Menachot 32b — Talmud auf Deutsch

והא

דכתבינהו

לתפילין

אדוכסוסטוס במקום בשר,

והוא הדין במקום שער, שלא הוכשרו התפילין אלא על הקלף ובמקום בשר! [והטעם שהשינוי פוסל יותר בתפילין מאשר במזוזה משום שקדושת התפילין חמורה. רשב"א].

ואיבעית אימא: שינה בזה ובזה תנאי היא!

נחלקו בדין זה תנאים. והברייתא שדייקנו ממנה שאם מורידים מקדושה חמורה היו עושים מתפילין שבלו מזוזה, נשנית למאן דאמר שינה בזה ובזה כשר.

דתניא: שינה בזה ובזה פסול!

רבי אחאי מכשיר משום רבי יהודה ברבי חנינא! ואמרי לה, משמיה דרבי יעקב ברבי חנינא!

עוד מקשה הגמרא על הברייתא:

הא מורידין

מקדושה חמורה

עושין

מתפילין שבלו מזוזה. וקשה

והא

מזוזה

בעיא שרטוט,

שצריך להתוות בה בקנה חריצים של שורות, כדי לכתוב לפיהן את המזוזה!?

דאמר רב מניומי בר חלקיה אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: כל מזוזה שאינה משורטטת

הרי היא

פסולה!

ורב מנימין בר חלקיה דידיה אמר שרטוט של מזוזה, הלכה למשה מסיני!

ואלו בתפילין לא מצאנו שהן צריכין שרטוט. ואם כן היאך אפשר לעשות מתפילין שבלו מזוזה, והרי חסר בהם שרטוט!? ופרקינן:

תנאי היא

אי מזוזה בעי שרטוט.

דתניא: רבי ירמיה אומר משום רבינו: תפילין ומזוזות נכתבות שלא מן הכתב

שאין צריך הסופר הכותבם להעתיק מספר אחר. שאין אנו חוששים שמא יטעה בכתיבתו.

ואין צריכות שרטוט!

הילכך, הברייתא שדייקנו ממנה שאם מורידין מקדושה חמורה עושין מתפילין שבלו מזוזה נשנית כאותו תנא, שלא הצריך שרטוט אף במזוזה.

ומסקינן:

והילכתא, תפילין לא בעי שרטוט, ומזוזה בעיא שרטוט!

ואידי ואידי

תפילין ומזוזות

נכתבות שלא מן הכתב!

ומאי טעמא לא בעינן שיכתבם מתוך ספר? כי

מיגרס גריסין

שגורים הם בפי כל אדם, ואין חשש שיטעו בכתיבתם. הילכך, אין צריך להעתיקם מספר אחר.

אמר רב חלבו: אנא חזיתיה

אני ראיתי

לרב הונא דכף כדא אארעא

שכפה כד על הארץ,

ואנח עליה

על הכד, את

ספר תורה. והדר

ואחר כך,

יתיב במיטה

שהספר תורה היה מונח עליה מקודם.

קסבר

רב הונא:

אסור לישב על גבי מיטה שספר תורה מונח עליה

מפני כבודו של ספר התורה , הילכך הניחו על גבי הכד.

ופליגא

רב הונא, על

רבה בר בר חנה.

דאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: מותר לישב על גבי מיטה שספר תורה מונח עליה.

ואם לחשך אדם לומר

שאסור לישב משום ששנינו במסכת סופרים:

מעשה ברבי אלעזר שהיה יושב על המיטה ונזכר שספר תורה מונח עליה, ונשמט וישב על גבי קרקע, ונדמה כמי שהכישו נחש.

שמרוב צער שישב על מיטה שספר תורה עליה היה נדמה לו צערו כמי שמצטער מהכשת נחש! ומשמע שאסור לישב על גבי מיטה שספר תורה עליה!?

יש לך להשיב לו:

התם ספר תורה

לא על המיטה שישב עליה היה אלא מושלך

על גבי קרקע הוה.

וכיון שהיה בזיון גדול לספר לכן נצטער על זה.

אמר רב יהודה אמר שמואל: כתבה

למזוזה ,

כאיגרת

בלי לדקדק בחסירות ויתירות ובלי שרטוט אלא כאיגרת רגילה

פסולה. מאי טעמא? אתיא

בגזירה שוה

כתיבה

כתיבה מ"ספר",

שכתוב במזוזה "וכתבתם על מזוזות" ובגט גם כתוב "וכתב לה ספר כריתות", ועוד יש לומר שלמדים מהפסוק בפרשת עמלק "כתוב זאת זכרון בספר".

ואמר רב יהודה אמר שמואל: תלאה

למזוזה

במקל

שהעמיד את המזוזה על גבי מקל סמוך לפתח ולא קבעו בו -

פסולה

. מאי טעמא: בשעריך בעינן,

שיקבע את המזוזה בתוך צורת הפתח עצמו.

תניא נמי הכי: תלאה במקל, או שהניחה

שקבעה בכותל

אחורי הדלת

, שוב אין הבית משתמר על ידי אותה מזוזה אלא יש בבית

סכנה

מן המזיקים.

ואין בה

בקביעה כזו של מזוזה,

מצוה.

כי צריך שיקבע את המזוזה בתוך צורת הפתח ולא אחורי הדלת.

אנשי המלכות

של בית מונבז המלך היו עושין בפונדקותיהן כן,

שכאשר היו מהלכים בדרך היו נושאים אתם מזוזות, וכשבאו לפונדק היו תולים את המזוזות על גבי מקל בפתח

זכר למזוזה!

שכיון שלא היו בדירת קבע שלהם היו פטורים מן המזוזה. כמבואר בגמרא להלן הדר בפונדק בארץ ישראל כל שלשים יום פטור מן המזוזה. וכיון שלא היו דרים אף פעם בדירת קבע אלא היו הולכים מעיר לעיר בתור אנשי המלך, עשו להם זכר למצות מזוזה.

ואמר רב יהודה אמר שמואל: מצוה להניחה

את המזוזה

בתוך חללו של פתח

ולא מחוץ לפתח

5 .

והוינן בה:

פשיטא

שלא יקבענה מבחוץ, שהרי "

בשעריך" אמר רחמנא

והיינו במקום סגירת השער.