Nasir 19a — Talmud auf Deutsch

תלמוד לומר

: "

והזיר והביא

"

אף על פי שלא הביא

את אשמו

הזיר

כלומר: חל עליו נזירות טהרה.

רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר

: "

והזיר והביא

",

אימתי הזיר בזמן שהביא

.

מאן תנא להא דתנו רבנן

[מי הוא התנא מן התנאים שנזכרו, ששנה את הברייתא הבאה]:

אשה שנדרה בנזיר ונטמאה

, והפרישה לקרבן טומאתה שתי תורים אחד חטאת ואחד לעולה וכן בהמה לאשם,

ואחר כך הפר לה בעלה

, הרי היא

מביאה

את

חטאת העוף

שהפרישה,

ואינה מביאה

את

עולת העוף

. וכן אינה מביאה את אשמה, וכדמפרש טעמא ואזיל.

אמר רב חסדא: רבי ישמעאל

בנו של רבי יוחנן בן ברוקה

היא

, שהוא סובר: עולה לאו דורון הוא -

כי לרבנן שהם סוברים שהעולה דורון היא, לא תיתכן סיבה שלא תביא את העולה שהרי אינה חולין בעזרה כי תמיד יכולה היא להביא דורון, ובהכרח שהעולה אינה דורון וכרבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה. וכאן מפרשת הגמרא את עיקר טעם הברייתא שהיא מביאה חטאת העוף ואינה מביאה עולת העוף [מאחר שאינה דורון].

מאי קסבר

רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה, שהוא התנא של הברייתא וכפי שביארה הגמרא?!

אי קסבר

: "

בעל מיעקר עקר

" את הנזירות למפרע, ונמצא שכאילו לא היתה נזירה מעולם -

אם כן הרי ממילא נעקרו כל חיוביה שמכח הנזירות, ו

חטאת העוף נמי לא לייתי

[לא תביא אף חטאת העוף], שהרי אינה נזיר טמא שמביא חטאת העוף.

ו

אי קסבר

רבי ישמעאל שה

בעל מיגז גייז

[חותך מכאן ולהבא ואינו עוקר למפרע], ואנו דנים אותה עדיין כנזירה שנטמאה, ולכן מביאה היא את חטאתה -

אם כן

עולת העוף

[ואשם]

נמי לייתי

[תביא היא גם את עולת העוף, וכן את האשם], שאף על פי שהעולה אינה דורון, הרי מכל מקום לא גרעה מחטאת העוף שהיא צריכה להביאה כיון שנזירה שנטמאה היא!?

ומפרשינן:

לעולם קסבר

רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה שה

בעל מיעקר עקר

את הנזירות למפרע וכאילו לא היתה נזירה מעולם, ולכן אינה מביאה את עולתה ואת אשמה; אבל את חטאתה הרי היא מביאה -

ו

משום ד

רבי ישמעאל

בנו של רבי יוחנן בן ברוקה

סבר לה כרבי אלעזר הקפר

, שהנזיר חוטא הוא על שציער עצמו מן היין ולשם כך באין הקרבנות, ונמצא שאף על פי שהפר לה בעל ועקר את הנזירות למפרע ומעיקר הדין ודאי שאין לה להביא חטאת, מכל מקום סיבה קלושה הרי יש לה להביא כיון שסוף סוף ציערה את עצמה מן היין, ולכן:

חטאת העוף שמצינו שמביאים אותה אפילו כשאין טעם גמור להביא אותה, שהרי פעמים שהיא באה אף על הספק, לכן מביאים אותה אפילו כשנעקרה הנזירות למפרע, כיון שיש טעם כל שהוא על שציערה את עצמה מן היין -

אבל עולת העוף ואשם אינה מביאה, כיון שנעקרה הנזירות למפרע.

דתניא: רבי אלעזר הקפר ברבי

[גדול בדורו]

אומר

:

מה תלמוד לומר

בנזיר שנטמא: "

וכפר עליו מאשר חטא על הנפש

" ולשון "על הנפש", משמע שחטא בנפש אדם,

וכי באיזו נפש

אדם

חטא זה!?

אלא שציער עצמו מן היין

.

ו

מכאן אתה לומד ב

קל וחומר

שלא לישב בתענית:

ומה זה

הנזיר

שלא ציער עצמו אלא מן היין נקרא חוטא

, וכמו שנאמר "אשר חטא",

המצער עצמו מכל דבר על אחת כמה וכמה

שנקרא "חוטא".

תמהה הגמרא:

והא

"אשר חטא על הנפש"

בנזיר טמא כתיב, ואנן

כלומר: ורבי אליעזר הקפר -

אפילו נזיר טהור קאמרינן

, אף בנזיר טהור אמר שהוא חוטא!?

כלומר: אם כפי שפירש רבי אליעזר הקפר את החטא, הרי זה שייך גם בנזיר טהור ולא היתה התורה כותבת את זה בפרשת נזיר שנטמא, ובהכרח שהוא חטא אחר השייך בנזיר טמא ולא בנזיר טהור.

ומפרשינן:

קסבר רבי אלעזר הקפר: נזיר טהור נמי חוטא הוא, והיינו טעמא דכתיב

"אשר חטא על הנפש"

בנזיר טמא, הואיל ושנה בחטא

, שלא נזהר מן הטומאה והאריך את נזירותו וצערו מן היין.

שנינו במשנה:

יצא ונכנס עולין לו מן המנין

ומביא קרבן טומאה:

ותמהה הגמרא על הא ד

קתני

במשנתנו: יצא ונכנס

עולין לו

[היום השביעי]

מן המנין

" של נזירות הטהרה, כלומר: כיון שיצא מתחיל הוא למנות נזירות טהרה:

וכי

משום דיצא

מבית הקברות

חל עליה נזירות!?

והרי צריך הוא ליטהר, וכל שהוא טמא אינו יכול למנות נזירות טהרה.

אמר שמואל: כגון שיצא, והזה, ושנה וטבל

ונטהר מטומאתו, וכיון שאינו צריך קרבן טומאה הרי הנזירות חלה עליו.

ואכתי מקשינן על לשון המשנה: יצא "ונכנס" [לבית הקברות] עולין לו מן המנין,

אלא

רק אם

נכנס הוא דעולין לו מן המנין

, אבל

לא נכנס אין עולין לו מן המנין

, והרי אדרבה אם לא נכנס לבית הקברות אחר שנטהר כל שכן שיום השביעי עולה לו מן המנין!?

ומפרשינן: "

לא מיבעיא

"

קאמר, לא מיבעיא

שאם

יצא

ולא נכנס שיום השביעי עולה לו מן המנין כיון שנהג נזירות מאמצע היום ועד סופו, ו"מקצת היום ככולו" -

אלא אפילו

אם

נכנס

באותו יום לבית הקברות, ונמצא שלא נהג בנזירות אלא אמצע היום בלבד, אפילו הכי

עולין לו מן המנין

, שאף אמצע היום ככולו.

אמרו ליה רב כהנא ורב אסי לרב

שהיה רבם:

מאי טעמא לא מפרשת לן כהלין מילי

[למה לא פירשת לנו כדברים האלה]!?

אמר להון

רב: כי

אמינא

בלבי:

דילמא לא צריכיתו

[מפני שאמרתי בלבי שאין אתם צריכים לי לזה, שמעצמכם תדעו]!

שנינו במשנה:

רבי אליעזר אומר: לא בו ביום

[שהתחיל למנות נזירות טהרה],

שנאמר

"

והימים הראשונים יפלו

"

עד שיהיו ימים ראשונים: אמר עולא: לא אמר רבי אליעזר

שאין סתירה וקרבן טומאה אם לא עברו שני ימי נזירות טהרה -

אלא בטמא שנזר

ונטהר שאינו סותר ומביא קרבן עד שיעברו שני ימים מנזירות הטהרה -

אבל בנזיר טהור שנטמא

אחר קבלת נזירותו,

אפילו

לא מנה אלא

יום אחד

מנזירותו ונטמא, הרי הוא

סותר

אותו ומביא קרבן טומאה.