Menachot 73a — Talmud auf Deutsch

תלמוד לומר

: "

וכל מנחה אשר תאפה בתנור

וכל נעשה במרחשת ועל מחבת לכהן המקריב אותה לו תהיה. וכל מנחה בלולה בשמן וחריבה,

לכל בני אהרן תהיה איש כאחיו

", ומשמע: כולם יאכלו ממנה, ולא יחלקו מנחות כנגד זבחים.

יכול לא יחלקו מנחות כנגד זבחים

[בהמות הנזבחות בסכין], משום

שלא קמו תחתיהן בדלות

[אין מנחה עומדת במקום הזבח כשהמביא הוא דל], שהרי הדל מביא קרבן מן העוף תחת הזבח, ובדלי דלות מביא מנחה תחת חטאת העוף,

אבל יחלקו

הכהנים

מנחות כנגד עופות, שהרי קמו תחתיהן ב

דלי

דלות?

לפיכך

תלמוד לומר

: "

וכל נעשה במרחשת

...

לכל בני אהרן תהיה

איש כאחיו", ולא הוצרכה התורה לפרט את מנחת המרחשת, ודי לו שהיה אומר "וכל מנחה לכל בני אהרן תהיה איש כאחיו", ומקרא מיותר הוא, לרבות שלא יחלקו מנחות כנגד עופות.

יכול לא יחלקו מנחות כנגד עופות

, ואף שקמים הם תחתיהם בדלי דלות, ומשום

שהללו מיני דמים, והללו מיני קמחים

. אבל

יחלקו עופות כנגד זבחים

הקמים תחתיהם בדלות,

שהללו והללו מיני דמים

-

לפיכך

תלמוד לומר

: "ו

על מחבת

...

לכל בני אהרן תהיה

איש כאחיו", ואף זה מקרא מיותר הוא, ואם אינו ענין למנחות כנגד זבחים לפי שאינן מינן, שאלו מיני דמים ואלו מיני קמחים, תנהו ענין לזבחים ועופות.

יכול לא יחלקו עופות כנגד זבחים

, משום

שהללו

מליקת העופות -

עשייתן ביד

[בצפורן],

והללו

שחיטת הזבחים -

עשייתן בכלי

[בסכין]

; אבל יחלקו מנחות כנגד מנחות, שאלו ואלו עשייתן ביד

[קמיצת המנחות נעשית באצבעות היד] -

לפיכך

תלמוד לומר

: "

וכל מנחה בלולה בשמן, לכל בני אהרן תהיה

איש כאחיו", והזכרת "בלולה בשמן" מקרא מיותר הוא, ללמד שלא יחלקו מנחות כנגד מנחות.

יכול לא יחלקו

מנחת

מחבת כנגד

מנחת

מרחשת, ו

מנחת

מרחשת כנגד

מנחת

מחבת

, משום

שזו

המנחה הנעשית במחבת, שהיא רחבה -

מעשיה קשין; וזו

מנחת המרחשת -

מעשיה רכין

[המנחה הנעשית במרחשת שהוא כלי עמוק, רכה היא],

אבל יחלקו

מנחת

מחבת

שהביא ראובן

כנגד

מנחת

מחבת

שהביא שמעון,

ו

מנחת

מרחשת כנגד

מנחת

מרחשת

, שהרי זו וזו מעשיה קשין, או זו וזו מעשיה רכין -

לפיכך

תלמוד לומר

: "

וחרבה לכל בני אהרן תהיה

איש כאחיו", "וחרבה" קרא יתירא הוא, ללמד שלא יחלקו מנחה כנגד מנחה ואפילו מאותו המין; והוא הדין שכל קרבן חולקים אותו הכהנים, ואין חולקים קרבן כנגד חבירו ואפילו אם זה וזה חטאת או שלמים.

יכול לא יחלקו

קרבן כנגד חבירו

בקדשי קדשים

כמנחה,

אבל יחלקו

קרבן כנגד חבירו

בקדשים קלים

.

לפיכך

תלמוד לומר

: "וכל מנחה בלולה בשמן וחריבה לכל בני אהרן תהיה

איש

כאחיו

...

ואם על תודה

" שהיא קדשים קלים, ובאה הסמיכות ללמד:

כשם שאין חולקין

קרבן כנגד חבירו

ב

מנחה שהיא

קדשי

ה

קדשים, כך אין חולקין

קרבן כנגד חבירו

ב

תודה שהיא

קדשים קלים

.

ולכך נאמר: "

איש

כאחיו": כדי ללמד:

איש

כהן

חולק

בקרבנות, ו

אפילו

כהן

בעל מום

שאינו ראוי לעבודה -

ואין הקטן

שאינו איש

חולק

בקרבנות,

ואפילו

אם הוא

תם

.

הרי שכל הפסוק נדרש לענין אחר, ואם כן מנין שמנחת העומר ומנחת קנאות שיירייהם נאכלים לכהנים!?

ומשנינן:

ההוא

דילפינן בברייתא לדין חלוקה מפסוק זה -

מ

יתורא ד"

כל

"

נפקא

, שהרי היה יכול לומר "מנחה בלולה בשמן וחריבה"; ואילו חזקיה למד מעיקר הפסוק למנחת העומר וקנאות ששייריהם נאכלים לכהנים.

ומקשינן עלה:

והא אפיקתיה

ל"כל" [והרי "כל" נצרך ללמד]

לכדרבי יוסי ברבי יהודה

לעיל סג ב, שאין מנחת מאפה תנור אלא כולה חלות או כולה רקיקין!?

אלא

,

ההוא

דילפינן בברייתא לענין חלוקה

מ

"

וכל

" [מיתור הוי"ו], ו"כל" עצמו לכדרבי יוסי ברבי יהודה.

רבינא

נחלק על חזקיה במקור דין שיירי מנחת עומר ומנחת קנאות שהן לכהנים, ו

אמר

:

אתיא

שיירי מנחות אלו

מדתני לוי

[מברייתא ששנה לוי]

; דתני לוי

:

כתיב בפרשת מתנות כהונה [במדבר יח ט]: "זה יהיה לך מקדש הקדשים מן האש,

כל קרבנם לכל מנחתם

ולכל חטאתם

ולכל אשמם

אשר ישיבו לי, קדש קדשים לך הוא ולבניך"; ומפרשת הברייתא:

"

כל

"

קרבנם לרבות לוג שמן של מצורע

שנטהר, שמאותו לוג יוצק הכהן אל כפו, ומזה לפני ה' ונותן על המצורע, ושאר הלוג נאכל לכהנים -

ולכך הצרך הכתוב לרבות לוג שמן של מצורע, כי

סלקא דעתך אמינא

: לא יהיו שייריו נאכלים לכהנים, כי "

מן האש

"

כתב רחמנא

ומשמע הנותר מן האש, ואילו לוג שמן של מצורע לא נותר מן האש שאין עולה ממנו כלום לאישים אלא נותנים ממנו על המצורע -

קא משמע לן

"כל" לרבות לוג שמן של מצורע.

"

לכל

"

מנחתם, לרבות מנחת העומר ומנחת קנאות

ששייריהם נאכלים לכהנים -

ולכך הצרך הכתוב לרבותם, כי

סלקא דעתך אמינא

: "

ואכלו אותם אשר כופר

בהם

"

אמר רחמנא

[שמות כט לג] גבי אכילת כהנים, והיינו: כהנים אוכלים ובעלים מתכפרים -

ו

אילו

האי

מנחת העומר

להתיר

חדש לישראל

קא אתיא, ואידך

מנחת קנאות - נמי

לברר

עוונה של האשה

קא אתיא

, וסבור הייתי לומר, שלא ייאכלו השיירים לכהנים, ומשום שאין אני קורא בהם "ואכלו אותם אשר כופר בהם".

קא משמע לן

.

"

לכל

"

חטאתם, לרבות חטאת העוף

שהיא נאכלת לכהנים; ולכך הצרך הכתוב לרבות חטאת העוף, משום ד

סלקא דעתך אמינא

: חטאת העוף

נבילה היא

, שהרי לא נשחטה אלא נמלקה בצפורן, ותהיה אסורה האכילה לכהנים -

קא משמע לן

"

לכל

"

אשמם, לרבות אשם נזיר

טמא ו

אשם מצורע

שנטהר, שהם נאכלים לכהנים.

ומקשינן: וכי הצרך הכתוב לרבות אשם מצורע שיהיה לכהן, והרי

אשם מצורע בהדיא כתיב ביה

[ויקרא יד]: "ולקח הכהן את הכבש האחד והקריב אותו לאשם. ושחט את הכבש במקום אשר ישחט את החטאת ואת העולה [על ירך המזבח בצפון]

כי כחטאת האשם הוא לכהן

קדש קדשים הוא"; הרי שהוא "לכהן"!?

אלא

כך תאמר:

לרבות אשם נזיר

טמא שייאכל לכהנים

כאשם מצורע;

והצרך הכתוב לרבותו, כי:

סלקא דעתך אמינא

: אשם נזיר טמא

להכשיר

את הנזיר

קא אתי

[להכשירו שיחול עליו נזירות טהרה], ולא לכפר הוא בא, ולא קרינן ביה "ואכלו אותם אשר כופר בהם" -

קא משמע לן

.

"

אשר ישיבו

"

זה גזל הגר

שמת ואין לו יורשים [כי גר שנתגייר כקטן שנולד דמי], וכשמשיב הגזלן את הגזל לכהנים הוא נותנו.

"

לך הוא ולבניך

", ללמד:

שלך הוא

גזל הגר -

ולבניך

שיהו כנכסים של חולין שאין בו שום קדושה דממון בעלים הוא, ו

אפילו לקדש בו את האשה

.