Menachot 26b — Talmud auf Deutsch

ואם נתן את הקומץ

בשמאלו,

וחישב,

כשהוא ביד שמאל,

עליה

מחשבה פסולה,

בין חוץ למקומו בין חוץ לזמנו

-

פסול, ואין בו כרת

על אכילתו [משום שאין עבודתו ביד שמאל כשירה לרבי שמעון],

דברי רבי אלעזר ורבי שמעון.

וחכמים אומרים: כיון שנתנו לשמאל

-

פסלתו מתנתו

ליד שמאל, ושוב אין לו תקנה בהחזרתו ליד ימין.

ומפרשינן:

מאי טעמא

של חכמים

? משום

דבעי לקדושיה

צריך לקדש את הקומץ

בכלי

שרת,

וכיון שנתנו לשמאל, נעשה

דינו של הקומץ

כ

דינו של

דם

קרבן

שנשפך מצואר בהמה

שלא לתוך כלי שרת, אלא נשפך

על הרצפה, ואספו

מן הרצפה,

שפסול

אפילו יתנו עתה לכלי שרת, וגם כאן הוא כך, כיון שצריך הקומץ להנתן לאחר קמיצה בכלי שרת, הרי אם ניתן בשמאל, שוב לא תועיל חזרתו לימין כדי להנתן בו לכלי שרת.

ודייקינן:

מכלל, דרבי אלעזר ורבי שמעון,

שאומרים שיכול להחזיר מידו השמאלית לידו הימנית, משום שהם סוברים ד

לא בעו "מתן כלי"

[והיינו, מתן הקומץ לכלי שרת לאחר שנקמץ] , שאם נאמר שצריך כלי, נתינתו לידו השמאלית לפני מתן הכלי, נחשבת להיות כדין נשפך הדם מהצואר לרצפה, ששוב לא מועיל ליתנו בכלי שרת!

תיובתא דרב נחמן

שאומר, הכל מודים בקומץ שטעון קידוש -

תיובתא!

ואילו

לרבי יהודה בריה דרבי

-

מסייעא ליה

האי ברייתא, שמוכח כדבריו שסובר רבי שמעון שלאחר קמיצה יכול לעובדה אפילו ביד.

אולם

לרבי ינאי

שאמר, כיון שקמצו מכלי שרת מעלהו ומקטירו אפילו באבנטו, וכל שכן שיכול להקטירו ביד שמאל, יש להסתפק -

לימא תיהוי תיובתא,

דלכאורה מוכח מכאן שצריך להחזירו ליד ימין ולא יכול להקטירו ביד שמאל!?

אמר לך רבי ינאי

: אי אפשר לדחות את דברי מכח הברייתא, כי

אנא דאמרי כתנא

של הברייתא האחרת שכתוב בה

ד"הקטר

חלבים וכן הקומץ והלבונה שהעלן בין ביד בין בכלי בין בימין בין בשמאל כשרין", ואני אסביר את הברייתא

ולאו לצדדים קתני

כמו שאמרה הגמרא למעלה לשיטת רבי יהודה בריה דרבי חייא, אלא הברייתא כפשוטה, שאפילו עובדה ביד יכול לעבוד בשמאל. ואם כן הוא מחלוקת הברייתות, ויש תנא שסובר כמותי:

שנינו במשנה:

הקטיר קומצה פעמים

-

כשרה!

אמר רבי יהושע בן לוי

: זה שכתוב שיכול להקטיר את הקומץ

פעמים

כשחילקו לשני חצאין, הוא בדוקא,

ולא פעמי פעמים,

שאינו רשאי להקטירו בשלשה וארבעה פעמים

151 .

ורבי יוחנן אמר: פעמים

-

ואפילו פעמי פעמים!

מאי בינייהו?

מהו יסוד מחלוקתם וטעמם של רבי יהושע בן לוי ורבי יוחנן?

אמר רבי זירא

: אם

יש קומץ פחות משני זיתים ו

אם

יש הקטרה פחותה מכזית

-

איכא בינייהו!

רבי יהושע בן לוי סבר: אין קומץ פחות משני זיתים

,

ואין הקטרה פחותה מכזית!

ולכן נקט תנא של המשנה "פעמיים" דוקא, שיכול לחלוק את הקומץ רק לפעמיים, כדי שתהיה בכל הקטרה לפחות שיעור של כזית, כי אם יחלקנו לכמה פעמים לא יהיה בכל חלק שיעור של כזית

154 .

ורבי יוחנן סבר: יש קומץ פחות משני זתים,

ויש הקטרה פחותה מכזית,

ואם כן לא אכפת לנו שיחלק את הקומץ לכמה וכמה חלקים

155 .

איתמר: קומץ

שהקטירו על המזבח -

מאימתי

הוא

מתיר

את ה

שירים באכילה?

רבי חנינא אומר: משמשלה בו את האור,

והיינו, משעה שנתפסה האש במקצת מהקומץ.

רבי יוחנן אומר: משתצית בו את האור ברובו!

אמר ליה רב יהודה לרבה בר רב: אסברה לך טעמא דרבי יוחנן

-

אמר קרא "והנה עלה קיטור הארץ

-

כקיטור הכבשן",

וכיון שגם בקומץ נאמר "והקטיר", מצריכים הקטרה כמו הקטרת הכבשן, והרי

אין כבשן מעלה קיטור עד שתצית האור ברובו!

אמר ליה רבין בר רב אדא לרבא: אמרי תלמידיך

-

אמר רב עמרם: תניא

: נאמר בפרשת צו "היא העולה על מוקדה, על המזבח כל הלילה, עד הבוקר, ואש המזבח תוקד בו".

אין לי

ללמוד מדברי הכתוב

אלא דברים שדרכן ליקרב בלילה, כגון אברים

של קרבן עולה

ופדרים

[חלבים, של כל הקרבנות]

שמעלן ומקטירן מבוא השמש, לאחר שיבוא השמש, ומתעכלין והולכין כל הלילה כולה.

דברים שדרכן ליקרב ביום, כגון: הקומץ והלבונה והקטורת ומנחת כהנים ומנחת כהן משוח ומנחת נסכים,

שנלמד מ"ביום צוותו" שיש להקריבן ביום,

מנין

לנו

שמעלן ומקטירן מבוא השמש.

ותמהינן: וכי אפשר להקטירן מבוא השמש, שהתנא שואל מנין שאפשר,

והא אמרת

ש

דרכן ליקרב ביום?!

ומבארינן:

אלא,

כוונת התנא היא לומר: שמעלן ומקטירן

עם בוא השמש,

מבעוד יום, סמוך לבוא השמש,

ומתעכלין והולכין כל הלילה.

מנין

שכך הוא?

תלמוד לומר "זאת תורת העולה"

-

ריבה

לכל העולין, אפילו אלו שדרכם להקטירם ביום, שהולכים ומתעכלים כל הלילה על גבי המזבח.

והשתא דייקינן:

והא

והרי כשמקטיר את הקומץ

עם בוא השמש

-

לא משכחת לה שתצית האור ברובו,

ואם לא נחשב הקטרה עד שתצית ברובו, אם כן ייפסל הקומץ בשקיעת החמה!?

ומתרצינן:

לא קשיא! כאן

בברייתא שכתוב שיכול להקטיר בסמוך לבוא השמש, מדובר

לקלוט

, כי משעה שמשלה בו האור, ואפילו במקצת, הרי הוא נקלט על גבי המזבח ושוב אינו נפסל בלינה, ויכול להקטירו למחר ביום

158 .

כאן,

מה שאמר רבי יוחנן, שכל עוד לא משלה האש ברובו לא נחשבת הקטרה, מדובר לענין

להתיר

את השיריים, שרק כשתמשול האש ברובו, מתירה ההקטרה של הקומץ את השיריים לאכילה.

רבי אלעזר מתני לה

להא ברייתא שמקטירן לקומץ ולבונה

מבוא השמש

ולא מבעוד יום בסמוך לבוא השמש,

ומוקים לה ב

הקטרת קומץ ולבונה שכבר הועלו מבעוד יום, ועכשיו נעשו "

פוקעין",

שקפצו מתוך האש ונפלו, שמותר להעלותם כל הלילה

159 .

וכן כי אתא רב דימי אמר רבי ינאי

: שברייתא זו מדברת

בפוקעין.

ותמהינן:

ומי אמר רבי ינאי הכי

שמחזירין פקיעין של קטורת למזבח?

והא אמר רבי ינאי: קטורת שפקעה מעל גבי המזבח, אפילו

פקעו

קרטין שבה,

שהם חלקים חשובין ושלמים מהקטורת,

אין מחזירין אותן?!

ותני רבי חנינא בר מניומי ברבי אליעזר בן יעקב

: נאמר

"אשר תאכל האש את העולה על המזבח",

ודורשים:

עיכולי עולה אתה מחזיר

כשפקעו מעל המזבח,

ואי אתה מחזיר עיכולי קטורת!

ואם כן קשה, איך העמיד רבי ינאי את הברייתא שכתוב בה "קטורת", בפוקעין שמצוה להחזירם בלילה? ומתרצינן:

סמי

סלק

מכאן,

מדברי הברייתא,

קטרת.

אמר רב אסי: כי פשיט,

כאשר היה שונה,

רבי אלעזר במנחות, בעי הכי

היה מסתפק בדין זה:

קומץ שסידרו

על גבי המזבח

וסידר עליו את המערכה

של עצים

מהו

מה דינו? האם

דרך הקטרה בכך

וכשר,

או אין דרך הקטרה בכך

ופסול?

ומסקינן:

תיקו!

בעי חזקיה: אברין שסידרן

על גבי המזבח

וסידר עליהן את המערכה

של עצים

מהו,

מה דינם? האם "

על העצים"

ד

אמר רחמנא דוקא על העצים

הוא ואם כן פסול הקרבן

160 .

או דילמא כיון דכתיב קרא אחרינא "אשר תאכל האש את העולה על המזבח"

שמשמע מזה שסמוך לעצים, על המזבח, זה גם טוב, ואם כן -

אי בעי

אם הוא רוצה

הכי עביד

עושה כך - ליתן על העצים עצמן,

אי בעי הכי עביד

ליתן על המזבח בסמוך לעצים!? ומסקינן:

תיקו!

בעי רבי יצחק נפחא: אברין שסידרן בצידי המערכה,

אצל העצים שעל המזבח,

מהו?

ומבארים לבעייתו של רבי יצחק:

אליבא דמאן דאמר

לקמן, בדין מקום הבזיכין, שהיכן שכתוב

"על",

כוונת הכתוב ליתנו על אותו מקום

ממש, לא תיבעי לך,