Nasir 52a — Talmud auf Deutsch

אמר רב יהודה מדיסקרתא: תא שמע

ש"שיעורא גמירי לה":

כתיב בפרשת שמיני [ויקרא יא כט]: "וזה לכם הטמא בשרץ השורץ על הארץ וגו'. אלה הטמאים לכם בכל השרץ כל הנוגע בהם במותם יטמא. וכל אשר יפול עליו מהם במותם יטמא וגו'".

ומבארת הברייתא שכאילו יש כאן שני פסוקים סותרים:

שהרי אם היה אומר הכתוב רק: "כל הנוגע

בהם

במותם יטמא",

יכול

לא יהא הנוגע טמא אלא כשנגע

בכולן

כלומר: בשרץ שלם, הרי

תלמוד לומר

: "וכל אשר יפול

מהם

במותם יטמא", דמשמע: אין צריך ליגע בשרץ שלם; ונמצאת למד מלשון "מהם" שאין צריך ליגע בשרץ שלם.

ו

אי

היה אומר הכתוב רק "

מהם

"

יכול

אפילו נגע ב

מקצתן

כלומר: בשרץ שאינו שלם יהא טמא, הרי

תלמוד לומר

: "

בהם

" דמשמע: שיגע בשרץ שלם; ונמצאת למד מלשון "בהם" שאינו טמא עד שיגע בשרץ שלם:

ואם כן,

הא כיצד

יתיישבו שני מקראות הללו?

אלא כך אמר הכתוב: אינו טמא

עד שיגע במקצתן שהוא ככולן

, כלומר: אפילו נגע במקצת שרץ הרי הוא טמא, ובלבד שיהא בו שיעור שרץ שלם כל שהוא -

ושיערו חכמים

שהוא

בכעדשה, שכן החומט

שהוא אחד משמונה השרצים

תחילת ברייתו בכעדשה

, ולכן כל הנוגע אפילו בשרץ שאינו שלם וגודלו כחומט בתחילת ברייתו דהיינו בכעדשה, הרי הנוגע בו טמא.

הרי

שמע מינה

מדשיערו חכמים את השיעור בכל גודלו של החומט עם רגליו וקרניו, ואף שאם ייקצצו רגליו וקרניו הלוא יחיה, הרי שמע מינה:

שיעורא גמירי לה

וכל שחסר מן הבריה אפילו דבר שיכולה היא לחיות בלעדיו, הרי זה כמי שחסר השיעור ואינו מטמא, והוא הדין לענין אכילה.

אמר

דחה

רב שמעיה: כי בעינן שיעורא בכעדשה, היכא דלא נפלה ביה נשמה

, כלומר: עד כאן לא שיערו חכמים את השיעור לפי החומט כולו עם קרניו ורגליו, אלא משום שאם לא היה בו שיעור זה לא היה נופל בו נשמה, שאין לך חומט בתחילת ברייתו שהוא פחות מעדשה.

אבל היכא ד

כבר

נפלה ליה נשמה

ומשנקצצו רגליה הרי היא חיה,

(לא

) אכתי

תיבעי לך

אם דין בריה לה, שהרי יש לה חשיבות אף שנקצצו רגליה, היות ויכולה היא לחיות בלעדיהם.

שנינו במשנה: על אלו טומאות הנזיר מגלח וכו'

השדרה והגולגולת

:

ושנינו עוד במשנה באהלות [פרק ב]: "אלו מטמאין באוהל וכו' השדרה והגולגולת":

איבעיא להו

בני הישיבה בפירוש שתי משניות אלו:

האם עצמות ה

שדרה וגולגולת

כאחת

תנן

שהן מטמאות באוהל ומגלח עליהן.

או דלמא או

עצמות ה

שדרה או

עצמות ה

גולגולת

תנן שהן מטמאות באוהל ומגלח הנזיר עליהן?

אמר רבא: תא שמע

דשדרה או גולגולת תנן:

דתניא:

שדרה שגירד

[שבר]

רוב עלעולין

[צלעות]

שבה

, הרי היא

טהורה

מלטמא באוהל, אף שכל הצלעות אתו באוהל.

ו

כאשר השדרה היא

בקבר

-

אפילו משוברת או מפורקת

הרי היא

טמאה מפני הקבר

, כלומר: שהקבר מצרפה, כי כך הלכה למשה מסיני.

הרי משמע:

טעמא משום דגירד

את העלעולין שבשדרה,

הא לא גירד

אותם הרי הוא

טמא

אפילו שדרה לבדה.

הרי

שמע מינה: או שדרה או גולגולת קתני

.

ודחינן:

מי קתני

[וכי שנינו בברייתא]

הא לא גירד טמאה

כשהיא לבדה בלא גולגולת!?

והרי יש לומר שהברייתא עוסקת בשדרה שיש עמה גולגולת, ו

הא קא משמע לן

הברייתא

דכי גירד

את השדרה הרי היא

טהורה

, ואכן אם לא גירדה היא טמאה ומטמאת עם הגולגולת שעמה -

ו

אולם

אידך

כלומר: שדרה שלימה שלא גירדה ואין עמה גולגולת - עדיין

תיבעי לך

[יש לך להסתפק] אם היא מטמאה.

תא שמע

דשדרה או גולגולת תנן:

דתניא:

רבי יהודה אומר: ששה דברים

לקמן מפרש להו ואזיל, ואחד מהם: שדרה וגולגולת הבאים משני מתים -

רבי עקיבא מטמא

באוהל והנזיר מגלח עליו,

וחכמים מטהרין, וחזר בו רבי עקיבא

והודה לחכמים.

ומעשה שהביאו קופה מלאה עצמות

שנטמא בה נזיר באוהל -

לבית הכנסת של טרסיים

[צורפי נחושת], כדי לבדוק אם יש באותה קופה עצמות המטמאות באוהל -

והניחוה

לאותה קופה

באויר

בית הכנסת, כלומר: במקום שאין גג עליו, כדי שלא תטמא באוהל את הנכנסים לשם,

ונכנס תודוס הרופא וכל הרופאים

עמו, ו

בדקו הרופאים את הקופה ו

אמרו

:

אין כאן

בקופה זו

שדרה ממת אחד, ואין

כאן

גולגולת ממת אחד

!

ומכח דבריהם טיהרו את הנזיר שנטמא באותה קופה.

הרי משמע:

טעמא דליכא שדרה דמחדא

[דוקא משום שאין שם שדרה ממת אחד] ואין גולגולת ממת אחד,

האיכא

[אבל אם יש]

או שדרה או גולגולת דמחדא

[ממת אחד] הרי ה

נזיר מגלח עליה

.

כלומר: אם תמצי לומר ששדרה וגולגולת בעינן, אם כן אם היתה השדרה ממת זה והגולגולת ממת אחר אינה מטמאת כמו שדרה משני מתים; ואם כן למה הוצרכו לפרש שאין מזה ואין מזה, לא היה להם אלא לומר: אין כאן שדרה וגולגולת ממת אחד.

אם כן

שמע מינה

: "

או שדרה או גולגולת

"

תנן

.

ודחינן: אין להוכיח מכאן כי "

לא מיבעיא

"

קאמר

[בדרך "לא די" אמר תודוס והרופאים שעמו]:

לא מיבעיא

[לא די ש]

שדרה וגולגולת דממת אחד

-

ליכא

[אין בקופה],

אלא אפילו שדרה ממת אחד, או גולגולת ממת אחד

-

ליכא

.

תא שמע

ששדרה וגולגולת תנן -

ממניינא

[מן המספר] שאמרו בברייתא הנזכרת:

שהרי בהמשך הברייתא למדנו:

ומה הן ששה דברים

שנחלקו בהם רבי עקיבא וחכמים,

שרבי עקיבא מטמא

באוהל ומגלחין עליו,

וחכמים מטהרין

:

א.

על אבר מן המת שבא משני מתים

.

ב.

ועל אבר מן החי שבא משני בני אדם

.

ג.

ועל חצי

קב עצמות שבא משני מתים

.

ד.

ועל רביעית דם

הבא משנים

[משני מתים].

ה.

על עצם כשעורה

ממת אחד

שנחלק לשנים

. ו.

והשדרה והגולגולת

הבאים משני מתים.