Nasir 54a — Talmud auf Deutsch

דאמר מר: טומאה בוקעת ועולה

, טומאה

בוקעת ויורדת

.

ואילו גבי נגיעה

[טומאת מגע],

תניא

לפרש את הפסוק:

"ולקח אזוב, והזה על האוהל ועל כל הכלים ועל הנפשות אשר היו שם,

ועל הנוגע

[נגיעה כפשוטה]

בעצם או בחלל

או במת או בקבר":

"

בעצם

" -

זה עצם כשעורה

, שהוא מטמא במגע אף שאינו מטמא באוהל.

"

או בחלל

" -

זה אבר הנחלל מן החי, ואין בו

בשר כדי

להעלות ארוכה

["בשר כראוי"], שהוא מטמא במגע, אף שאינו מטמא באוהל.

"

או במת

" -

זה אבר הנחלל מן המת

, שאין בו בשר כדי להעלות ארוכה, שהוא מטמא במגע ואינו מטמא באוהל.

ומה שנאמר "

או בקבר

" -

אמר ריש לקיש

:

זה קבר שלפני הדיבור

, קבר שלפני ציווי הקב"ה למשה על טומאת מת, שהוא מטמא במגע ואינו מטמא באוהל.

ומכאן למד ריש לקיש שרחמנא רבייה לטומאת מגע באבר מן המת אף כשאין בו עצם כשעורה, שהרי:

האי

"

אבר מן המת

" שנתרבה לענין מגע

היכי דמי?

אי דאית ביה עצם כשעורה

, הרי

היינו

"

הנוגע בעצם

" שדרשנוהו לעצם כשעורה.

אלא דלית ביה

"

עצם כשעורה

" -

ואפילו הכי רחמנא רבייה

, הרי למדנו כדברי ריש לקיש.

ורבי יוחנן

הסובר שאבר מן המת שאין עליו בשר כראוי אינו מטמא אפילו במגע מן התורה -

אמר לך: לעולם

אבר מן המת שנתרבה לענין מגע - מיירי בכגון

דאית ביה

עצם כשעורה, ומטמא במגע משום עצם כשעורה שבו.

ודקשיא לך: היינו עצם, לא תיקשי,

ואם אינו ענין למגעו

של עצם כשעורה, שהרי כבר דרשנוהו מ"או בעצם" -

תנהו ענין למשאו

של עצם כשעורה, שעדיין לא למדנו.

אמר רבי עקיבא: דנתי לפני רבי אליעזר

שהיה אומר - כפי ששנינו במשנתנו לעיל דף נד - אין הנזיר מגלח על רביעית דם, אלא על חצי הלוג דם:

והרי

מה אם עצם כשעורה שאינו מטמא אדם באוהל

, הרי

הנזיר מגלח על מגעו ועל משאו

רביעית דם שהוא מטמא אדם באוהל, אינו דין שיהא הנזיר מגלח על מגעה ועל משאה!?

אמר לי

רבי אליעזר:

מה זה עקיבא!?

והרי

אין דנין כאן מקל וחומר

, שאין דנין קל וחומר מהלכה, ומפרש לה בגמרא.

וכשבאתי והרציתי הדברים לפני רבי יהושע, אמר לי

: אכן

יפה אמרת, אלא כן אמרו הלכה

למשה מסיני.