Nedarim 75b — Talmud auf Deutsch

ומבארת הגמרא:

כגון דאתפיס אחרינא בהדין נדרא

שאמר על דבר מסוים שיהא זה כמו הדבר שנדרה עליו.

ו

אי אמרת חלין

הנדרים, אז

הויא תפיסותא

[חלה התפסת הנדר], כיון שהנדר חל ואפשר להתפיס בו.

ו

אי אמרת לא חלין

הנדרים כלל, אז לא חלה התפסת הנדר, כיון ש

לא איכא מששא

בנדר שלה, שהרי אינו חל כלל, ולא שייך להתפיס בו.

מאי?

ופשטינן ממתניתין:

תא שמע

:

אמר רבי אליעזר: אם הפר נדרים שבאו לכלל איסור, לא יפר נדרים שלא באו לכלל איסור.

ומכך שאמר רבי אליעזר שנדרים אלו קלים יותר להפרה משום שלא באו לכלל איסור -

שמע מינה

ש

לא חלין

הנדרים כלל.

כי אם הם היו חלים ומתבטלים, במה הם קלים יותר מכל נדר שחל ומפר אותו, ומהו הקל וחומר?

ודחינן:

מי

[וכי]

קתני "שאינן באין

לכלל איסור"?

הרי

שלא "באו" קתני.

ולדבריך, שאינם חלים כלל, היה צריך לומר "שאינם באים".

אלא ודאי, הכונה היא, שבשעת ההפרה

עדיין לא באו

לכלל איסור, אבל כאשר היא נודרת, חלים הנדרים ובטלים מיד.

ואף שהם חלים, עדיין הם קלים משאר נדרים, היות ובשעה שחלו, כבר היתה הפרתם קיימת בעולם.

ופשטינן מברייתא:

תא שמע

:

דתניא:

אמר להן רבי אליעזר

לחכמים [קל וחומר להוכיח את דבריו]:

ומה במקום

[בנדרי עצמו]

שאין

הנודר

מיפר

את

נדרי עצמו משנדר

[לאחר שנדר]. ובכל זאת

מיפר

הוא את

נדרי עצמו עד שלא ידור

[לפני שנדר], על ידי שמוסר מודעה קודם לכן, שאינו רוצה שנדריו יחולו,

מקום

[בנדרי אשתו]

שהבעל מפר נדרי אשתו משתדור, אינו דין שיפר נדרי אשתו

אף

עד שלא תדור?

ומוכיחה הגמרא, מכך שרבי אליעזר לומד הפרת נדרי אשתו לפני שנדרה ממסירת מודעה לפני הנדר -

מאי לאו,

הדין בהפרת נדרים

דאשתו דומיא דיליה

[בדומה לנדרי עצמו].

מה

[

הוא

] [בנדרי עצמו]

ד

הנדרים

לא חיילין

כלל לאחר שמסר מודעה זו,

אף

בנדרי

אשתו נמי, ד

הנדרים

לא חיילין

כלל לאחר שהפר.

ואם כן יש ראיה לספק של הגמרא

ודחינן:

לא.

על אף שאפשר ללמוד זה מזה שמועיל ביטול הנדר אפילו לפני שהנדר חל, בכל זאת אין לדמות את שני הדינים, אלא

הא כדאיתא, והא כדאיתא.

בנדרי עצמו אין הנדרים חלים כלל לאחר מסירת מודעה, ובנדרי אשתו חלים הנדרים ואחר כך חלה ההפרה ומתבטל הנדר .

ופשטינן מברייתא:

הקדמה:

בברייתות להלן מבואר שנחלקו רבי אליעזר וחכמים האם זה שמצינו, שאפשר לבטל דבר שכבר חל זהו חומרא, ואפשר ללמוד מכך בקל וחומר שיהא אפשר לבטל אף דבר שעדיין לא חל או לא.

דעת רבי אליעזר, שאפשר לומר קל וחומר זה, ואילו דעת חכמים היא שאין לומר קל וחומר זה, משום שלפעמים יותר מסתבר לומר שתהא אפשרות לבטל דבר רק לאחר שהוא כבר חל.

תא שמע

:

אמרו לו

חכמים

לרבי אליעזר

השיבו חכמים על כך שרבי אליעזר למד בקל וחומר מנדרי עצמו, שמועיל בהם ביטול עצמי רק לפני שנדר, על נדרי אשתו, בכל שכן, שתועיל הפרה לפני שנדרה,

כי אם כן, נאמר אף קל וחומר שכזה:

ומה מקוה, שמעלה

[שמטהר]

את הטמאין מטומאתן

לאחר שנטמאו, בכל זאת

אין

המקוה

מציל

[שומר]

על הטהורים מליטמא,

כאשר הם נוגעים בטומאה בתוך המקוה.

אדם, ש

יש בו חומרא, שאם אדם טהור בלע טבעות טמאות,

אין

הוא

מעלה,

אין בליעת הטבעות בתוך האדם הטהור מטהרת

את

הטבעות

הטמאין מטומאתן

-

אינו דין הוא,

הרי קל וחומר הוא, שיש לנו ללמוד ממקוה, שאם בלע האדם טבעות טהורות ונכנס עמהן, כשהן בתוך בני מעיו, לאוהל המת, ונטמא האדם,

שלא יציל

האדם

על

הטבעות

הטהורין מליטמא

מחמת שהן בתוך בני מעיו

,

אלא גם הטבעות יטמאו?

והלא אין הדין כן.

אלא אם בלע האדם טבעת טהורה ונכנס לאוהל המת, ובצאתו מאוהל המת הקיא את הטבעת, אין הטבעת נטמאת כיון שזו היא "טהרה בלועה.

ובהכרח, צריך לומר, שאין לדון קל וחומר זה, משום שיותר מסתבר לומר שתהא אפשרות לבטל את הטומאה רק לאחר שחלה. ולכן אין להוכיח ממקוה, כיון שהטבילה בו מועילה לטהר רק לאחר שהטומאה כבר חלה.

ואם כן, אף בהפרת נדרים, אי אפשר לומר קל וחומר זה שתועיל ההפרה אף לפני שהאשה נדרה.

ומוכיחה הגמרא מברייתא זו לספק דידן -

משמע מטענתם של חכמים לרבי אליעזר, שהם מדמים את דין ההצלה מטומאה לדינו של רבי אליעזר, שהם הבינו בדבריו שאין הנדר חל כלל, כי בטבעות טהורות הבלועות בו, בודאי אין הטומאה חלה כלל, ולכן הביאו את ראיתם משם.

אלא

שמע מינה

שלדעת רבי אליעזר

לא חיילין

הנדרים כלל, ולכן הביאו חכמים ראיה כנגדו מהקל וחומר הזה.