Nedarim 70a — Talmud auf Deutsch

אם תמצא לומר,

אם נאמר שהקיום להיום מונע ממנו את האפשרות של הפרה למחר. ונאמר גם שלא נכלל בתוך לשונו לשון הפרה למחר, כיון ש

הא לא אמר לה

בפירוש. עדיין יש להסתפק:

אמר לה: מופר ליכי למחר

ולא אמר "קיים ליכי היום" -

מהו?

מי אמרינן

שכונתו היתה לקיים לה היום, וממילא

למחר לא מצי מיפר,

משום

דהא קיימיה לנדריה היום,

וקיום להיום מונע אפשרות הפרה למחר כיון שאפשרות הפרה היא רק באותו יום.

או דלמא, כיון דלא אמר לה

בפירוש "

קיים ליכי היום

",

כי קאמר לה

"

מופר ליכי למחר",

יש לפרש דבריו, ש

מהיום

יהא מופר

קאמר.

ומוסיפה הגמרא להסתפק, עוד:

ואם תמצא לומר אפילו הכי,

אפילו אם נאמר שכונתו היתה לקיים להיום. ו

כיון דקיימו היום

לא חלה ההפרה למחר

,

משום שהקיום נחשב אף

ל

גבי

מחר

-

כמאן דאיתא דמי,

ומעכב את חלות ההפרה.

עדיין יש להסתפק באופן ש

אמר לה: קיים ליכי שעה

-

מהו?

[וכונת הגמרא בספק זה, היא על הצד שקיום של שעה אחת אינו מונע את ההפרה לאחר השעה הזאת]

מי אמרינן,

בכך שאמר קיים ליכי "שעה"

\-

כמאן דאמר לה: מופר ליכי לאחר

שעה

דמי.

או דלמא, הא לא אמר לה

בפירוש שמופר לאחר שעה, ואין זה נכלל בתוך לשונו.

ומסתפקת הגמרא ספק על גבי ספק:

אפילו

אם תמצא לומר

שאין לשון הפרה נכללת בתוך לשונו, כיון ש

הא לא אמר לה

בפירוש שמופר לה לאחר שעה.

מיהו,

עדיין יש להסתפק באופן שקיים לה לשעה זו, ו

אמר לה

בפירוש שמיפר לאחר שעה.

מאי?

מי אמרינן, כיון דקיימו

בשעה הראשונה, הרי

קיימו.

ולא תועיל ההפרה לאחר שעה, כשם שנקטנו לגבי הפרה למחר.

או דלמא,

שונה דין הפרה לאחר שעה מדין הפרה למחר,

כיון דכוליה יומא "בר הקמה" ו"בר הפרה" הוא

[שהרי אפשר לקיים או להפר כל אותו יום], לכן

כי אמר מופר ליכי לאחר שעה, מהני.

משום שכל אותו יום הוא זמן הפרה.

תא שמע

מהא דתניא במסכת [נזיר כ ב]:

אשה שאמרה "

הריני נזירה", ושמע בעלה, ואמר: "ואני"

שוב

אין יכול

הבעל

להפר

את נדר נזירותה של אשתו, משום שבאומרו "ואני" הרי זה נחשב שמסכים עם נזירותה ומצטרף אליה, והרי זה קיום הנזירות.

ומדייקת הגמרא מהברייתא:

ואמאי?

מדוע לא יכול הבעל להפר את נדר נזירותה אחר שאמר "ואני"?

נימא,

מדוע לא נאמר, "

ואני", דאמר

בעל -

הוא

דוקא

על נפשיה דהוי נזיר.

שהוא מקבל נזירות על עצמו לשלשים יום כדרך נזיר.

אבל

לגבי אמירת

"הריני נזירה" דילה,

שנדרה האשה בנזיר

,

כונת הבעל היתה שרק

שעה אחת

בלבד

קיימא,

יהיה קיים נדר נזירותה, כי דיו בשעה הזאת, כדי שיוכל להתפיס בה את נזירותו, שהרי אמר "ואני כמותך", שהוא גדר של התפסה.

ו

אולם,

לאחר שעה

-

אי בעי,

אם ירצה, הוא יוכל

ליפר!

אמאי אין יכול להפר?

-

לאו,

אלא בהכרח, הטעם שאינו יכול להפר, הוא

משום

שלא חלה הפרה אחר קיום של שעה אחת,

דכיון דקיימו

שעה אחת -

קיימו!

ודוחה הגמרא את הראיה מהברייתא הזו:

לא

!

התנא במסכת נזיר

קסבר

ש

כל

מקום שהבעל אומר "

ואני

", הרי זה

כמאן דאמר,

כאילו שאמר "

קיים ליכי לעולם", דמי

.

ולכן אין משם ראיה לסוגייתנו. כיון שבנידון דידן, הרי קיים לשעה אחת בלבד, ואפשר לומר שתועיל ההפרה לאחר שעה.

מתניתין:

נערה המאורסה שנדרה, ו

מת האב

-

לא נתרוקנה

רשות האב על הנדר,

לבעל,

ואין הבעל יכול להפר את חלק האב.

אבל אם

מת הבעל

-

נתרוקנה רשותו לאב,

ויכול האב להפר את חלקו של הבעל.

ומסכמת המשנה:

ב

דבר

זה יפה כח האב מכח הבעל.

שהאב יכול להפר חלקו של בעל לאחר מיתת הבעל, ואילו הבעל אינו יכול להפר חלקו של אב לאחר מיתת האב

ומוסיף התנא דין נוסף:

בדבר אחר יפה כח הבעל מכח האב, שהבעל מפר לבד בבגר.

ובגמרא יבואר מה הכונה ב"בגר".

והאב אינו מפר בבגר.

גמרא:

והוינן בה:

מאי טעמא

אם מת האב לא נתרוקנה רשות לבעל? ומשנינן: משום

דאמר קרא

"

בנעוריה בית אביה"

-

ומשמע, אפילו כשמת האב עדיין היא נחשבת ב"בית אביה". ולכן אין הבעל יכול להפר לבד.

שנינו במשנה:

מת הבעל

-

נתרוקנה רשות לאב

.

והוינן בה:

מנלן

דין זה?

אמר רבה: דאמר קרא "ואם היו תהיה לאיש, ונדריה עליה"

.

מכך שאמר הכתוב "היו תהיה", משמע שהפסוק מדבר בשתי הויות. דהיינו, שנתקדשה פעם שניה, לאחר מיתת בעלה הראשון.