Nedarim 80a — Talmud auf Deutsch

ואלא,

אפשר לפרש, שהמשנה דיברה באופן

דאמרה: קונם הנאת רחיצה עלי לעולם, אם ארחץ.

שאסרה על עצמה להתרחץ לעולם, בתנאי, אם תרחץ פעם אחת.

ואף על פי שהרחיצה הראשונה מותרת, בכל זאת, על ידי הרחיצה ראשונה היא תיאסר ברחיצה לעולם.

ולכך סובר תנא קמא

, משום הכי מיפר לה,

ונחשב הדבר בכלל נדרי ענוי נפש.

דהיכי תעביד?

אם

תרחץ

-

מתסרא הנאת רחיצה עלה.

יאסר עליה להתרחץ לעולם, ויש בזה ענוי נפש.

ואם

לא תרחץ

-

אית לה ניוולא.

הרי הליכלוך מחמת ההמנעות מרחיצה מנוול אותה, ויש לה ענוי נפש מחמת שאינה יכולה להתרחץ.

ורבי יוסי סבר,

שאינו יכול להפר, כי

אפשר דלא רחצה.

ולניוול

-

לא חיישינן.

אין מניעת הרחיצה, והניוול בעקבותיה, נחשבים לענוי נפש.

ומבואר לפי המהלך של הגמרא עכשיו, שהמחלוקת בין תנא קמא לרבי יוסי היא, האם מניעת רחיצה נחשבת לענוי נפש או לא.

ומקשה הגמרא:

אי הכי, ליתני הכי,

היה לנו לשנות את המשנה כך:

רבי יוסי אומר "תנאי זה" אין בו ענוי נפש.

כי מלשונו של רבי יוסי במשנה "אין אלו נדרי ענוי נפש" משמע, כיון שמניעת רחיצה אין בה ענוי נפש, לכך אינו יכול להפר. אבל אם נדרה נדר שיש בו ענוי נפש, יכול להפר.

וזה אינו נכון, שאפילו אם אסרה עצמה מכל פירות שבעולם, כיון שב"תנאי" עצמו אין ענוי נפש, אינו יכול להפר, כי יכולה היא ליזהר שלא לעבור על התנאי, ולא יחול עליה איסור נדרה כלל.

אלא

צריך לומר, שהמשנה דיברה באופן

דאמרה "

קונם

הנאת רחיצה עלי לעולם,

בתנאי

אם ארחץ היום".

תנא קמא סובר שמניעת רחיצה של יום אחד יש בה ענוי, וכיון שיש בו ענוי, שאם תרחץ היום תאסר ברחיצה לעולם, ואם לא תרחץ היום יש כאן ענוי של מניעת רחיצה של יום אחד, לכך יכול להפר

ורבי יוסי סבר

דאינו יכול להפר משום ד

ניוול דחד יומא לא שמיה ניוול,

ומניעת רחיצה של יום אחד אינו ענוי, וכיון שיכולה ליזהר יום אחד שלא לרחוץ, ויום אחד לא נחשב ענוי, ואם לא תרחץ יום אחד לא תאסר ברחיצה לעולם, לכן סובר רבי יוסי שאינו יכול להפר, דאין כאן ענוי נפש .