Nedarim 58a — Talmud auf Deutsch

כל דבר שיש לו מתירין, כגון טבל

שהוא ניתר על ידי הפרשת תרומות ומעשרות,

ומעשר שני והקדש

שהם ניתרין על ידי פדיון,

וחדש

שהוא ניתר על ידי העומר -

כל אלו

לא נתנו בהן חכמים שיעור

לאיסור ביחס לתערובת שנתערב בה האיסור, אלא כל שהוא של איסור שנתערב במינו של האיסור, הרי הוא אוסר את התערובת כולה.

וכל דבר שאין לו מתירין, כגון: תרומה, ותרומת מעשר, וחלה

,

וערלה, וכלאי הכרם נתנו בהם חכמים

באיסורים, ואף כשנתערבו במינם -

שיעור

, שרק כשיש באיסור את השיעור שקבעו חכמים ביחס לתערובת, אז נאסרת כל התערובת.

אמרו לו

רבנן לרבי שמעון:

והלא שביעית

שהיא דבר ש

אין לה מתירין, ולא נתנו בה חכמים שיעור

, אלא אוסרת היא בכל שהוא

; דתנן

:

השביעית אוסרת

ב

כל שהוא

כשנתערבה

במינה

, בין שנתערבו פירות שביעית בפירות של היתר שכל התערובת נאסרת, ובין שחזר ונטע בשביעית פירות של שישית, שהגידולים האסורים אוסרים את כל הפרי אף כשאין בגידולין אלא כל שהוא!?

אמר להן

רבי שמעון לרבנן:

אף

הם - החכמים - לא אמרו שהשביעית אוסרת בכל שהוא

אלא לביעור

, להצריך לאכול את כל התערובת לפני הביעור, כי היות ואפשר לאוכלם קודם הביעור, הוה ליה כ"דבר שיש לו מתירין".

אבל

אם נתערבו לאחר הביעור ו

ל

ענין

אכילה

, נתנו בהם חכמים שיעור: שיהיה באיסור

בנותן טעם

בכל התערובת בין שנתערב האיסור במינו בין שנתערב שלא במינו.

הרי מוכח שאין הגידולין נמשכין אחר העיקר להיות מותרין כמוהו, שאם לא כן הרי אף הגידולים עצמם מותרים, והאיך יאסרו הגידולין אף את העיקר!?

ודחינן:

ודלמא הא

[גידולי איסור של שביעית]

נמי

, כיון ד

לחומרא

אנו אומרים שהם אסורים ואין נמשכים אחר העיקר -

שאני

.

אלא מן הדא פשטה

[מכאן יש לפשוט את ספיקו של ישמעאל איש כפר ימא]:

דתנן: בצלים

של ששית,

שירדו עליהם גשמים

בשביעית,

וצמחו

-

אם היו עלין שלהן שחורין

[נוטים לשחרות] הרי הם

אסורין

, ששחרות העלין מוכיחה, שגידולם יפה ומקרקע שביעית נתגדלו.

ואם

הוריקו

העלין הרי הם

מותרין

, שזה מוכיח שלא מן קרקע של שביעית נתגדלו, אלא מן הבצלים עצמן.

רבי חנניה בן אנטיגנוס אומר

:

אם יכולין

הבצלים

ליתלש בעלין שלהן

הרי הן

אסורין

, כי זה מוכיח שיניקתם יפה ומקרקע שביעית נתגדלו.

וכנגדן למוצאי שביעית

הרי הן

מותרין

.

כלומר: בצלים של שביעית שירדו עליהם גשמים וצמחו בשמינית, אם השחירו העלין או שהבצלים נתלשין בעלין שלהן הרי העלים מותרים, ומשום שהגידולים אינם מן הבצלים אלא מקרקע של שמינית, ובאותם עלים ודאי רבו הגידולים על עיקר הבצל המעורב בהן, והם מבטלין אותו.

למימרא

הרי מוכח

דגידולי היתר מעלין את האיסור

, ואין אומרים: אדרבה יימשכו הגידולין אחר העיקר ויהיו אסורין כמותו.

ודחינן:

ודילמא

עוסקת המשנה

ב

בצלים

מדוכנין

[שדך ושחק את הבצלים], שהם גרועים ואין הם מושכים את הגידולין להיות כמותם.

אלא מן הדא

תפשוט את ספיקו של ישמעאל איש כפר ימא

; דתניא

: