Menachot 62b — Talmud auf Deutsch

רב פפא אמר: דכולי עלמא

אית להו דילפינן

דון מינה ומינה. והיינו טעמא דרבי, כי התם. מה התם,

בשלמי יחיד, מניפים

דבר ש

הוא

מתנה לכהן,

את החזה והשוק,

אף הכא

מניפים

דבר שמתנה לכהן,

וכאן שלמי העצרת ניתנין כולן לכהן, ולכן מניפין אותן בשלמותן.

רבינא אמר: דכולי עלמא אמרי דון מינה ואוקי באתרה,

ולכן סבר רבי שמניפים אותן שלימים.

והיינו טעמא דרבנן

דמניפים רק חזה ושוק, משום דכתיב בשלמי יחיד "שלמיהם" בלשון רבים,

ריבויא הוא,

ללמד שגם שלמי ציבור מניפים את חזה ושוק שלהן ולא את כולן.

שנינו במשנה:

רבי שמעון אומר: שלשה מינין טעונין שלש מצות, שתים בכל אחד, ושלישית אין בהן. וכו'.

והוינן בה:

ויהיו זבחי שלמי יחיד טעונין תנופה חיים מקל וחומר: ומה זבחי שלמי ציבור, שאין טעונין סמיכה חיים, טעונין תנופה חיים. זבחי שלמי יחיד, שטעונין סמיכה חיים, אינו דין שטעונין תנופה חיים?!

ומשנינן:

מיעט רחמנא גבי זבחי שלמי ציבור "אותם", אותם

מניפים,

למעוטי זבחי שלמי יחיד

מתנופה!

ותו הוינן בה:

ויהיו זבחי שלמי ציבור טעונין סמיכה מקל וחומר: ומה זבחי שלמי יחיד, שאין טעונין תנופה חיים, טעונין סמיכה. זבחי שלמי ציבור, שטעונין תנופה חיים, אינו דין שטעונין סמיכה?

אמר רבינא: גמירי

מסיני שיש רק

שתי סמיכות בציבור

ותו לא, האחת בפר העלם דבר, והשניה בשעיר המשתלח, כפי שמבואר במפורש, ולכן אין סמיכה בשלמי ציבור.

ותו הוינן בה:

ויהא אשם מצורע טעון

תנופה

כשהוא

שחוט מקל וחומר: מה זבחי שלמי יחיד, שאין טעונין תנופה חיים, טעונין תנופה שחוטין. אשם מצורע שטעון תנופה חי, אינו דין שטעון תנופה שחוט?!

ומשנינן:

מיעט רחמנא גבי זבחי שלמי יחיד, "אותו",

דהוי "

אותו" למיעוטי אשם מצורע

מתנופה לאחר שחיטה.

תנו רבנן: חמשה שהביאו קרבן אחד

-

אחד מניף על ידי כולם

[במקום כולם].

והאשה

-

כהן מניף על ידה.

וכן השולח קרבנותיו ממדינת הים

-

כהן מניף על ידו.