Menachot 39b — Talmud auf Deutsch

אמר רב: יאי גלימא,

נאה היא אותה הגלימה העשויה כולה תכלת,

ולא יאי תכלתא.

שאין הציצית שלה נאה שהרי לא עשה לה ענף אלא גדיל בלבד

33 .

רבה בר בר חנה אמר: יאי גלימא ויאי תכ לתא!

ומבארת הגמרא:

במאי קא מיפלגי?

מהו יסוד מחלוקתן אם כשרה ציצית שיש בה גדיל בלא פתיל?

רבה בר בר חנה סבר: כתיב "גדיל"

[גדילים תעשה לך],

וכתיב "פתיל

", למדנו מכאן שאפשר לעשות את הציצית,

או גדיל או פתיל.

ורב סבר: לעולם "פתיל" בעינן.

וההיא,

הפסוק

"גדילים", למניינא

של החוטים

הוא דאתא

, ללמדנו שצריך שמונה חוטים. וכך דרשו: אילו לא כתבה התורה אלא "

גדיל

" בלבד, היה משמע

שנים

חוטים, משום שאי אפשר לעשות גדיל בפחות משני חוטים, שהרי צריך חוט אחד לכרוך בו חוט שני. ועכשיו שכתבה תורה

גדילים

בלשון רבים, הרי משמע שני גדילים, שבכל גדיל יש שני חוטים, הרי

ארבעה

חוטים שצריך לתוחבם בחור שבכנף הבגד. וכתיב "ונתנו על ציצית הכנף פתיל" - אמרה תורה:

עשה

מארבע חוטים

גדיל

אחד, וכשתתחבם בכנף הבגד ותכפלם לכאן ולכאן יהיו שמונה חוטים,

ופותלהו

לאותו גדיל,

מתוכו

, שבסופו של הגדיל יהיה ענף של פתילים.

אמר שמואל משמיה דלוי: חוטי צמר

לבנים

פוטרין,

מקיימים בהם מצות ציצית,

בשל

בגד העשוי

פשתן

. כי מאחר ושני החוטים של תכלת עשויים מצמר, ויש ליתנם בבגד של פשתן, מותר ליתן בו גם את שני חוטי הלבן כשהם עשויים מצמר.

איבעיא להו

: חוטים של

פשתן

-

מהו שיפטרו ב

בגד של

צמר?

וצדדי הספק הם: האם חוטי

צמר בשל

בגד

פשתים הוא דפטר, דכיון דתכלת

שהיא עשויה צמר, וחייבת להנתן גם בבגד פשתן

פטרה

, ומקיים בזה מצות ציצית, לכן חוטי

לבן

של צמר

נמי פטר.

אבל

ליתן חוטי

פשתים בצמר לא

התירה התורה, שהרי התכלת הניתנת בצמר אין בה משום כלאים ואם כן מדוע שנתיר נתינת חוטי פשתן בצמר.

או דילמא, כיון

ששניהם [צמר ופשתים] מוזכרים בפסוק,

דכתיב "לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדו

-

גדילים תעשה לך",

ומכאן למדנו שמותר ללבוש כלאים לצורך קיום מצות ציצית, אם כן,

לא שנא צמר בפשתים,

התירה התורה, שהרי התכלת, העשויה מצמר, כלאים היא בבגד פשתן,

ולא שנא פשתים בצמר

[ציציות פשתן בבגד צמר].

ומביאה הגמרא ראיה:

תא שמע: דאמר רחבה אמר רב יהודה: חוטי צמר פוטרין בשל פשתן, ושל פשתן פוטרין בשל צמר.

ואילו

חוטי צמר ופשתים פוטרין בכל מקום,

בכל מיני בגדים,

ואפילו בשיראין,

בגדי משי שאינם לא צמר ולא פשתים.

ומפורש בדברי רבי יהודה שחוט פשתן פוטרין בבגד צמר, ונפשט הספק של הגמרא.

ועל הדין הנוסף של רבי יהודה, ששני חוטי פשתן לבן ושני חוטי תכלת יחד, פוטרין בכל סוגי הבגדים, אומרת הגמרא:

ופליגא

, א

דרב נחמן. דאמר רב נחמן: השיראין

-

פטורין מן הציצית.

שלא חייבה התורה בציצית אלא בבגד צמר או פשתן.

איתיביה רבא לרב נחמן

: הרי שנינו:

השיראין

, מעיל של משי,

והכלך והסריקין

שהוא מעיל העשוי מנעורת של משי -

כולן חייבין בציצית?!

ומתרצינן:

מדרבנן

הרי הם חייבים בציצית, ורב נחמן פטר רק מחיוב דאורייתא.

ומקשינן:

אי הכי,

ששיראין אינם חייבים בציצית אלא מדרבנן,

אימא סיפא: וכולן

, כל הבגדים שאינם מצמר ופשתים, חוטי

צמר ופשתים

[ומשמע שהכונה לשני חוטי פשתן לבן ושני חוט צמר תכלת]

פוטרין בהן.

ומעתה קשה:

אי אמרת בשלמא

שחיוב שיראין בציצית

דאורייתא

הוא,

היינו דמישתרו בהו כלאים,

לפי שאיסור כלאים הותר בציצית.

אלא אי אמרת

כרב נחמן, שחיוב שיראין בציצית

דרבנן

הוא -

היכי מישתרי בהו

נתינת חוטי צמר ופשתים ביחד דהוו

כלאים?

ומשנינן:

אימא

: נותן בשיראין

או

חוטי

צמר, או

חוטי

פשתים

.

ומוכיחה הגמרא את התירוץ:

הכי נמי מסתברא

כרב נחמן, ששיראין אינם חייבים מהתורה בציצית.

דקתני סיפא: הן עצמן

, ציציות משאר המינין,

במינן

הרי הם

פוטרין

, שיוצאים ידי חובה בנתינת חוטי משי בבגד של משי, אבל

שלא במינן

-

אין פוטרין

.

ומוכיחה הגמרא:

אי אמרת בשלמא

שחיוב שיראין בציצית הוא רק חיוב

דרבנן, היינו דמיפטרו

בגדי שיראין

במינן,

בחוטי משי.

אלא אי אמרת

שחיובם של שיראין בציצית

דאורייתא

הוא, קשה, כיצד פוטר אותם חוט משי? והרי רק חוט

צמר ופשתים הוא דפטר

וכשר

ל

ציצית, שהרי מן התורה לא מצינו אלא שחוטי צמר ופשתים פוטרים, דכתיב "צמר ופשתים... גדילים תעשה לך"!?

ודחינן:

אי משום הא, לא איריא.

מזה אין להביא ראיה לרב נחמן, אלא גם לרב יהודה חוטי משי פוטרים בגד של משי,

כדרבא.

דרבא רמי,

הקשה, שיש סתירה לכאורה בלשון הפסוק,

כתיב "הכנף",

ודרשו שבא לומר שצריך ליתן ציצית שהיא

מין כנף,

ונכלל בזה גם חוטי שיראין לבגד שיראין.

ו

מאידך,

כתיב

בסמוך לפסוק "גדילים תעשה לך",

צמר ופשתים.

ומשמע שרק בהם יוצאים ידי חובה

הא כיצד?

צמר ופשתים פוטרין בין במינן

ובין שלא במינן.

ואילו

שאר מינין

רק

במינן פוטרין

, אבל

שלא במינן אין פוטרין.

ודרשא זו מוכיחה שחיוב שיראין בציצית הוא מן התורה.

ורב נחמן

, שפטר מן התורה שיראין מציצית, משום

דאמר כתנא דבי רבי ישמעאל.

דתנא דבי רבי ישמעאל: הואיל ונאמרו "בגדים" בתורה

במצות ציצית, "על כנפי בגדיהם",

סתם

, ולא פירט הכתוב מאיזה מין הם אותם בגדים,

ופרט לך הכתוב באחד מהן,

בפרשת נגעים, שכונת הכתוב היא לבגד

צמר ופשתים

, יש ללמוד מכאן,

אף כל

מקום שאמרה התורה "בגד", הכונה היא לבגד

צמר ופשתים.

אמר אביי: והאי תנא דבי רבי ישמעאל,

שדרש מפסוק לפטור שאר מינין מציצית,

מפיק,

בא לחלוק ולהוציא

מאידך תנא דבי רבי ישמעאל,

שמרבה מדרשה, שכל "בגד" בפסוק כולל שאר מיני בגדים.

דתנא דבי רבי ישמעאל

: כתיב בפרשת נגעים "

בגד

צמר".

אין לי אלא בגד צמר

שנוהג בו דין נגעים

, מנין לרבות

בגד העשוי

צמר גמלים וצמר ארנבים ונוצה של עזים והכלך והסריקין והשיראין, מנין

שגם הם מטמאין בטומאת נגעים? -

תלמוד לומר "או בבגד

פשתים". כפל הכתוב לשון "בגד", לרבות שאר בגדים.