמע לן

רבא שלא אומרים סברא זו ואין האשה נאסרת לבעלה:

הדרן עלך פרק ואלו נדרים וסליקא לה מסכת נדרים