Meilah 15a — Talmud auf Deutsch

מתניתין:

כל

קדשי מזבח מצטרפין זה עם זה למעילה.

אדם הנהנה משני מינים של קדשי מזבח, כגון מחטאת ומאשם, באופן שנהנה מזה בחצי פרוטה, ומזה בחצי פרוטה, מצטרפין יחד לשיעור פרוטה, שהוא שיעור מעילה, וחייב קרן חומש ואשם .

ו

כן מצטרפין

לחייב עליהן משום פיגול

, אם אכל חצי כזית פיגול מקרבן אחד וחצי כזית פיגול מקרבן אחר

. ו

כן מצטרפין ל

נותר וטמא.

ולקמן [יז ב] יבואר שפיגול נותר וטמא מצטרפים זה עם זה.

קדשי בדק הבית מצטרפין זה עם זה למעילה,

לשיעור פרוטה.

קדשי מזבח וקדשי בדק הבית

מצטרפין זה עם זה למעילה

. אם נהנה כשיעור חצי פרוטה מקדשי מזבח ומחצי פרוטה מקדשי בדק הבית, מעל. לפי שהכל שם אחד, "הקדש" .

גמרא:

הגמרא מקשה על כפילות לשון המשנה.

השתא יש לומר

, כיון שאומרת המשנה בסיפא:

קדשי מזבח וקדשי בדק הבית,

מצטרפין, אף על גב

דהאי קדושת הגוף והאי קדושת דמים

, ואינם ממש קדושה אחת, ו

אפילו הכי, מצטרפין זה עם זה

הואיל ושניהם נקראים "הקדש". אם כן,

קדשי מזבח עם קדשי מזבח, מיבעיא?!

וכי הוצרכה המשנה להשמיענו שהם מצטרפין!? ומתרצינן: אכן, לא הוצרכה המשנה להשמיענו שקדשי מזבח מצטרפין עם קדשי מזבח לשיעור מעילה. אלא

משום דקתני עלה

, על קדשי מזבח, שהם מצטרפין

לחייב עליהן משום פגול, נותר וטמא

, והלכה זו הוצרכה המשנה להשמיענו, כיון

דקדשי בדק הבית

,

לא

שייך בהם פיגול נותר וטמא,

משום הכי קא פליג להו

לרישא ולסיפא. ברישא משמיעה המשנה דין צירוף לגבי פיגול נותר וטמא, ודרך אגב שונה המשנה גם דין צירוף לגבי מעילה. וכיון ששנתה דין קדשי מזבח בפני עצמו, שנתה דין קדשי בדק הבית בפני עצמו. ולבסוף חידשה המשנה, שאפילו קדשי מזבח עם קדשי בדק הבית, מצטרפין.

שנינו במשנה: קדשי מזבח מצטרפין זה עם זה למעילה.

אמר רבי ינאי: מחוורתא,

דבר ברור הוא כי

אין חייבין משום מעילה, אלא על קדשי בדק הבית בלבד

.

מאי טעמא? דאמר קרא

[ויקרא ה] "

נפש כי תמעול מעל, וחטאה בשגגה

מקדשי ה'".

ודרשינן:

קדשים המיוחדין לה'

, שהם קדשי בדק הבית, לפי שכולן לה',

יש בהן מעילה

.

אבל קדשי מזבח

, כגון חטאת ואשם,

אית בהו

יש בהם חלק

לכהנים

, ושאר הקרבנות,

אית בהו

חלק

לבעלים

, ואינם לגמרי "לה'", הילכך אין בהן מעילה.

הגמרא הבינה את דברי רבי ינאי כפשוטם, שאין מעילה כלל בקדשי מזבח. ועל כן, מביאה הגמרא כמה משניות וברייתא ומאמרי אמוראים להפריך את דבריו.

תנן

שנינו במשנתנו:

קדשי מזבח מצטרפין זה עם זה למעילה

. ומוכח שמועלין בקדשי מזבח. וקשה על דברי רבי ינאי?

ומתרצינן: אכן, אין בהם מעילה מן התורה, ומה שאמרה המשנה שיש בהן מעילה, היינו: מעילה

מדרבנן

.

ומקשינן ממה ששנינו [בתחילת המסכת]:

קדשי קדשים ששחטן בדרום, מועלים בהן

. מוכח, שמועלין בקדשי מזבח. וקשה על דברי רבי ינאי?

ומתרצינן :

הכא נמי

מועלים

מדרבנן

.

ומקשינן:

תנן,

שנינו [בפרק הבא]:

הנהנה מן החטאת, כשהיא חיה לא מעל עד שיפגום, כשהיא מתה, כיון שנהנה כל שהוא מעל

[ושם יבואר]. ומוכח, שמועלין בחטאת, והיא מקדשי מזבח. וקשה על דברי רבי ינאי? ומתרצינן:

מדרבנן

.

ומקשינן:

ומדאורייתא לא

, וכי אין מועלין בקדשי מזבח מן התורה?!

והתניא

, הלא שנינו ברייתא:

רבי אומר

: אמרה התורה [ויקרא ג] "

כל חלב לה"

', ודרשינן:

לרבות אימורי קדשים קלים למעילה

, הרי שמועלין מן התורה אפילו באימורי קדשים קלים. וקשה על דברי רבי ינאי ?

ומתרצינן:

מדרבנן

.

ומקשינן:

והא קרא קא נסיב לה!

הרי רבי דורש זאת מן דרש הכתוב, ואיך אפשר לומר שהוא מדרבנן?

ומתרצינן: אכן, המעילה היא מדרבנן, ודרשת המקרא,

אסמכתא בעלמא

היא, חכמים הסמיכו את דבריהם על דרשות המקרא, ומכל מקום, אין מועלין מן התורה.

ומקשינן:

והא אמר עולא אמר רבי יוחנן: קדשים שמתו יצאו ידי מעילה דבר תורה

. ומשמע, שבחייהם יש להם מעילה מן התורה?

והמקשן מבאר את דברי רבי יוחנן:

במאי

, באיזה קדשים אמר רבי יוחנן שיצאו מידי מעילה במיתתם?

אילימא

, אם תאמר:

בקדשי בדק הבית

, לא יתכן לומר כן, כי

אפילו כי מתו, נמי

, למה יצאו מידי מעילה?

לא יהא אלא דאקדיש אשפה

, במה דינו שונה ממקדיש אשפה ?

אילו אקדיש אשפה לבדק הבית

האם

לאו, מי לית בה מעילה?!

ולמה יצאו מידי מעילה במיתתם?

אלא, לעולם

, דברי רבי יוחנן הם ב

קדשי מזבח

, ועליהם אמר שכאשר מתו יצאו מידי מעילה, ומוכח שכל עוד שלא מתו,

נמי מדאורייתא אית בהו מעילה

. וקשה, הרי מוכח שלא כדברי רבי ינאי?

ומתרצינן:

אלא

, ודאי, גם רבי ינאי מודה שמועלין מן התורה בקדשי מזבח. ונדרש ממה שנאמר "כל חלב לה'" ,

והכי קא אמרי דבי רבי ינאי

, וכן פירשו בישיבת רבי ינאי את דבריו:

מהאי קרא

, ממקרא זה: "קדשי ה'",

קדשי בדק הבית שמעינן

, ואילו

קדשי מזבח לא שמעין מינה

, לא נשמע מ"מקרא זה", דין מעילה בקדשי מזבח, מפני שאינם לגמרי "קדשי ה'", מאחר שיש בהם חלק לכהנים וחלק לבעלים.

ואילו ממקרא אחר "כל חלב לה'" דרשינן לדין מעילה בקדשי מזבח.