Menachot 33b — Talmud auf Deutsch

ומאי תחילת שליש העליון דקא אמר שמואל להרחיקה.

והיינו

שלא

להרחיק

את מקום קביעתה של המזוזה

מן הקורה של מעלה יותר משליש.

דהיינו, שהמקום הנמוך ביותר לקביעת המזוזה הוא בתחילת שליש העליון, ולמטה מזה לא יקבענה. אבל למעלה משליש העליון יכול הוא לקבוע את המזוזה.

אמר רבא: מצוה להניחה

את המזוזה

בטפח הסמוך לרשות הרבים.

וכגון שהיה עובי חלל הפתח ארבעה או חמשה טפחים, שיניחנה בטפח הסמוך לרשות הרבים.

מאי טעמא?

רבנן אמרי,

לכן מצותה בטפח הסמוך לפתח

כדי שיפגע במצוה מיד

בהכנסו בפתח.

רב חנינא מסורא אומר

: כי

היכי דתינטריה

שתשמור המזוזה את כל הבית מן המזיקין, ולכן עדיף לקובעה בטפח הסמוך לחוץ, כדי שגם מקום זה יהיה שמור מן המזיקין.

אמר רבי חנינא: בוא וראה, שלא כמדת

כדרך

הקדוש ברוך הוא, מדת

דרך

בשר ודם. מדת בשר ודם, המלך יושב מבפנים ועבדיו משמרים אותו

להגן עליו

מבחוץ.

אבל

הקדוש ברוך הוא אינו כן,

אלא,

עבדיו

בני ישראל המקיימים מצות מזוזה, יושבים מבפנים,

והוא,

הקב"ה,

משמרן מבחוץ, שנאמר "ה' שומרך, ה' צלך על יד ימינך"

ליד המזוזה, שהיא בצד ימין של כניסתו.

דרש רב יוסף בריה דרבא משמיה דרבא: העמיק

את החור שבו נקבעת המזוזה

טפח

, וקבע שם את המזוזה,

פסולה.

לימא מסייעא ליה

לרבא:

הניחה

למזוזה

בפצין

בעומק העמוד של הפתח

או שטלה עליה

שהוסיף לסף

מלבן

לבינה, דהיינו, שלאחר שקבע את המזוזה בפתח, הוסיף טלאי לעובי הפתח, כך שהמזוזה נמצאת עתה לא על סף הפתח אלא בתוך העומק של סף הפתח, הרי

אם יש שם,

בעומק הפצין במקום שקבע את המזוזה או באותו טלאי שהוסיף על הסף,

טפח,

דהמזוזה קבועה עכשיו בעומק הכותל טפח,

צריך

לקבוע

מזוזה אחרת

במקום הראוי.

ואם לאו,

שאין בעומק הפצין או בעובי הטלאי טפח,

אינו צריך לקבוע מזוזה אחרת.

ומבואר שאם העמיק את המזוזה טפח, קביעת המזוזה פסולה, וכדברי רבא. ודחינן:

כי תניא ההיא

שאם יש בה טפח פסולה

בפתח שאחורי הדלת

כגון בבית של עשירים, שדרכם היה לעשות שער גדול שאותו לא פתחו בתדירות, ולידו היה פתח קטן שהיה פתוח תמיד, ומדובר באופן ששני הפתחים פתוחים לכוון אחד. ובתחילת הבנין שלהם לא היה פצים שמבדיל בין שני הפתחים אלא היה פתח אחד רחב ואחר כך קבעו פצים כדי להבדיל בין שני הפתחים. ואם יש בין פתח לפתח טפח דהיינו שעובי הפצים הוא טפח נחשבים שניהם כשני פתחים שונים וצריך מזוזה לכל פתח בנפרד. ואם אין ביניהם טפח מספיק מזוזה אחת לשני הפתחים, כי שני הפתחים נחשבים כפתח אחד.

[ויש מפרשים שמדובר בפצים העומד בקרן זוית ומשמש כעמוד לשני פתחים הנפתחים לשני צדדים ואם יש בעובי העמוד טפח צריך מזוזה לכל פתח, ואם אין בו טפח מספיק מזוזה אחת לשני הפתחים. והאריכו המפרשים בביאור פירוש זה].

ופרכינן: איך אפשר להעמיד את האמור בברייתא "בפצין, או שטלה עליה מלבן", בפתח שאחורי הדלת,

הא בהדיא קתני לה בברייתא

"פתח

שאחורי הדלת אם יש שם טפח צריך מזוזה אחרת. אם לאו, אינו צריך מזוזה אחרת".

ומשמע שהרישא לא מדובר באופן זה.

ומשנינן: הברייתא "

כיצד" קתני,

והיינו, שהסיפא מסבירה את הרישא. וכך הפירוש: הניחה בפצים או שטלה עליה מלבן אם יש שם טפח צריך מזוזה אחרת וכו' כיצד כגון פתח שאחורי הדלת.

תנא

: לא מצא עצים לעשות את צורת הפתח ממזוזות עץ, ועשה את צורת הפתח על ידי

שהעמיד לה מלבן של

קנים, דהיינו שעשה את צורת הפתח ממסגרת של קנים,

חותך שפופרת

חותך חתיכה מאחד מהקנים החלולים המשמשים לצורת הפתח, ובאותו חלל

מניחה

את המזוזה.

אמר רב אחא בריה דרבא: לא שנו

שכשירה המזוזה באופן כזה

אלא שהעמיד

קודם את הקנים בתור צורת הפתח,

ולבסוף חתך

את אחד הקנים,

והניחה

למזוזה שם.

אבל, חתך

קודם את הקנה

והניח

במקום החתך את המזוזה, ולבסוף

העמיד

את מלבן הקנים בתור צורת הפתח,

פסולה

קביעת המזוזה משום "

תעשה ולא מן העשוי".

שקביעת המזוזה על הקנה כשהיה תלוש ופטור ממזוזה, אינה מועילה, שכל עוד שלא נקבע בתור צורת הפתח, אין חיוב מזוזה.

ואמר רבא: הני פיתחי שימאי

פתחים מקולקלים, שמחוסרין תיקון,

פטורין מן המזוזה. מאי פתחי שימאי? פליגי בה

בביאור פתחים אלו,

רב ריחומי ואבא יוסי. חד אמר: דלית להו תקרה,

משקוף , שיש לו לפתח רק שתי מזוזות אך בלי משקוף, או שבמשקוף אבן נכנסת ואבן יוצאת [ופתח צריך שיהיו בו שתי מזוזות ומשקוף כדי להתחייב במזוזה].

וחד אמר: דלית להו שקפי

מזוזות, שאין המזוזות ישרות אלא יש בהן אבן נכנסת ואבן יוצאת (רש"י בעירובין)

.

אמר רבה בר שילא אמר רב חסדא: אכסדרה

חצר שיש בה רק שלש דפנות, והדופן הרביעית פתוחה במלואה, ורק למעלה ליד התקרה יש רצועה של הדופן כדי להחזיק את התקרה

פטורה מן המזוזה. לפי שאין לה

בפתחה

פצימין

עמודים. ופתח כזה הפתוח במלואו, בלי מזוזות הסוגרות את מקצת הפתח, אינו נחשב כפתח להתחייב במזוזה.

והוינן בה: משמע,

הא יש לה

לאכסדרה

פצימין חייב

במזוזה!? והרי פצימין אלו

לחיזוק התקרה הוא דעבידי

[נעשו], ולא לשם פתח, ואם כן אינם נחשבים כפצימין המחייבים את הפתח במזוזה!?

ומשנינן:

הכי קאמר

רב חסדא: אכסדרה

אף על פי שיש לה פצימין פטורה

מן המזוזה, משום

שאין עשויין

הפצימין

אלא לחיזוק לתק רה.

אמר אביי: חזינא להו לאיספלידי דבי מר

, ראיתי את האכסדראות של בית רב,

דאית להו פצימי

[פצימין],

ולית להו מזוזתא.

קסבר

רב דהפצימין

לחיזוק תקרה הוא דעבידי,

ולכן אינם נחשבים כפצימין המחייבים את הפתח במזוזה.

מיתיבי: בית שער

[בית קטן שהשומר יושב בו בצד שער החצר], וכן

אכסדרה ומרפסת חייבין במזוזה

מדרבנן. וקשה על אביי שפטר אכסדרה ממזוזה.

ומשנינן: ההיא אכסדרה דקתני חייבת מיירי

באכסדרה דבי רב

שיש לה ארבע דפנות, אלא שאינן מגיעות לסכך [ולכן נקרא מקום זה בשם אכסדרה כיון שאין הדפנות מגיעות לסכך].

ופרכינן:

אכסדרה דבי רב כאינדרונא

[כחדר]

מעלייתא

[רגיל]

הוא,

שדפנותיה גבוהות עשרה טפחים, ומה החידוש בזה שהיא חייבת במזוזה, והרי חיובה הוא מדאורייתא!?

ומשנינן: זה שכתוב בברייתא שחייבת מדובר

באכסדרא רומיתא

שמוקפת בחלונות המגיעים עד למחיצות, והחידוש הוא שאף על פי שאין המחיצות מגיעות עד התקרה, חייבת היא במזוזה.

אמר רחבה אמר רבי יהודה: בי הרזיקי חייב בשתי מזוזות.

מאי בי הרזיקי?

אמר רב פפא סבא משמיה דרב: בית שער

בית קטן

הפתוח

בפתח אחד

לחצר,

ודרכו נכנסים מהחצר. ו

בתים פתוחים לבית שער

לשער שני, ומהבית שער נכנסים לבתים. וכיון שהבית שער משמש גם לבתים וגם לחצר, לכן שני פתחיו חייבין במזוזה.

תנו רבנן: בית שער הפתוח לגינה ולקיטונית

[חדר קטן. והיינו שהבית שער היה באמצע והיה לו פתח אחד לחדר ופתח אחד לגינה],

רבי יוסי אומר

: הבית שער

נידון כקיטונית

וכמקום הנפרד מהגינה, ודנים את הבית שער כמשמש לקיטונית וחייב במזוזה.

וחכמים אומרים

שהבית שער

נידון כאויר

הגינה וכחלק בלתי נפרד ממנה, ואינו חייב במזוזה.

ומפרשינן:

רב ושמואל דאמרי תרוייהו מגינה לבית,

אותו פתח שמהגינה לבית שער, וכשהוא פותח את הדלת ההיכר ציר נמצא לצד הבית,

כולי עלמא לא פליגי דחייב

במזוזה.

מאי טעמא?

שכיון שהיכר הציר הוא לכיוון הבית אם כן הפתח הזה

כביאה דבית היא.

כי פליגי

רבי יוסי וחכמים

מבית לגינה

כשההיכר ציר הוא לגינה,

מר

רבי יוסי

סבר קיטונית עיקר

וחייב הבית שער במזוזה ואף על פי שההיכר ציר הוא לכיוון הגינה, כיון שעיקר הבית שער נעשה עבור הקיטונית ואם כן כולו נחשב כפתח של הבית [ומה שאמרנו למעלה שההיכר ציר קובע, זה דווקא בפתח שבין שני בתים דשניהם שוים בחשיבותם, אבל כאן ודאי שהקיטונית חשובה יותר מהגינה].

ומר

חכמים

סברי גינה עיקר

ופטור הבית שער ממזוזה, כיון שההיכר ציר לכיוון הגינה, ולכן נחשב פתח הבית שער כפתח של הגינה שהיא מקום הפטור ממזוזה.

רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו

: פירשו באופן הפוך את מחלוקת רבי יוסי וחכמים:

מבית לגינה

כשההיכר ציר הוא לכיוון הגינה,

דכולי עלמא

בין רבי יוסי ובין חכמים

לא פליגי דפטור

הבית שער ממזוזה.

מאי טעמא?

משום שהבית שער

פיתחא דגינה הוא

שההיכר ציר הרי הוא בצד הגינה.

כי פליגי רבי יוסי וחכמים, מגינה לבית

כשההיכר ציר הוא לכיוון הבית.

מר

רבי יוסי

סבר

דהבית שער

ביאה דבית

הוא, שהלא ההיכר ציר הוא לכיוון הבית.