Menachot 86a — Talmud auf Deutsch

ואם הביא פסול, מפני שהוא שרף

[מוהל בעלמא הוא ואינו שמן]; ואילו במשנתנו שנינו לאנפקינין בין השמנים הפסולים, ומשמע שעל כל פנים שמן הוא!?

אמר

תירץ

רב יוסף: לא קשיא

:

הא

משנתנו -

רבי חייא

היא, שאינו מחשיבו לשמן אלא למוהל בעלמא.

הא

הברייתא -

רבי שמעון בר רבי

היא, שהוא מחשיבו לשמן.

דרבי חייא זריק ליה

, רבי חייא היה נוהג לזרוק את האנפקינין,

ו

אילו

רבי שמעון בר רבי מטבל ביה

[מטביל היה בו את הפת] כבשמן.

וסימניך

, סימן בידך כדי לידע מי הוא זה שהיה מטביל בו:

עשירים מקמצין

, רבי שמעון בר רבי, שבן נשיא היה ועשיר היה, והיה מקמץ שלא לזורקו אלא מטביל בו את הפת.

כתיב גבי הנערות שהוכנו לבוא אל המלך אחשורוש [אסתר ב יב]: "ובהגיע תור נערה ונערה לבוא אל המלך אחשורוש מקץ היות לה כדת הנשים שנים עשר חודש כי כן ימלאו ימי מרוקיהן,

ששה חדשים בשמן המור

וששה חדשים בבשמים ובתמרוקי הנשים":

ומפרשינן:

מאי

"

שמן המור

"?

רב הונא בר חייא אמר

: "שמן המור" היינו

סטכתא

[שמן אפרסמון].

רבי ירמיה בר אבא אמר

: "שמן המור" היינו

שמן

מ

זית שלא הביא שליש

בישולו.

תניא: רבי יהודה אומר

: "

אנפקנון

" הנשנה במשנתנו, היינו:

שמן זית שלא הביא שליש

.

ו

למה סכין אותו

, מפני

שמשיר את השיער ומעדן את הבשר

.

שנינו במשנה:

אין מביאין מן הגרגרין שנשרו במים

, ולא מן הכבשים ולא מן השלוקים, ואם הביא פסול:

תנו רבנן: שמן

של

זית כבוש

בחומץ ומלח, או של זית

שלוק

, או של זית

שרוי

-

ו

שמן

של שמרים

[שמן שיצא מן השמרים, כמו שמוציאים יין משמרי היין],

ושל ריח רע

, כלומר, שמן שריחו רע -

מכל אלו

לא יביא, ואם הביא

-

פסול

.

בעי

נסתפק

רבה: הקדישו

לאחד מהשמנים הפסולים האלו

מהו שילקה עליו משום

מקדיש

בעל מום

למזבח? וצדדי הספק הם:

כיון דפסול

השמן

כבעל מום דמי

, ולוקה אם הקדישו.

או דלמא: אין בעל מום אלא בבהמה?

ומסקינן:

תיקו

.

מתניתין:

שלשה זיתים

הן,

ובהן שלשה שלשה שמנים

, כלומר, מעץ הזית מוסקים זיתים שלשה פעמים בשנה, כי אין הם מתבשלים כאחת, ומכל מסיקה ומסיקה עושים שלשה סוגי שמנים.

ומפרשת המשנה:

הזית הראשון

, כלומר כך היה עושה שלשה שמנים מהיבול הראשון של העץ:

מגרגרו בראש הזית

, כלומר, מלקט מן העץ את הזיתים שבראש הזית שהם המתבשלים ראשונה, מפני שהחמה מקדרת עליהם,

וכותש

אותם במכתשת ולא יטחנם בריחיים,

ונותן

אותם לאחר כתישתם

לתוך הסל

שהיה מנוקב ותחתיו כלי לקבל את השמן הזב מהם.

רבי יהודה אומר: סביבות הסל

מבחוץ היה נותנם לאחר כתישתם, והשמן זב דרך הדפנות לתוך הסל, ושוב מסתנן ממנו ויוצא לכלי.

זה היה

השמן ה

ראשון

של היבול הראשון.

חזר וטוען

את הזיתים

בקורה

, מניח עליהם קורה לסוחטם -

רבי יהודה אומר: באבנים

היה טוענם ולא בקורה, כי הקורה כבידה ומוציאה גם שמרים.

זה היה

השמן ה

שני

של היבול הראשון.

חזר וטחן

את הזיתים שהיו תחת הקורה

ו

שוב

טען

עליהם את הקורה.

זה היה

השמן ה

שלישי

מהיבול הראשון.

השמן

הראשון

מיועד

למנורה

שנאמר בה [שמות כז כ] "שמן זית זך [נקי] ",

והשאר

השני והשלישי -

למנחות

שלא נאמר בהם כן.

הזית השני

[כך היה מוסק בשנית, ועושה מן המסיקה שלשה שמנים]:

מגרגרו בראש הגג

, מלקט את הזיתים הסמוכים לגג שהם המתבשלים בשניה,

וכותש ונותן לתוך הסל, רבי יהודה אומר סביבות הסל

-

זה היה

השמן ה

ראשון

מהיבול השני.

טוען

את אותם הזיתים

בקורה, ורבי יהודה אומר: באבנים

-

זה היה

השמן ה

שני

מהיבול השני.

חזר וטחן

את הזיתים שהטעינם בקורה או באבנים

וטען

אותם שוב בקורה או באבנים:

זה היה

השמן ה

שלישי

מהיבול השני.

הראשון למנורה, והשאר למנחות

.

הזית השלישי

כיצד היה עושה:

עוטנו בבית הבד עד שילקה

, כלומר, אוסף את שאר הזיתים שלעולם לא יתבשלו לגמרי, למעטן [מקום איסוף הזיתים] של הזיתים אשר בבית הבד, עד שתתרכך קליפתם וישתנו מראיהם.

ומעלהו

מן המעטן

ומנגבו

מן המוהל הזב מהם על ידי שנדחקו הזיתים במעטן -

בראש הגג

-

כותש

אותם

ונותן לתוך הסל, רבי יהודה אומר: סביבות הסל

-

זה היה

השמן ה

ראשון

מהיבול השלישי.

טוען בקורה, רבי יהודה אומר: באבנים

היה טוענם -

זה היה

השמן ה

שני

מהיבול השלישי.

חזר וטחן

אותם בריחיים

ו

שוב

טען

עליהם קורה -

זה היה

השמן ה

שלישי

מהיבול השלישי.

הראשון למנורה, והשאר למנחות

.

גמרא:

איבעיא להו

נסתפקו בני הישיבה בלשון המשנה ששנינו: מגרגרו בראש הזית:

האם "

מגרגרו

"

תנן

, דהיינו: לוקט גרגיר מכאן וגרגיר מכאן,

או

שמא "

מגלגלו

" [לשון ביצה מגולגלת]

תנן

, והיינו: מניחם להתבשל בראש הזית כל צרכן?

תא שמע

ד"מגלגלו" תנן, מהא

דתניא

:

שמן זית

-

מזיתו

, כלומר: המקבל על עצמו שמן זית, צריך שיהיה השמן מזיתים מבושלים כל צרכם, כך שיצא השמן מהם בלי טעינה; והוא נלמד ממאמר הכתוב "שמן זית זך", כלומר, מבושל שיצא ממנו בלי טעינה.

מכאן אמרו

חכמים:

הזית הראשון: מגלגלו

[מניחו להתבשל]

בראש הזית

שם מקדרת עליהם החמה ומבשלם,

וכונסו לבית הבד

, כלומר, למקום שעושים בו שמן אך אינו משתמש בקורות בית הבד עד שיצא שמן הראשון בסלים,

וטוחנו בריחים

ונותנו בסלין

.

שמן היוצא ממנו

בסלים,

זה היה

שמן

ראשון

.

טען בקורה, שמן היוצא ממנו

על ידי הטעינה

זה היה

שמן

שני

.

ופרק

את הזיתים מבית הבד

וטחן

בריחיים

וחזר וטען

את הקורה בבית הבד, שמן היוצא ממנו

זה היה שלישי

.

הראשון למנורה, והשאר למנחות

.

וכן זית שני

, כלומר, וכן היה עושה ביבול השני מן האילנות הסמוכות לראש הגג.

זית שלישי

מאלו שאינם מתבשלים כל צרכם לעולם:

עוטנו בבית הבד עד שילקה, ומעלה לראש הגג ועושה אותו

שם

כמין תמרה

[כרי רחב מלמטה וקצר מלמעלה]

עד שיזובו מימיו, וכונסו לבית הבד וטוחנו בריחים ונותנו בסלין

-

ושמן היוצא ממנו, זה היה ראשון

.

טען בקורה, שמן היוצא ממנו זה היה שני

.

פרק חזר וטחן וטען

, שמן היוצא ממנו

זה היה שלישי

.

הראשון למנורה, והשאר למנחות

.

רבי יהודה אומר: לא היה טוחנו בריחים

לשמן הראשון שבכל שלשת היבולים,

אלא כותשו במכתשת

.

ולא היה טוען בקורה, אלא באבנים

.

ולא היה נותנו בסלין, אלא לתוך סביבות הסל

.

ומקשינן על משנתנו:

"

כותש

" ששנינו במשנתנו ["וכותש ונותן לתוך הסל"]

מני רבי יהודה היא

, וכמבואר בברייתא -

ואילו מה ששנינו במשנתנו "

תוך הסל

"

אתאן לרבנן

, כי לדעת רבי יהודה אינו נותן בתוכו אלא סביבותיו!?

ומשנינן:

האי תנא

דמשנתנו,

סבר לה כוותיה

דרבי יהודה

בחדא

, שהיה כותש,

ופליג עליה בחדא

, שנותן בתוך הסל ולא סביבותיו.

מתניתין:

משנתנו מפרטת את סדר חשיבותם של כל השמנים שנזכרו במשנה הקודמת: השמן

הראשון שב

יבול ה

ראשון

, הוא המובחר ביותר ו

אין למעלה הימנו

.

השמן

השני שב

יבול ה

ראשון, ו

השמן

הראשוןשב

יבול ה

שני

-

שוין

הם במעלתם.

השמן

השלישי שב

יבול ה

ראשון, ו

השמן

השני שב

יבול ה

שני, ו

השמן

הראשון שב

יבול ה

שלישי

-

שוין

.

השמן

השלישי שב

יבול ה

שני, ו

השמן

השני שב

יבול ה

שלישי

-

שוין

.

השמן

השלישי שב

יבול ה

שלישי אין למטה הימנו

.

עוד מבארת המשנה:

אף המנחות היו בדין שיטענו שמן זית זך

, ולא יוכשר למנחות אלא השמן הראשון שבכל היבולים, שהרי קל וחומר הוא:

מה מנורה שאינה לאכילה

, הרי היא

טעונה שמן זית זך

-

מנחות שהן לאכילה

של מזבח,

אינו דין שיטענו שמן זית זך

-

אלא

תלמוד לומר

[שמות כז כ]: "ויקחו אליך שמן זית

זך כתית למאור

", למעט:

ואין

"

זך כתית

"

למנחות

.