Menachot 72a — Talmud auf Deutsch

ומשנינן:

סבר לה

רבי מאיר

כוותיה

דרבי עקיבא

בחדא

בלא הביאה שליש, שאפילו לאדם אינה קצירה,

ופליג עליה בחדא

בהביאה שליש, שרבי עקיבא אף בזו סובר שאינה קצירה, ונחלק עליו רבי מאיר בזה שאפילו לבהמה ועל ידי בהמה הוי קצירה. שנינו במשנה:

קוצרין מפני הנטיעות, ומפני בית האבל, ומפני בית המדרש

:

מאי טעמא

קוצרים מפני בית האבל ומפני בית המדרש?

משום ש"ראשית

קצירכם

"

אמר רחמנא

, שלא יהא קציר שלכם קודם לעומר,

ולא קציר מצוה

שהוא מותר לפני העומר.

שנינו במשנה:

ולא יעשה אותן כריכות, אלא מניחן צבתים

:

מאי טעמא

לא יעשה אותן כריכות?

ד

כל

כמה דאפשר לא טרחינן

[אין טורחים], שהרי אין צורך לו בעשיית הכריכות.

שנינו במשנה:

מצות העומר להביא מן הקמה

, לא מצא מן הקמה יביא מן העמרים; מצותו לבוא מן הלח, לא מצא יביא מן היבש; מצותו לקצור בלילה, ואם נקצר ביום כשר, ודוחה את השבת:

תנו רבנן

:

כתיב: "

ואם תקריב מנחת בכורים

לה'", ו

מה תלמוד לומר

כאן "תקריב" והרי כבר נאמר "תקריב" בהמשך הכתוב: "אביב קלוי באש גרש כרמל תקריב את מנחת אלהיך":

לפי שמצות העומר להביא מן הקמה

, שהרי נאמר [דברים טז ט]: "מהחל חרמש בקמה [משנקצר העומר שהוא ראשית קציר] תחל לספור שבעה שבועות",

מנין, שאם לא מצא מן הקמה

לקצור ממנה לשם עומר, ש

יביא מן העומרין

שנקצרו שלא לשם העומר -

תלמוד לומר

"

תקריב

".

דבר אחר

, כלומר, ועוד דין אנו לומדים מיתור "

תקריב

":

לפי שמצוה להביא מן הלח

, ומשום שנאמר "כרמל תקריב",

ומנין שאם לא מצא מן הלח, יביא מן היבש, תלמוד לומר

"

תקריב

".

דבר אחר

, כלומר, ועוד דין אחר אנו לומדים מ"תקריב":

לפי שמצותו לקצור בלילה

וכמבואר לעיל סו א,

מנין שאם נקצר ביום כשר

,

ודוחה את השבת

-

תלמוד לומר

: "

תקריב

".

ולמדנו מתיבת "תקריב" את כל אלו:

תקריב כל שהוא

, ואפילו מן העמרים.

תקריב מכל מקום

, ואפילו מן הרחוק לירושלים שאינו לח, כי עד שיביאנו לירושלים יתיבש בדרך.

תקריב, ואפילו בשבת

.

תקריב, ואפילו בטומאה

.

שנינו במשנה:

ואם נקצר ביום, כשר

:

ומקשינן:

והתנן

במגילה כ ב: כל היום כשר לקריאת המגילה ולקריאת ההלל ולתקיעת שופר, ולטהרת המצורע -

כל הלילה כשר לקצירת העומר, ולהקטיר חלבים ואברים

של הקרבנות שהוקרבו ביום והקטירם על המזבח ופקעו ממנו, שהוא מחזירם כל הלילה.

זה הכלל: דבר שמצותו ביום

, הרי הוא

כשר כל היום; דבר שמצותו בלילה

, הרי הוא

כשר כל הלילה

.

הרי ד

קתני לילה דומיא דיום

, כלומר, מה שאמרה המשנה שמצותן כל הלילה, הוא דומיא למה שאמרה המשנה דמצוותן כל היום -

מה יום

-

בלילה לא; אף דלילה

-

ביום נמי לא

[כמו: נמי ביום לא]; הרי למדנו שקצירת העומר מצותה בלילה ולא ביום!?

אמר רבה: לא קשיא: הא

דשנינו במשנתנו: נקצר ביום כשר -

רבי

היא.

והא

דתנן במגילה: שאם נקצר ביום אינו כשר -

רבי אלעזר ברבי שמעון

היא

; דתניא

:

היה עומד ומקריב מנחת העומר, ונטמאת בידו, אם יש אחרת

להקריב,

אומר לו

"

הבא אחרת תחתיה

".

ואם לאו

, שאין מנחה אחרת,

אומר לו

"

הוי פקח ושתוק

",

דברי רבי

.

רבי אלעזר ברבי שמעון אומר: בין כך ובין כך

שיש לו ובין שאין לו אחרת,

אומר לו

"

הוי פקח ושתוק

", ומשום שאינו יכול להקריב את המנחה האחרת שלא נקצרה בלילה כמצותה,

שכל העומר שנקצר שלא כמצותו

בליל טז בניסן, הרי הוא

פסול

, ואם כן הרי אינו יכול להביא מנחה אחרת לעומר, וממילא יקריב בטומאה וישתוק -

הרי מבואר: אין מנחת העומר כשירה אלא אם נקצרה בליל טז בניסן, אבל אם לא נקצרה בו הרי היא פסולה, וכדעתו היא דעת המשנה במגילה הפוסלת קצירת העומר ביום.

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: רבי אלעזר ברבי שמעון

הסובר, שאין מנחת העומר כשירה אלא אם נקצרה בליל טז בניסן,

בשיטת רבי עקיבא רבו של אביו

[רבי שמעון] -

אמרה! דתנן

בשבת קל א:

ועוד אמר רבי אליעזר: כורתים עצים [בשבת] לעשות פחמין לעשות כלי ברזל [כדי למול בו את התינוק, [ומשום דכשם שהמילה עצמה דוחה את השבת, כך מכשיריה דוחין את השבת, ואף אם מכשירים אלו היו יכולים להיעשות מערב שבת]; ורבי עקיבא חולק, כי:

כלל אמר רבי עקיבא

:

"

כל מלאכה שאפשר לו לעשותה מערב שבת, אינה דוחה את השבת

, שאי אפשר לעשותה מערב שבת, דוחה את השבת".

וסבר

עוד רבי אלעזר ברבי שמעון

כרבי ישמעאל, דאמר: קצירת העומר מצוה

, כלומר, סבר כרבי ישמעאל הדורש מן הכתוב שקצירת העומר - שהיא מצוה - הרי היא דוחה את השבת; וכ

דתנן

במסכת שביעית א ד:

רבי ישמעאל אומר

: כתיב גבי שבת "בחריש ובקציר תשבות" ולמדנו:

מה חריש

, שאמרה תורה לשבות הימנו, היינו חריש של

רשות

שהרי אין לך חריש של מצוה,

אף קציר

שאמרה תורה לשבות הימנו היינו דוקא בקציר של

רשות; יצא קציר העומר

שאין אתה צריך לשבות הימנו כיון

שהיא מצוה

.

ולפי מה שסובר רבי אלעזר ברבי שמעון כרבי עקיבא, מוכרח הוא ממה שהשמיענו הכתוב שקציר העומר דוחה את השבת, שאין העומר כשר אם נקצר שלא כמצותו בליל טז, שהרי:

ואי סלקא דעתך, נקצר שלא כמצותו, כשר, אמאי דחי

קצירת העומר את ה

שבת, נקצריה מערב שבת

, שהרי אף אם יקצרנו שלא כמצותו יהיה כשר העומר, והרי זה בכלל מלאכה שאפשר לעשותה מערב שבת שאינה דוחה את השבת!?

אלא מדדחי

קצירת העומר את

השבת, שמע מינה

: מלאכה שאי אפשר לעשותה מערב שבת היא, כי עומר ה

נקצר שלא כמצותו, פסול

.

סבורה היתה הגמרא - לפי מה שנתבאר בטעמו של רבי אלעזר ברבי שמעון החולק על רבי בדין עומר שנקצר שלא כמצותו - שאף רבי מודה לו בדין קצירה שהיא דוחה את השבת; אלא שרק לרבי אלעזר בנו של רבי שמעון יש מזה ראיה שהעומר פסול, כיון שהוא בנו ותלמידו של אביו הוא, ואביו הלוא כשיטת רבי עקיבא רבו הוא סובר, וממילא מוכרח שהעומר הנקצר שלא כמצותו, פסול; אבל רבי אינו חושש לדעתו של רבי עקיבא וחלוק הוא עליו, ושוב ממילא אין ראיה שהעומר הנקצר שלא כמצותו פסול; ולפיכך מקשה הגמרא:

ו

כי

רבי לאו תלמידיה דרבי שמעון הוא

[וכי רבי אינו תלמידו של רבי שמעון], כמו רבי אלעזר בנו של רבי שמעון; עד שאתה אומר: חולק רבי על רבי שמעון הסובר כרבו רבי עקיבא!?

והתניא: אמר רבי: כשהיינו למדין תורה אצל רבי שמעון בתקוע

[שם מקום],

היינו מעלין לו

בשבת

שמן

לסוך

ואלונטית

להסתפג, באופן המותר לרבי שמעון, דהיינו:

מחצר לגג, ומגג

[

לקרפיף

] [

לקרפף

, וסוג חצר הוא],

ומקרפיף לקרפיף אחר

,

עד שאנו מגיעין למעיין שאנו רוחצין בו

-

הרי מבואר שלמד רבי תורה אצל רבי שמעון; ואם כן אי אפשר שיחלוק רבי עליו, ומוכרח היה לו לומר שהעומר הנקצר שלא כמצותו פסול הוא, כשם שאמר רבי אלעזר ברבי שמעון!?

ומשנינן: לא נחלק רבי על רבי שמעון, אלא

סבר לה

רבי

כאידך דרבי שמעון

[כמימרא אחרת] של רבי שמעון -

כלומר, ממימרא אחרת של רבי שמעון למד רבי להבין, שכללו של רבי עקיבא אינו שייך לענין קצירת העומר, ודוחה היא את השבת אף שהעומר שלא נקצר כמצותו כשר, ואין זה בכלל מלאכה שאפשר לעשותה מערב שבת שאינה דוחה את השבת -

דתניא: אמר רבי שמעון: בוא וראה, כמה חביבה מצוה בשעתה

[כמה צריכים אנו לחבבה בשעתה] -

שהרי הקטר חלבים ואברים

של מוספי ותמידי השבת

כשרים כל הלילה

של מוצאי שבת, ומכל מקום

לא היה ממתין להן

בשבת

עד שתחשך

, אלא מקטירן מבעוד יום, וזאת כדי למהר לקיים מצוה בשעתה -

הרי למדנו, שאם כי הקטר חלבים ואברים אפשר שלא לעשותו בשבת אלא במוצאי שבת, מכל מקום דוחה הוא את השבת; ובהכרח שאין זה סותר את כללו של רבי עקיבא, ומשום שלא אמר רבי עקיבא כלל זה, אלא בדבר שזמנו אינו קבוע וכגון מכשירי מילה; אבל דבר שזמנו קבוע ודוחה הוא את השבת, הרי הוא דוחה אף אם אפשר שלא לעשות את המלאכה בשבת -

ולכן סובר רבי, שהוא הדין בקצירת העומר, אף שחשובה היא כמלאכה שאפשר לעשותה בערב שבת, מכל מקום כיון שקבעה התורה את זמן הקצירה בזמן קבוע, הרי היא דוחה את השבת.