Menachot 8a — Talmud auf Deutsch

ואם איתא

דדם לא קידש לחצאין,

לילף מדם

שלא יתקדש ?

וכי תימא רבי אלעזר מלתא ממלתא

כגון חביתי כהן גדול מדם -

לא גמר, והא אמר רבי אלעזר: מנחה

שדינה לקמצה בעזרה כשאר קרבנות -

שקמצה בהיכל, כשרה, שכן מצינו בסילוק בזיכין

שנעשה בהיכל, וסילוק בזיכין היינו קמיצה, ומוכח מזה שרבי אלעזר לומד דבר מדבר?

ודחינן: רבי אלעזר

מנחה ממנחה יליף

, אבל

מנחה מדם לא יליף.

ומקשינן:

ומנחה ממנחה מי יליף?

והתניא,

אם

עד שלא פרקה

למערכת לחם הפנים שמפרקין אותה בשבת ונוטלין הלבונה בבזיכין -

נפרס לחמה

אחת מחלותיה, כל

הלחם פסול ואין מקטיר עליו

את הבזיכין,

שהרי היא כמנחה שחסרה קודם קמיצה שנפסלת.

אבל אם

משפרקה

דהיינו שסילק הבזיכין

נפרס לחמה, הלחם

אמנם

פסול

, דהרי הוא כשיריים שחסרו בין קמיצה דהיינו סילוק הבזיכין - להקטרה, והדין הוא הוא דהשיריים אסורין באכילה

ומקטיר עליו את הבזיכין.

ואמר רבי אלעזר

, מה שאמרנו פרקה,

לא פרקה ממש, אלא כיון שהגיע זמנה לפרק

דהיינו שעברו שש שעות [כדאיתא בפרק תמיד נשחט, דזמן מוספין בשש שעות וזמן סילוק בזיכין בשעה שביעית],

אף על פי שלא פרקה, כמי שפרקה דמיא.

ואם נאמר שלרבי אליעזר למדים מנחה ממנחה,

תיהוי כמנחה שחסרה קודם קמיצה

שפסולה, שכאן הרי היא כקודם קמיצה דהרי לא פרקה ממש, ובמנחה הדין שכל שלא קמצה אין בה פסול כשחסרה, ומוכח שלדעת רבי אליעזר לא לומדים מנחה ממנחה?

ומשנינן:

הא לא קשיא

, דבאמת לרבי אליעזר לומדים מנחה ממנחה, אבל כאן חלוקה מנחה של לחם הפנים מכל מנחה, ד

מנחה לא בריר קומץ דידה

שהרי הוא מעורב עם כל המנחה ולכן כל זמן שלא קמץ לא שייך לומר שהוא כמו שקמץ,

והא

דלחם הפנים

בריר קומץ דידה

שהוא בזיכי הלבונה שעומדין בפני עצמן, ולכן כיון שהגיע זמנה לפרוק הרי הוא כמי שפרקה.

ומקשינן:

אלא תיהוי

איפה שנפרס לחמה קודם הקטרת הבזיכין

כשיריים שחסרו בין קמיצה להקטרה דאין מקטירין קומץ עליהן

ולמה מבואר בברייתא דמקטיר את הבזיכין?

ומתרצינן:

ולא פלוגתא היא

לקמן?

! רבי אלעזר סבר לה כמאן דאמר שיריים שחסרו בין קמיצה להקטרה מקטיר קומץ עליהן

, ולכך כאן בנפרס לאחר שפרקה - מקטיר הבזיכין.

גופא, חביתי כהן גדול, רבי יוחנן אמר אינה קדושה לחצאין, ורבי אלעזר אמר מתוך שקריבה לחצאין קדושה לחצאין.

אמר רבי אחא: מאי טעמא דרבי יוחנן? אמר קרא "מנחה מחציתה"

, ולמדים,

הבא

מנחה

שלימה

ואחר כך חוציהו!

מיתיבי: חביתי כהן גדול לא היו באות חצאין, אלא מביא עשרון שלם וחוצהו. ותניא, אילו נאמר "מנחה מחצית", הייתי אומר מביא חצי עשרון מביתו שחרית ומקריב,

ו

חצי עשרון מביתו ערבית ומקריב, תלמוד לומר "מחציתה בבקר"

דמשמע

מחצה משלם הוא מביא

, דהיינו "מחציתה" של השלמה הזו שלפניו, אם כן קשה מברייתא זו לדברי רבי אלעזר דאמר דקדשה לחצאין?

ומשנינן: מה שלומדים מהפסוק שצריך להביא שלם,

למצוה

בעלמא, אבל בדיעבד אם קידש לחצאין, קידש.

אמר ליה רב גביהא מבי כתיל לרב אשי: והא חוקה כתיב בה

בחביתי כהן ["חק עולם לה'"], ומשמעות חק הוא לעכב?

אמר ליה

, מה שכתוב בה חוקה

לא נצרכא אלא

לענין שצריך

להביאה שלם מביתו

, אבל לקדש בכלי שרת יכול גם לחצאין.

ותמהינן:

ומי אמר רבי יוחנן הכי

דאינה קדושה לחצאין?

והא אתמר

, מי שהיה צריך להביא עשרון למנחה [שאין מנחה פחותה מעשרון] ו

הפריש חצי עשרון

ונתנו בכלי שרת,

ודעתו להוסיף

ולהשלים לעשרון,

רב אמר אינו קדוש ורבי יוחנן אמר קדוש.

ואם איתא

דבחביתי כהן גדול אמר רבי יוחנן דאין קדושה לחצאין,

לילף מחביתין

שאף באופן זה לא יהא קדוש !

וכי תימא רבי יוחנן מלתא ממלתא לא יליף, והאמר רבי יוחנן, שלמים

שדינן לישחט בעזרה,

ששחטן בהיכל, כשרין, דכתיב

בשלמים "

ושחטו פתח אהל מועד"

דהיינו בעזרה כנגד פתח אהל מועד,

ולא יהא טפל

דהיינו עזרה

חמור מעיקר

מאהל מועד דהיינו ההיכל, ואם כשר להשחט בעזרה, כל שכן בהיכל, ורואים מזה שלרבי יוחנן לומדים היכל מעזרה ואם כן אף נלמד שלא מועיל במנחה דעתו להוסיף ממנחת חביתין?

ומתרצינן: מה שאמר רבי יוחנן בעשרון דקדוש, משום ד

דעתו להוסיף שאני. דתניא

, "שניהם

מלאים

סלת".

אין

הכוונה שיהו המזרקים

מלאים

ממש,

אלא

שיהו העשרונות קמח שקדשו במזרקים

שלמים

ולא חצאין.

ואמר רבי יוסי, אימתי

צריך שיתן עשרונות קמח שלמים,

בזמן שאין דעתו להוסיף, אבל בזמן שדעתו להוסיף, ראשון ראשון

ששם במזרקין

קדוש.

ואפילו אם שם תחילה מקצת עשרון והשלימו לאחר מכן. ורואים מזה שכשדעתו להוסיף מתקדש לחצאין

19 .

והוינן בה:

ורב

שאמר הפריש חצי עשרון אינו קדוש,

בחביתין כמאן סבירא ליה? אי כרבי אלעזר

דאמר קדושה לחצאין,

לילף מחביתין

?

וכי תימא רב מלתא ממלתא לא יליף, והאמר רב, מנחה

הטעונה שמן ולבונה

קדושה

אף על פי שנתנה בכלי שרת

בלא שמן

, וצריך להביא שמן ולהקריבה,

שכן מצינו בלחם הפנים

שהוא כמנחה ובא בלי שמן, וכן מנחה קדושה

בלא לבונה, שכן מצינו במנחת נסכים

שאין בה לבונה, וכן קדושה

בלא שמן ובלא לבונה, שכן מצינו במנחת חוטא

שבאה בלא שמן ולבונה, רואים מזה שרב לומד דבר מדבר!

אלא,

על כרחך רב כרבי יוחנן סבירא ליה

דסבר בחביתין דאין קדושה לחצאין ולכן אף דעתו להוסיף לא מועיל.

גופא, אמר רב: מנחה

הטעונה שמן ולבונה שנתנה בכלי שרת בלי שמן, הרי היא

קדושה בלא שמן, שכן מצינו בלחם הפנים.

וכן היא קדושה גם

בלא לבונה שכן מצינו במנחת

נסכים.

וכן היא קדושה גם

בלא שמן ובלא לבונה שכן מצינו במנחת חוטא

21 .

ושמן ולבונה נמי קדשי, האי

שמן - אם נתנו לבדו בכלי שרת -

בלא האי

סולת ולבונה,

והאי בלא האי

דהיינו לבונה בלא סולת ושמן.

ומבארינן:

שמן

לבדו קדוש,

שכן מצינו בלוג שמן של מצורע

שהלוג מקדשו בלא סולת ולבונה. וכן

לבונה

לבדה קדשה,

שכן מצינו בלבונה הבאה בבזיכין

עם לחם הפנים שקדשה לבדה בלא שמן וסולת, שהרי אינן ניתנין עמה בבזיכין.