Menachot 75a — Talmud auf Deutsch

מה כאן

, במנחת מרחשת,

מתן שמן בכלי

קודם לעשייתה,

אף להלן

, במנחת מחבת,

מתן שמן בכלי

קודם לעשייתה.

ועתה מבארת הגמרא את המקור למתן השמן השני והשלישי בשתי המנחות.

ומה להלן

במנחת מחבת, יש בה

יציקה

של שמן,

ובלילה

, שהרי אמר הכתוב "סולת בלולה בשמן, ויצקת עליה שמן".

אף כאן

, במנחת מרחשת,

יציקה ובלילה

-

הרי למדנו לשלש מתנות שמן, הן במנחת ממחבת והן במנחת מרחשת.

שנינו במשנה:

חלות

-

בוללן, דברי רבי

.

וחכמים אומרים, סולת

:

תנו רבנן

: נאמר במנחת מחבת "

סלת

בלולה

",

מלמד

הכתוב

שנבללת

המנחה בשמן כשהיא

סולת

.

רבי אומר: חלות

-

בוללן

.

שנאמר

במנחת מאפה תנור "

חלות

מצות

בלולות

בשמן", ומשמע שהבלילה היא כאשר הן כבר נעשו חלות, דהיינו, לאחר אפייתן.

אמרו לו

חכמים:

והלא

אף ב

לחמי תודה נאמר בהן

"

חלות

בלולות בשמן",

ואי אפשר לבוללן אלא סולת

[ויבואר בגמרא בהמשך הענין].

כיצד עושה

מנחת מחבת ומרחשת, לדעת חכמים?

נותן שמן בכלי קודם לעשייתן

[זו היא מתנת השמן הראשונה],

ונותנה

למנחה על השמן,

ו

שוב

נותן שמן עליה, ובוללה

, [זו היא מתנת השמן השניה, והיא ה"בלילה"],

ולשה

במים פושרין,

ואופה

במחבת או במרחשת,

ופותתה

[שוברה לפתיתים],

ונותן עליה

[על המנחה לאחר פתיתתה]

שמן

[זו היא מתנת השמן השלישית, והיא ה"יציקה"],

וקומץ

.

ומבארת הגמרא את דברי הברייתא:

רבי אומר: חלות בוללן, שנאמר

"

חלות בלולות בשמן

":

כיצד עושה

מנחת מחבת ומרחשת לדעת רבי?

נותן שמן בכלי קודם לעשייתה, ונותנה

לסולת המנחה על השמן,

ולשה

במים פושרין,

ואופה

במחבת או במרחשת,

ופותתה, ונותן עליה שמן, ובוללה, וחוזר ונותן עליה שמן

[היא היציקה],

וקומץ

.

שנינו בברייתא: אמרו לו חכמים: והלא לחמי תודה נאמר בהן חלות, ו

אי אפשר

לבוללן כשהן חלות:

ומבואר בתוספתא, כי

שפיר קאמרי ליה רבנן לרבי

, שהרי שנינו שם, אמר רבי, "נראים דבריהן מדברי".

ודנה הגמרא:

מאי היא?

מה היתה טענתם של חכמים והוכחתם מלחמי תודה? ולמה אי אפשר לפרש כדברי רבי גם גבי לחמי תודה?

אמר

פירש

רבי שמואל בר רב יצחק: רביעית

הלוג

שמן

בלבד

היא

לעשר החלות ועשרת הרקיקין של לחמי תודה, כאחד, ו

היאך מתחלקת

כמות קטנה זו

לכמה חלות!?

שהרי כך הוא דין חלות ורקיקי התודה: מביא חצי לוג שמן, וחוצהו, חציו לעשר חלות ועשרה רקיקין, ושיעור הסולת בחלות ורקיקין היה שבעה עשרונים פחות שליש, ולאחר אפייתן יבשות הן, ובולעות שמן יותר מחמת האש, ורביעית שמן אינה מספיקה להן.

שנינו במשנה:

החלות

[של מאפה תנור]

טעונות בלילה, ורקיקין משיחה

:

תנו רבנן

: רק

חלות

היה עושה אותן

בלולות

בשמן קודם אפייתן [כדעת חכמים].

ולא רקיקין בלולין

בשמן. אלא היו משוחין בשמן, לאחר אפייתן, כשהן שלמות קודם הפתיתה.

שיכול

הייתי לומר:

והלא דין הוא

שיהיו הרקיקין בלולין בשמן, שהרי,

ומה חלות, שאינן טעונות משיחה, טעונות בלילה

.

רקיקין, שטעונין משיחה, אינו דין שטעונין בלילה

.

תלמוד לומר

"

חלות

מצות

בלולות

",

ולא רקיקין בלולין

.

עוד מבארת הברייתא:

רקיקין משוחין

בשמן,

ולא חלות משוחות

-

שיכול

הייתי לומר:

והלא דין הוא

שיהיו החלות משוחות, שהרי,

ומה רקיקין, שאינן טעונין בלילה, טעונין משיחה

.

חלות, שטעונות בלילה, אינו דין שטעונות משיחה

-

תלמוד לומר, רקיקין משוחים

["רקיקי מצות משוחים בשמן"],

ולא חלות משוחות

.

ועתה שואלת הגמרא על מה שאמרנו שאין החלות טעונות משיחה, ולא הרקיקין בלילה:

מאי תלמודא

, האיך נלמד דבר זה!? והרי אף שהזכיר הכתוב בלילה בחלות ומשיחה ברקיקין, הרי יש לומר, שאמר הכתוב משיחה גבי רקיקין, והוא הדין לחלות. וכמו כן, אמר הכתוב בלילה בחלות, והוא הדין לרקיקין?

אמר

פירש

רבא

: הראיה היא, כי

לא לישתמיט קרא

בשום מקום

ולכתוב

"

חלות משוחות, ורקיקין בלולין

", אלא בכל מקום נאמר דוקא בלילה בחלות, ודוקא משיחה ברקיקין, ולכן שמע מינה שבדוקא הוא.

שנינו במשנה:

כיצד מושחן?

כמין כי

.

והשאר נאכל

לכהנים:

מאי כמין

"

כי

"?

אמר

פירש

רב כהנא: כמין כי יווני

, דוגמת האות "כי" היוונית.

כבר נזכר לעיל עב ב, שלשיטת רבי שמעון, מנחת מאפה תנור באה בשלשה דרכים, או כולה חלות, או כולה רקיקין, או מחצה חלות ומחצה רקיקין; והברייתא הנשנית כאן להלן היא לדעת רבי שמעון.

תנו רבנן

: כך הוא דין

מנחה

[מנחת מאפה תנור]

הבאה מחצה חלות ומחצה רקיקין

:

מביא לוג שמן

[הוא שיעור השמן לעשרון, שהוא השיעור הפחות שבמנחה],

וחוצהו, חציו לחלות וחציו לרקיקין

.

והחלות, בוללן

לאחר משיחת הרקיקין.

ורקיקין, מושחן

תחילה,

ומושח את הרקיק על פני כולו

ולא כמין כי.

ושאר השמן, מחזירו לחלות

לבלילה הנעשית אחר משיחת הרקיקין.

רבי שמעון בן יהודה משום רבי שמעון אומר: מושחן

לרקיקין

כמין כי, ושאר השמן נאכל לכהנים

.

תניא אידך: רקיקין

של מנחת מאפה תנור

הבאים בפני עצמן

:

מביא לוג שמן

,

ומושחן, וחוזר ומושחן

עד שיכלה שמן שבלוג

. ושלא כמבואר במשנתנו.

רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי

שמעון: מושחן כמין כי

,

ושאר השמן נאכל לכהנים

, כמבואר במשנתנו.

מתניתין:

כל המנחות הנעשות בכלי

, כולל מנחת מאפה תנור,

טעונות פתיתה

[שבירה לפתיתים] לאחר אפייתן.

גמרא:

מפרשת הגמרא: זה שאמרה המשנה "הנעשות בכלי",

למעוטי מאי

, אלו מנחות באה המשנה למעט שאינן טעונות פתיתה?

אמר

פירש

רב פפא: למעוטי שתי הלחם ולחם הפנים

, הנאפים בתנור, שהם אינם טעונים פתיתה, וכמבואר המקור לזה בברייתא המובאת בסמוך.

תנו רבנן

: כתיב במנחת מחבת "

פתות אותה פתים

, ויצקת עליה שמן,

מנחה

היא". אמר הכתוב "מנחה היא",

לרבות כל

המנחות

, מלבד מנחת מחבת,

לפתיתה

.

יכול שאני מרבה

לפתיתה

אף

את

שתי הלחם ולחם הפנים?

תלמוד לומר

"

אותה

", דמשמע אותה ולא אחרת. ולא בא הכתוב למעט אלא את אלו, ואילו המנחות האחרות נתרבו מ"מנחה היא".

עוד דרשינן ממה שאמר הכתוב "

ויצקת

עליה

שמן, מנחה

היא", שהוא בא

לרבות

את

כל המנחות ליציקה

.

יכול שאני מרבה אף מנחת מאפה

ליציקה?

תלמוד לומר

"ויצקת

עליה שמן

", למעט מנחת מאפה מיציקה, וכמבואר לעיל עד ב.

שמא תאמר:

אוציא

ממחת מיעוט "עליה"

את החלות

של מאפה תנור בלבד, שהן אינן טעונות יציקה שכבר נבללו בשמן,

ולא אוציא את הרקיקין

שלא נבללו בשמן -

תלמוד לומר

"מנחה

היא

", והרי זה מיעוט נוסף, למעט אף את הרקיקין מיציקה.

ומקשינן:

מאי תלמודא

[האיך אתה לומד מכאן למעט אף את הרקיקין]?

והרי

אימא

בא המיעוט השני

להוציא מנחת כהנים

שהיא אינה טעונה יציקה, ולא את הרקיקין!?