Nasir 14b — Talmud auf Deutsch

עוד מצאנו שנחלקו רבי יוחנן וריש לקיש כעין זה:

א. נזיר שנצטרע אינו סותר את נזירותו, שלא נאמרה סתירה אלא בטומאת מת.

ב. עד שלא ייטהר המצורע אסור הוא בכל דיני נזירות, ומכל מקום ימי טומאתו של המצורע [לאחר שהוחלט] אינם עולים לו במנין הנזירות, ולאחר שייטהר, ישלים את מנין נזירותו.

ג. ואם

נטמא

במת

בימי צרעתו

:

רבי יוחנן אמר

: הרי זה

סותר

את נזירותו.

ריש לקיש אמר: אינו סותר

.

ומפרשת הגמרא את טעמיהם:

רבי יוחנן אמר: סותר, דהא בנזירות קאי

אף בימי צרעתו.

ריש לקיש אמר: אינו סותר

, כי

צרעת לחוד, ונזירות לחוד

.

וצריכא!

דאי אתמר

מחלוקתם רק

בהך קמייתא

[בזו הראשונה] דהיינו בנטמא בימי נזירות בנו, הייתי אומר:

בההיא

הוא ד

אמר רבי יוחנן

, שהוא

סותר

אף את הנזירות שלו, היות ו

שם נזירות

שלו ושל בנו -

אחת היא

.

אבל בהא

דצרעת

אימא מודה ליה לריש לקיש

, כיון

דנזיר לחוד וצרעת לחוד

.

ואי איתמר

מחלוקתם רק

בהא

דצרעת, הייתי אומר:

בהא

הוא ד

קאמר ריש לקיש

שאינו סותר, כיון דנזיר לחוד וצרעת לחוד,

אבל בהך

דנזירות בנו

אימא מודה ליה לרבי יוחנן

שהוא סותר דשם נזירות אחת היא.

לפיכך:

צריכא!

מי שגילחוהו לסטים בתוך ימי נזירות סתם שלו [או שאין שלשים יום מיום שגילחוהו ועד יום הבאת קרבנותיו ותגלחתו], הרי זה סותר את נזירותו, כלומר: כיון שאין לשערו שיעור גידול שער של שלשים אין שערו ראוי לתגלחת טהרה, וצריך הוא לנהוג בנזירות עד שיגדל שערו ויהא ראוי לתגלחת.

אבל

גידול שער

אינה נזירות גמורה, אלא

מישלם נזירות הוא

כדי שיוכל לגלח תגלחת של מצוה.

רב אמר אינו סותר

את עיקר נזירותו.

כי

אפילו לרבי יוחנן דאמר

לעיל שאם נטמא בימי נזירות בנו הרי הוא

סותר

את נזירותו שלו -

הני מילי היכא דקאי בנזירות

[אין זה אלא במקום שהוא עומד בנזירות], כלומר: שעדיין לא סיים את ימי נזירותו הראשונים.

אם גילחוהו לסטים באמצע ימי נזירותו, והרי הוא עומד עכשיו - לאחר שכבר השלים את עיקר ימי נזירותו - בנזירות משלימה כדי שיהא שערו ראוי לתגלחת טהרה, ו

נטמא ביום

[כלומר: בימי]

גידול שער

אלו:

ושמואל אמר: סותר

את עיקר נזירותו.

כי

אפילו לריש לקיש דאמר

: אם נטמא בימי נזירות בנו

אין סותר

-

התם

דוקא משום ד

שני נזירות

הם, נזירותו שלו ונזירות בנו, אבל

הכא חדא נזירותא

היא.

אמר רב חסדא

:

הכל מודים שאם קידש שער בדם

, כלומר: שכבר נזרק הדם אלא שנטמא קודם שגילח

אין לו תקנה

.

וקא סלקא דעתין לפרש, שהיות והוא נטמא ושוב לא יוכל לקיים תגלחת בטהרה, הרי שלעולם יהא אסור בכל דיני נזירות, כי לגלח עכשיו על הקרבנות שהביא אינו יכול כיון שהוא טמא, ולחזור ולהביא קרבנות ביום אחר לאחר טהרתו ולגלח עליהם, אף זו אינו יכול, שהרי כבר הביא קרבנותיו והם היו בטהרה, ולכן יהא לעולם באיסור נזירות, כי אם אינו מגלח אין נפקעת נזירותו, הכי סלקא דעתין; ולפיכך מקשה הגמרא:

אליבא דמאן!?

למדנו בברייתא לקמן מו א: תנו רבנן "ואחר ישתה הנזיר יין" אחר המעשים כולן [כולל תגלחת], דברי רבי אליעזר; וחכמים אומרים אחר מעשה יחידי, דהיינו כיון שנזרק עליו אחד מן הדמים של הקרבנות, כבר הותר הנזיר לשתות יין וליטמא למתים.

עוד שנינו במשנה לקמן מז א: מי שנזרק עליו אחד מן הדמים ונטמא, רבי אליעזר אומר: סותר את הכל, וחכמים אומרים: יביא שאר קרבנותיו ויטהר.

ומפרשינן לה בגמרא, שלא אמר רבי אליעזר שיסתור את כל מנינו כאילו נטמא בתוך ימי נזירותו, אלא "סותר קרבנותיו", כלומר שאף קרבנותיו שכבר הביא אינם עולים לו; וטעמו של רבי אליעזר - כפי הנראה מן הסוגיא כאן - הוא, כי רבי אליעזר לשיטתו הסובר שרק אחר המעשים כולן הוא מותר לשתות יין ולגלח, ונמצא שאם נטמא אחר שנזרק עליו רק אחד מן הדמים, היות ועדיין בנזירותו הוא עומד, דינו כ"נזיר שנטמא" שהוא "סותר", אלא שאינו סותר את הימים שעברו היות וכבר אינו בתוך מנין ימי הנזירות, ואינו סותר אלא את הקרבנות שהביא בלבד.

אי אליבא דרבי אליעזר

הסובר שאין זריקת אחד מן הדמים מתרת ומפקעת אותו מנזירותו אלא עד שיעשה את כל המעשים כולן כולל התגלחת, ולכן שוב אין לו תקנה, וכמו שנתבאר -

זו אי אפשר, שהרי

כיון דאמר

רבי אליעזר: "

תגלחת מעכבת

" ואינו מותר עד לאחריה, אם כן כמו "

תוך מלאת

"

היא, ולסתור

את קרבנותיו, וכפי שסובר רבי אליעזר בהדיא במשנה לקמן מז א.

אלא

תאמר לפרש את דברי רב חסדא

אליבא דרבנן

החולקים על רבי אליעזר -

האמרי

רבנן:

תגלחת לא מעכבת

ומותר הוא לשתות יין בזריקת אחד מן הדמים, ולמה לא יהא לו תקנה!?

ומשנינן:

לעולם אליבא דרבנן

הסוברים שאין התגלחת מעכבת,

ומאי "אין לו תקנה

"

\-

למצות גילוח

ששוב לא יוכל לקיימה, שהרי קרבנותיו עלו לו, ואילו גילוח אינו יכול לעשות ביום זה, שאין גילוח אלא בטהרה.

אמר רבי יוסי ברבי חנינא

:

נזיר שכלו לו ימיו

, שמנה כל ימי נזירותו ועומד הוא ביום הבאת קרבנותיו, ועדיין לא נזרק עליו אפילו אחד מן הדמים , הרי זה

לוקה על הטומאה, ואינו לוקה על התגלחת, ולא על היין

.

ומקשינן:

מאי שנא טומאה דלקי

אפילו שכבר כלו ימי נזירותו - כיון

דאמר קרא

: "

כל ימי הזירו לה'

על נפש מת לא יבוא", ולכך אמר הכתוב "כל" ימי,

לרבות ימים שאחר מלאת

עד שייזרק עליו אחד מן הדמים -

כימים שלפני מלאת

שהוא אסור ולוקה על הטומאה.

אי הכי, אתגלחת נמי ליחייב, דהא

גבי תגלחת נמי

אמר רחמנא

: "

כל ימי נדר נזרו

תער לא יעבור על ראשו

",

לעשות ימים שלאחר מלאת כימים שלפני מלאת

.

ותו

תיקשי גם על מה שאמר רבי יוסי ברבי חנינא אינו לוקה על היין, שהרי:

כתיב נמי "

כל ימי נזרו מכל אשר יעשה מגפן היין

מחרצנים ועד זג לא יאכל",

לעשות ימים שלאחר מלאת, כימים שלפני מלאת!?